הגענו למצב של שיפוצים ושיפורים בביתנו "העתיק", רואים בכל מקום, בתי-מגורים משופצים, גנים ופעוטונים משנים מראה…
את הכביש הראשי אפילו משפרים, את מרפאת-השיניים שינו, ממש יפה וטוב!
רק מה?
לי מאוד מפריע דבר אחד, שבו לא מטפלים כבר שנים, וזה מה שיש – זה מה שישאר.
ולמה אני מתכוונת?
דבר ראשון – קישוט המכוניות בקיבוץ: כל חבר וחברה מעמידים את מכוניותיהם ליד דלת הבית, כאילו אי אפשר ליצור "בקיבוצנו היפה" מגרשי-חניה… נכון, שיש קצת כאלה, אבל אומר לכם, עברו בשישי-שבת בכביש – לא כביש – מהבית של מוטי זעירא למעלה, למגדל המים, נראה כמה מכוניות תספרו עד המגדל? ומה יש ממש ממול הבית של מוטי?
צדקתם! יש שם מגרש חניה די גדול. וליד הבית של שוש בר-שלום יש כמעט 10 מכוניות, וזה ממשיך כך עד למגדל – ובעצם – בכל המשק.
לקחו אותנו, את הפנסיונרים, לטיול בעין גדי. שם יש משתלה ענקית ויפיפייה, רק שעליה ממש בנו את קיבוץ עין גדי. שם לא ראינו אוטו אחד על-יד הבתים, וזה ממש נהדר. כי אצלנו לא רואים כלום לפני הבית, רק את אחורי-המכונית, שממש תקועה מרחק מ"מ מהדלת של הבית וברגע שתזוזו משם – היא כמובן יכולה לפגוע בילדים שעוברים שם (ולכן – כל שבוע מזכירים לנו בדף "בתוככינו", שניזהר לא לנסוע מהר. אבל – אחורנית מחניית הבית – זה בסדר, נכון?).
לא אוסיף יותר. רק הגיע הזמן להבין, שאין דבר כזה, שכל אחד מעמיד את רכבו במקום שבא לו!
אפשר להכין מספר מגרשי-חנייה מסביב לקיבוץ, וכל אחד יגיע למגרש שליד ביתו. ומשם כמה צעדים – ואתם בבית! אפשר גם לראות בקיבוצים אחרים איך פותרים את הבעיה הזאת.
*** המביא לדפוס (משה נתיב) מבקש לציין, שהדברים נכתבו במעטה של הנהגת הראשונה בצה"ל. מכירים אינסטנציה נכבדת מזו?
Share this post
