קשה מאוד למצוא מילים נכונות מדויקות בימים אלה. הכל נאלם דום לנוכח הזוועות שלא דמיינו שנראה בחיינו. אנו בוכים אבל הגוף האנושי לא מסוגל לייצר מספיק דמעות מול מציאות בלתי אנושית – שטנית ממש.

קיבוצים שלמים, קהילות שלמות – נמחקו בן רגע. קיבוצים שנראים כמו הקיבוץ שלנו, שחיים בהם אנשים כמונו, שמתרוצצים בהם כלבים כמו בקיבוץ שלנו, שבגנים שלהם חצרות גרוטאות כמו שלנו. הקרבה, הדמיון והחיבור הופכים את הכל לקשה הרבה יותר. בלתי נתפס.

הקרבה היא לא רק בדמיון, בקרבנו חיים חברים שהקהילה בה חיו וגדלו, השבילים בהם טיילו והאנשים שאהבו כבר אינם. אנו מחבקים את אותם החברים ונעשה כל שניתן לסייע להם בכאבם העצום. בתוך כך אנו מרכינים ראש בפני ריצ'י סקרישבסקי ומשפחתו על אובדנו הטראגי של רודי אחיו.

אנחנו גם מבקשים לחבק את כל החיילים והחיילות ואנשי ונשות המילואים שהתגייסו ואת משפחותיהם. זה קשה עבור המתגייסים אבל לא פחות עבור ההורים ובנות ובני הזוג שנותרו בבית, חלקם עם ילדים קטנים ובהמתנה דרוכה.

אל מול הזוועות ובתוך המרחב הזה, מתגלה גדלות הרוח שלנו כקהילה. קיבוץ גבעת חיים קלט במהירות כ-170 א.נשים וילדים שפשוט הגיעו. המערכת נכנסה מייד לפעולה וכל הקהילה התגייסה – החלפנו את המדינה. כולם רק חיפשו מה ניתן לעשות: בישולים, כביסות, בייביסיטר, מופעים, ארוחות, תרומות לחיילים ועוד ועוד.

חדר האוכל התגייס מייד ובישל מאות מנות בתרומה לחיילים ושוטרים. "לגעת בחיות", האורווה והבריכה פתחו שערים והזמינו שרק יגיעו, יתנתקו לשעה-שעתיים. אפילו בנווה נעם הצלחנו לסייע בקליטה בהתנדבות של אישה סיעודית מהעוטף שהיתה זקוקה לפתרון מיידי. בני הנוער שלנו הפעילו, ניקו, הכינו, יזמו, עשו ועשו ועשו. דברים שרק בקיבוץ ניתן לעשות ואין ספק שגבעת חיים בולטת ביכולת העשייה וחוסנה הקהילתי.

החברים שמתארחים כאן אצלנו מותשים מהתלישות וכמהים לשגרה. אנו לא יודעים כמה זמן הם עוד ישהו עימנו (וככל שירצו, דלתנו פתוחה) ולכן אנו נערכים לסייע להם בהתארגנות לשגרת חרום – ובעיקר במציאת פתרונות ומסגרות לילדים הרבים שהגיעו עימם.

אנו פועלים בשיתוף עם המועצה ומקווים, בעיקר עבורם, שיוכלו לחזור לבתיהם במהרה, כי המציאות עמה הם מתמודדים היא בלתי נסבלת – גם כאשר הם עטופים בתמיכה והתנדבות.

צח"י (צוות חירום יישובי) התארגן במהירות הבזק כבר באותו יום שבת ארור ב-10:00 התכנסנו להתארגנות מיידית וכולם, מנהלי הענפים ובעלי תפקידים, קפצו מייד לפעולה.

הצוות גדל מאז ועסוק בהתארגנות מדהימה בכל החזיתות. נוצרו צוותים נוספים במהירות (רפואה, נפש וכו') ובתוך כך, כיתת הכוננות התארגנה במהירות.

ראשית, היא גדלה באופן דרמטי, אבל היא גם נכנסה לפעולה מהירה של שמירה בשער, גיוס ציוד ונשקים והיערכות כוללת בישוב. המקלטים הושמשו  במהירות שיא בעבודה מאומצת של מתנדבים ובעלי תפקיד. הכולבולית נערכה עם מלאים משמעותיים. מערכת החינוך הנפלאה שלנו התגייסה לנסות לתת  מענה למכלול הצרכים, מהפעלת גנים עם הורים ובהמשך פתיחה הדרגתית  ממוקדת והפעלת מרכזונים ונעורים שלא פסקה לרגע. כל זה במצב של מצוקת כוח אדם לא פשוטה כלל.

מזה שבועיים, אני יושבת כל יום בהערכת מצב יישובית של מועצת עמק חפר – ואין ספק שאנחנו מובילים באופן משמעותי בניהול מצב החרום וחוסן קהילתי.

דבר נוסף קטן ששמנו לנו למטרה כבר בימים הראשונים: לתרום באופן אקטיבי לשיקום יישובי העוטף. הקיבוץ הקדיש סכום של כ-100,000 ₪ לנושא. 50,000 ₪ כבר נתרמו בתרומה מרוכזת למשקי דרום דרך "גרנות" והסכום יוכפל על ידם. עומד לרשותנו עוד סכום משמעותי ואנו ממתינים עוד קצת מתוך הבנה שיגיעו עוד פניות רבות.

יש לי עוד הרבה דברים לומר – קצרה היריעה. ברמה האישית אני מודה לקיבוץ גבעת חיים, "שהפך" אותי לקיבוצניקית. בתוך הכאוס האיום, זה הדבר העיקרי הממלא את ליבי ונותן לי כוחות.

שנדע ימים שקטים.