עבודתי כמדריכה בחממה שבקיבוץ עין שמר היא מעין תיקון לשיטת הלימודים האקדמאית שנפלטתי ממנה. לפני כשנה הפסקתי את לימודי בפקולטה לחקלאות ברחובות (תואר שני במדעי הקרקע והמים) בעיקר בגלל התסכול משיטת הלימוד האקדמאית – הגעתי לפקולטה כתלמידה סקרנית נלהבת וחרוצה אך לאחר שנה מצאתי עצמי מתוסכלת, חסרת בטחון ומיואשת. הרי איך יכול להיות שסטודנט בפקולטה לומד אגרונומיה אך בסוף שלוש שנים מפרכות בכלל לא בטוח שהוא ידע איך לגדל מלפפון? איך ייתכן שאין אף קורס בחקלאות מעשית (מלבד קורס בכוורנות)? ולמה אני צריכה לפתור אינסוף משוואות בפיזיקה, כימיה ומתמטיקה במקום לבדוק קרקעות בשטח?

אני לא טוענת שהמערכת האקדמאית קלוקלת. זו היא מערכת עם מאגר ידע עצום ואוריינטציה מחקרית חזקה, אך לי היא פחות התאימה.

בחממה בעין שמר הבנתי מדוע עבור רוב האנשים לימוד חוויתי הוא האפקטיבי ביותר.

לא מספיק להבין נוסחה על הדף, לקרוא מאמרים או להוציא ציון טוב במבחן. חשוב גם ליישם את הנלמד בפועל, בהנאה ומבחירה.

להמחשת העניין אשאל אתכם שאלה: מה אתם זוכרים הכי טוב מימי בית הספר?

רוב האנשים משיבים שהם זוכרים הכי טוב את ההפסקות, טיול שנתי, שיעורים שפיצצו או את שיעורי הספורט. מעטים זוכרים את מה שלימדה המורה לאזרחות בכיתה ט', את המבחן האחרון במתמטיקה או את הציון שקיבלו במתכונת בהיסטוריה. משמע, רובינו נוטים לזכור טוב יותר חוויות מאשר מידע!

על העיקרון הזה אנחנו בונים את תוכניות הלימוד בחממה ולדעתי זו נוסחה מנצחת.

ברבות השנים עברה החממה שינויים רבים. ממנעד התלמידים שהגיעו אליה, נושאי הלימוד שלימדו בה ואופן הלימוד, אך לאורך כל הדרך ליווה אותה רעיון אחד איתן- בואו נעשה ונלמד!

גם היום דוגלת החממה בשיטת לימוד הנקראת "למידה מבוססת פרויקט" הטוענת שהלימוד האפקטיבי ביותר הוא לימוד חוויתי, קרי, לימוד דרך הידיים ודרך העשייה. צוות המדריכים מנסה להניע את התלמידים מתוך סקרנות וליצר תהליך למידה מהנה ומעניין.

כיום מגיעות לחממה קבוצות ממגוון בתי ספר אזוריים, מבית ספר יסודי דתי, בית ספר א-שפעאי שבבקאה ובית ספר תום של עולים חדשים מאתיופיה. כל הקבוצות משתלבות בתוכניות לימוד מתמשכות הנוגעות בעולם הצמחים והדגים.

כל תוכניות הלימוד בנויות מלימוד עיוני, לצד לימוד מעשי. לדוגמה, לצד לימוד על עולם הדגים – האתגר העולמי של היעלמות הדגים, מבנה הדג וצרכי הדג – מקימים התלמידים אקווריומים, בונים להם פילטרים ביולוגיים, מסננים, מערכת אוורור ועורכים מדידות שונות לשם ניטור איכות המים. לאחר מכן בוחרים התלמידים פרויקט עליו הם עובדים בקבוצות ובסוף התהליך הם מציגים אותו בפני המורים וההורים. כך רוכשים התלמידים מיומנויות לחיים – תכנון, בנייה, עבודת צוות, תיעוד, הכנת מצגות ודיבור בפני קהל.

בחממה עובד צוות נעים ומסבירי פנים המוסיף לאווירה הקסומה של המקום. החממה פתוחה בכל שעות היום עבור כל אחד ואחת הרוצים לבקר, וישנן גם סדנאות חד-פעמיות בימי שישי בנושאים סביבתיים.

אני מזמינה אתכם לבוא להתרשם, לשתות איתנו תה צמחים וליהנות מהמקום!

ב-2.3.2013 יערך ארוע אקו-מנשה, הפותח את שבוע הסביבה של המועצה האזורית מנשה.

מה בתוכנית? סדנאות ירוקות, סיורים מודרכים בחממה, פעילויות מגניבות, דוכני תלמידים ומופע מרכזי לילדים. פרטים באתר החממה האקולוגית.

החממה האקולוגית עין שמר

עוד על החממה בעין שמר

לפני 36 שנה החלו אביטל גבע, רפי שפירא ותלמידיהם מבי"ס מבואות עירון בעין שמר, להקים חממה בלב הקיבוץ – "החממה של אביטל" או החממה האקולוגית בשמה הרשמי. תחילה שימשה החממה כגינה קהילתית בה גידלה כל משפחה בקיבוץ ירקות למאכל אך מהר מאוד הפכה החממה לאבן שואבת לתלמידי האזור, שהחלו מגיעים כדי לחקור, ללמוד, לבנות ולעבוד בחקלאות המשלבת טכנולוגיה ומדע. בשנת 1993 נבחרה החממה לייצג את ישראל בתערוכת הביאנלה לאמנות בוונציה, בפרויקט חינוכי מרתק, במסגרתו טסו 30 מתלמידי החממה יחד עם הברזלים והצמחים לאיטליה, והקימו את החממה מעבר לים!