הוקרא בטקס פתיחת האורווה החדשה.

אחר צהריים טובים.

למי שלא מכיר, קוראים לי יאיר אסטליין, אני חבר ובן הקיבוץ. אני חושב שלא אגזים אם אגיד שרוב בני המשק עברו בשלב זה או אחר של ילדותם באורווה, מי יותר ומי פחות. אבל אני מניח שרק מעטים יוכלו להגיד באותה רמה של בטחון כמוני, שהזכרון הראשון שלהם, זה שצרוב בבסיס האישיות וזה שאליו חותרים על ספת הפסיכולוג, נוצר באורווה. שלי כן ויש לי הוכחות חרוטות בבשרי.

זה היה לפני 52 שנים, הייתי בן שלוש ובגבולות השתוללה אז מלחמת יום כיפור. אבא שלי, אורי, שכבר לא איתנו אבל משקיף עלינו מקצה הגבעה שמצפון, הגיע הביתה לחופשה ראשונה מהמלחמה. הייתה שבת חורפית ורווית שמש כמו היום וכמובן שהלכנו לבקר באורווה. ליאור אחי הגדול ליטף סוס פוני וגם אני הקטן רציתי, כנראה שנכנסתי לשם בזמן לא טוב וזה הסתיים בנשיכה עסיסית בלחי. אבא הניף אותי על ידיו ורץ איתי לבית של ג'ני נחמני. שם, על המרפסת שלה היא עצרה את הדם וחבשה אותי לפני שפוניתי לבית חולים. אני זוכר כל רגע. 

כמו רוב הילדים בקיבוץ, כשגדלתי קצת נרשמתי לחוג רכיבה ולמדתי לרכב, בהתחלה בזהירות על מעיינה ואחר כך על שבת. למדתי לאכף, לרתום, להבריש, לרכב טרוט, קאנטר וקצת דהירה. סגירת המעגל שלי הייתה כשחזרנו לקיבוץ והבת הבכורה שלי, אלונה, החלה לרכב ובילתה את כל שנות ילדותה ונעוריה באורווה. בשבילי אלו זכרונות ילדות אבל יפתח, שהיה אז רק בן 23, כבר ניהל את האורווה. מאז ועד היום הוא בתפקיד הזה.

יפתח הוא יפתח, אחד ויחיד ומיוחד. אפשר לאהוב אותו מאוד (כמוני וכמו רבים אחרים) ואפשר להשתגע ממנו ולומר שהוא קשה ובלתי אפשרי אבל אין אחד שיישאר אליו אדיש ואין חולק שבלעדיו האורווה שלנו לא היתה מקום כל כך קסום ומיוחד.

בשנתיים האחרונות ראיינתי לא מעט "ילדי אורווה". חלקם כבר אנשים בוגרים ובעלי ילדים משל עצמם, עם נסיון חיים שונה ומגוון אבל כולם עד אחד, אמרו שהאורווה היתה ביתם השני וחלקם הוסיפו, "הראשון" ושיפתח היה להם כמו הורה נוסף או אח גדול, או לכל הפחות מדריך לחיים.

זאת אולי הנקודה החשובה מכל.

יש אורוות שמגדלים בהן סוסי מירוץ משובחים ואחרות שלומדים בהן את מקצועות הרכיבה בצורה מקצועית ומדוקדקת. יש אורוות שמעבירים בהן שיעורי רכיבה טיפולית (אצלנו יפתח קורא לזה "רכיבה חינוכית"). באורווה שלנו הכל קצת יותר צנוע, מקומי וביתי, באורווה שלנו לומדים להיות בני אדם.

במשך יותר מ-50 שנים פעלה האורווה במקום בו הוקמה, בסמוך ל"משק בית-הספר", לימים "פינת החי", לימים "לגעת בחיות". אבל בשנים האחרונות קמו אתגרים רבים, בין השאר הפיתוח המואץ מסביב לקיבוץ, אשר הגביל את האפשרות לצאת לטיולים רכובים,

הכביש המערבי והתב"ע החדשה, אשר למעשה חרצו את גורל האורווה במקום הישן, הבהירו שזה לעבור או לחדול. 

כאשר התברר לנו לפני כמה שנים שחייבים לפנות את האורווה מטעמים תכנוניים (תב"ע למגורים) התגייסתי למאמץ למצוא פתרון. הלול בו אנו נמצאים סומן כבר לפני שנים רבות כמקום אליו תעבור האורווה, אבל כרגיל בתהליכים כאלו, היו עיכובים רבים שברובם לא היו תלויים בנו ורק לפני קצת יותר משנתיים, כאשר חרב הפינוי כבר החלה לקצוץ בבשר החי, הבנו שחייבים לבצע את המעבר.

לאחר שהכנו תוכנית והבנו שיהיה צורך לגייס כסף רב, החלטנו לצאת בקמפיין "מימון המונים". הכנו הכל: אירוע פתיחה חגיגי, אתר אינטרנט ודפי נחיתה ועלינו לאוויר ב- 6 באוקטובר, 2023….

המלחמה עיכבה אותנו קצת אבל לאחר כמה שבועות הבנו שצריך לגייס כסף בצורה שונה והחלנו בפניות אישיות, על בסיס היכרות וחברות. לשמחתנו ולמזלנו הרב, עשרות רבות של משפחות מהקיבוץ פתחו את ליבן ותקציבן והעבירו תרומות לטובת העניין. לאלו הצטרפו מספר תורמים חיצוניים שהעבירו סכומים משמעותיים וביניהם אי אפשר שלא לציין את מיקי פדרמן, אודי מרום, דניה ויריב בן סירה, ירון מיכלזון, יפתח ואור בתו ואחרים.

זה הזמן גם להודות לאלדד גוטלון, מנכ"ל קרן עמק חפר, שהעמיד לרשותנו את פלטפורמת הגיוס של הקרן וסייע רבות בייעוץ ועזרה אחרת. לאחר שגייסנו סכום של 650,000 ש"ח בתרומות פנינו לקיבוץ, אשר לאחר אישור הנושא במוסדותיו, השלים את הסכום, שקל כנגד שקל ואיפשר לנו להגיע לתקציב הנדרש לצורך היציאה לדרך.

חשוב לציין שפרוייקט התכנון והבנייה לא היה מתאפשר ללא תרומתם המקצועית בזמן ובידע של רבים וטובים וביניהם: נדב יגודה, אשר בנוסף ל-500+ ימי מילואים שעשה בזמן המלחמה, עשה כאן לילות כימים בפרוייקט ההקמה, יעקב סיזל, המנהל העסקי של הקיבוץ שנתן רוח גבית חזקה ויציבה ושמוליק לשם שתמיד היה שם עם השקט שלו והעצה הטובה.

לבסוף, אני רוצה לאחל מזל טוב ליפתח שאגב חוגג השנה 75, על המעבר ולהודות לאור בתו וממשיכת דרכו על כך שהם מאפשרים למקום הקסום הזה להמשיך ולהתקיים כבועה של שפיות מתמשכת בתוך הכאוס בו אנו חיים.

לסיום אוסיף כי הפרוייקט טרם הסתיים ואנו עדיין מגייסים תרומות. לצורך זה הקמנו עמותה חדשה, "עמותת נאמני הסוס הערבי (ע"א)" שהינה עמותה רשומה, אשר תאסוף תרומות ותשקיע אותן בהמשך הפיתוח של האורווה. תרגישו חופשי לפתוח את הלב והכיס.