דברים שכתב שלמה ז"ל (לחץ על הטקסט להגדלה):

לחץ להגדלה

.

דברים שכתב בנו, יוסי ברגר:

שלמה נולד ב- 12.2.1922 בבודפשט הונגריה. אביו , הוּגוֹ ברגר, היה מהנדס חשמל ובעל מפעל לייצור מנועי חשמל ואינסטלציות חשמל ביֶקבִים. אמו , ברטה אֶרְבֶּר, הייתה מורה לפסנתר.

את כישרונו הטכני ירש מאביו, מוזיקה לא הייתה הצד החזק שלו. הוריו נפרדו בתקופת השפל הגדול כשהיה בן 8 והוא עבר עם אחִיו ואמו לגור אצל הסבא בקלוסטרנייבורג, עירה על יד וינה, אוסטריה.

כשהיה בגיל 16 (1938) סיפחו הגרמנים את אוסטריה והפסיקו את הלימודים לכל התלמידים היהודים. בעזרת "עליית הנוער" הגיע ב- 1938 לקיבוץ גבעת חיים. הוא עבד בחקלאות, גוייס לנוטרות ולאחר מכן לפלמ"ח בו שרת בקבוצת הסיירים של פלוגה ג' שהתפרסמה לאחר שבאחד ממסעותיה חצבה את מעלה הפלמ"ח בנחל חתירה.

במלחמת השחרור, 1948, שרת כסמל מודיעין של הגדוד השמיני של חטיבת הנגב בפיקודו של חיים ברלב, במפקדת הגדוד בצאלים. אחד מתפקידיו היה לשרטט את הדרכים העבירות שנמצאו בסיורים בנגב על המפות הבריטיות הבודדות שהיו וליצֶר העתקי שמש של המפות לשימוש היחידות בשטח. את העידכונים העביר למחלקת המדידות שהוקמה והן הוכנסו בהדפסה זמנית, תוך כדי מלחמת השיחרור.

אבא השתתף בכיבוש משטרת בִּיר אָסְלוג' (משאבי שדה) ונפצע קשה לאחר שהמשטרה הממולכדת התפוצצה על החבלנים שניכנסו לפרק את המיטענים. הוא הוטס צפונה מבית החולים הארעי ברביבים ולאחר שהחלים בתל אביב (בי"ח הדסה) חזר לשרת.

לאחר מלחמת השיחרור חזר לגבעת חיים, התחתן ועבד בבית החרושת גת כאחראי על מכונות הסגירה לשימורֵי מזון (ריבות, רסק עגבניות וכו). ב- 1959 הוחלט להקים את הבוטניה ושלמה ברגר נבחר להקים ולנהל אותה. במסגרת זו יצא לגרמניה ללמוד על המכונות ואת תהליכי הייצור והאריזה של בוטנים קלויים ומטוגנים בשמן ומלח. בשנים שלאחר מכן עבר לעבוד בשיפור רשת המים והקיטור של הקיבוץ. בשנות השִבעים לחייו תחזק ותיקן את מכונות התפירה בבי"ס שפרירים והקים כִּירְכִיָה לבית הספר.

הוא פיתח הובי של התבטאות אומנותית בחומרים שנזרקו על ידי אנשי הקיבוץ, “RECYCLE ART”.  שלמה היה אוטודידקט – לימד את עצמו. עם כישרון טכני רחב אופקים תוך כדי התעמקות גם בידיעת הארץ והיסטוריה. הוא אהב ליצור, את כל הצעצועים בשבילנו בנה בעצמו, הם עברו ממני לאחותי, לבני דודי, לנכדים והיום הנינות נהנות מהם, פשוט אי אפשר היה לקלקל את מה שבנה.

כל חייו אבא הרגיש והתלונן שלא הצליח לממש את עצמו מכיוון שלא הלך ללימודים גבוהים ולא הצליח להתפתח כפי שהיה מסוגל. כבר לפני 20 שנה הוא ביטא זאת בפסל מצבה עם הכתובת – " אלמוני לעולמו הלך כי לא הלך לו בעולמנו 1.5.1993".

שלמה היה שייך לדור שהתמזל מזלו לעזוב את אירופה ערב מלחמת העולם השנייה ולהקים מדינה חדשה עבורנו. עקב הנסיבות לא מימש את עצמו ופיתח הומור סרקסטי שליווה אותו כל חייו.

תודה לכל חברי הקיבוץ שעזרו, טיפלו ותמכו באבי בכל השנים והתחומים.

תודה,

יוסי