*הפינה שהגתה אילת אסטליין, וממשיכה אותה הפעם איריס.

איך אני יודעת שהגיע החורף? כשחברת ילדות אהובה עלי, מפציעה לביקור בקיבוץ.

כרמל, כמדי שנה, בזמן החופשה של הכריסמס והשנה החדשה, מגיעה לבקר את אמא ובני משפחתה וגם "להפשיר" בארצנו החמימה.

יצאנו יחד ליום בילוי בתל אביב, ועל הדרך, שאלתי את כרמל מספר שאלות.

כרמל גרה באתיקה, ב"אפ-סטייט" ניו יורק. הבית שלה ממוקם בלב יער, כך שהטבע והירוק עוטפים אותה. היא עובדת עם אנשים עם צרכים מיוחדים (עבר בגנטיקה מאמא?) ויש לה שני ילדים – קאי (19) ולונה (14).

לשאלה איך היא מרגישה כשהיא באה לקיבוץ, כרמל עונה שהרגשות מעורבים…

כשהיא מגיעה, היא מרגישה שכאן הבית שלה, אבל מצד שני, המקום זר לה. בטח בשנים האחרונות, כשהיא לא מכירה את האנשים והפרצופים החדשים המסתובבים בשבילים; ויש פיתוח ובניה מאסיביים – והקיבוץ קיבל פרצוף קפיטליסטי משהו. אבל בכל זאת יש קהילה, שזה דבר נדיר, שכבר קשה למצוא והקהילתיות פה נהדרת.

הזיכרונות של כרמל מהקיבוץ הם של הליכה יחפה, בלי שום פחד. קשה לה מאד עם הכבישים העמוסים בקיבוץ. בילדותה הכבישים היו מוגנים ובטוחים, והקיבוץ היה מגרש משחקים – עולם בלתי נגמר של עניין והרפתקאות כמו: "גניבת" פירות, רכיבה על סוסים בפרדסים, איסוף פטריות, משחקי שוטרים וגנבים או שני דגלים בכל רחבי הקיבוץ. כל דבר היה בו סוג של קסם. החיים היו מלאים, ולרגע לא היינו משועממים. אנחנו בעצם כמעט הדור האחרון שגדל בצורה ״חופשית״, ללא ההשפעה החולה של טלוויזיה וטלפונים.

ילדים, האם תוכלו לזהות היכן מסתתרת כרמל?

לגבי הקשר עם הקבוצה שלה, כרמל משיבה שהיא מאד אוהבת את בני הכיתה שלה, ותמיד שמחה לראות אותם כשהיא באה לבקר. עם מאור כהן שגרה בארה"ב יש לה קשר קרוב.

כרמל סיפרה לי שהיא מגדלת את הילדים שלה במקום מאד לא אמריקאי טיפוסי. היא בחרה לחיות בקהילה אלטרנטיבית, ולכן היא לא מרגישה ממש שהיא מגדלת ילדים בחברה האמריקאית. הילדים שלה היו הרבה שנים ב home school. לאחר מכן בבתי ספר אנטרופוסופיים, תיכון אלטרנטיבי, וגם החברים שסביבה הם אנשים מאד מיוחדים שלא שייכים לחברה האמריקאית, למרות שבסופו של דבר, הם עדיין חיים באמריקה.

כשאני שואלת אותה מה היא חושבת על הנשיא שלה היא אומרת שכשטראמפ נבחר היא חשבה לברוח מארה"ב… אבל לברוח מטראמפ לביבי זה מהפח אל הפחת. אולי תברח לקוסטה ריקה… האמת היא, שכרמל מאד מעורבת פוליטית. היא לוקחת חלק בהפגנות רבות נגד השלטון האמריקאי החולני, ובעד צדק חברתי וצמצום הפער הכלכלי – וכמובן הגנה על כדור הארץ ואיכות הסביבה. היא מוסיפה (בצדק בעיני), שטראמפ הוא אותו "טייפ קאסט" כמו ראש הממשלה שלנו – מנהיגים של הון ושלטון, מאפיונרים, מנותקים מהעם המתעלמים מהאזרח הקטן. לכן היא בחרה לחיות בתרבות אלטרנטיבית, כדי לא להיות מושפעת מהסגנון הזה.

הדבר הקשה ביותר לכרמל הוא לחיות רחוקה מאמא שלה ומהאחיות שלה ובכלל, מהתא המשפחתי שלה. חסרה לה התמיכה, והגעגוע גדול, וזה הדבר שהכי מקשה עליה את החיים שם. הבת שלה כבר כמה שנים מגיעה בקיץ לסבתא. הילדים שלה יודעים עברית, למרות שאין להם חברים ישראליים בכלל.

לסיום, שאלתי את כרמל, אם היא חולמת בעברית או באנגלית.

כרמל ענתה לי שהיא כבר לא יודעת, אבל היא חושבת שגם וגם. כי בעצם רוב מערכות היחסים שלה הן באנגלית, ולכן, זה הקשר האסוטיאטיבי בראש שלה, והמציאות שהיא חיה בה, דוברת רק אנגלית.

אני, באופן אישי, מאד אשמח שכרמל תחזור לארץ ולקיבוץ, כרמל בן אדם ערכי ומיוחד, שהיה נפלא אם היתה חיה בחברתנו.