לכבוד שנת ה-70 לגבעת חיים איחוד, גידי שקדי סוקר את ההיסטוריה המקומית, מאז ועד היום

פראנטו מהמאוחד סיפק לכפר החושות של הבדואים מים וגם קצת חשמל.

הבדואים שכנו על הדיונה מצפון לגבעת ארלוזורוב, היום מרפאת לב הפרדס.

הבדואים ברחו או גורשו בזמן מלחמת 1948.

בשנת 1952 היה המפץ הגדול, הפילוג.

יותר מפילוג אידיאולוגי, הפילוג בעיקרו היה אתני.

פליטי המאוחד יוצאי מרכז אירופה, צ'כים, אוסטרים יקים ועוד כמה נספחים שסלדו מסטלין "שמש העמים", הקימו את הנקודה על הדיונות של מנשייה וזלפי.

ישראל כץ בונה

הנקודה נבנתה במהירות שיא, בעיקר הודות לשלושה: ישראל כ"ץ המכונה כצל'ה הרומני, זיגי הייקה ודוב, החשמלאי הרוסי.

כצל'ה בנה את שכונות הוותיקים א' ו-ב' מזיפזיף, חול וקצת מלט ללא יסודות ובלי תוכניות מאושרות עם נווילר וקסקט ניצחי. הוותיקים קיבלו חדר עם מקלחת שירותים ומים חמים על בוילר נפט וגם מטבחון, שיא השיאים באותם הזמנים. מאוחר יותר הזיז כצל'ה הרים וגבעות עם הנווילר והבולדוזר.

זיגי הקטן ענק, את קווי המים סלל ודוב את החשמל.

לנקודה הגיעו גם פליטים מכפר סאלד, ברובם יקים וגם כמה הונגרים. היקים מכפר סאלד השליטו עצמם. "סיפורים כמו חול ואין מה לאכול".

ארבע שנים מאוחר יותר הגעתי, עבדכם הנאמן, בגיל 11 לגבעת ארלוזורוב, עם הורי ושני אחי.

בגבעת חיים איחוד דגלו בחינוך ספרטני כמו ברוב הקיבוצים. (מה שהציל את המדינה בראשיתה, במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים).

לגבעה הגעתי תם וישר, אבל אחרי מבחני הישרדות, נדחפתי לתחתית שרשרת המזון.

יוסי הגיע ממעוז וחנטש הקטן היה מהכפרסאלדניקים. כמו בשיר של יוסי בנאי, "אני וסימון ומואיז הקטן", הובלנו את כל מעשי הקונדס של המחזור .

אחרי ששת הימים הגעו בנות טובים לתפוס את החילים הגיבורים (אנו באנו ארצה, לתפוס את הזכרים בה) כובשי ירושלים ומרחיבי גבולות המדינה  בשישה ימים. הגיעו גם מתנדבות גויות לאולפן, מפני הסוציאליים והדמוקרטיה הישירה.

זיגי קאול

הורינו חלמו על ארץ, מדינה וקיבוץ וקראו לחלום אור לגויים, אבל היה זה אור לגויות המתנדבות.

עיני הקיבוצניקים נפקחו ועולם תרבות חדש נגלה להם. זו הייתה זו הפיכה אמיתית: סקס, סמים ורוקנרול. המתנדבות הסירו חזיות ורחצו בבריכה בעירום.

אחר כך נפרדו דרכינו, חנטש ברח לניו יורק. למלחמת יום הכיפורים חזר עם אחיו ומהמלחמה הזו הם לא שבו.

אחרי מלחמת יום הכיפורים, יוסי ואני יצאנו לשוטט בדרכים. בשיר אחד שנכתב עלי, היה כתוב "בקיבוץ היו כולם גנבים, אבל רק את גדי Gedi)) תופסים". שני אחי עזבו ואני נשארתי למרות הכל.

היום אנחנו מופרטים ומנסים להיות צדיקים גמורים. מקימי המדינה היו מורדים שלא נשמעו לחוקים.

פעם היינו משפחה אחת גדולה לטוב ולרע.

בדיחה, כמשל: "שלוש בחורות יצאו מחדר האוכל, על הדשא ראו איש ערום עם עיתון על פניו. האחת אמרה 'הוא לא שלי', השנייה אמרה 'נכון' והשלישית אמרה 'הוא בכלל לא מהקיבוץ'".

הורינו עשו המון דברים לא חוקיים. עכשיו כולם רבים עם כולם על נדל"ן.