נֶמֶסִיס / יוּ נסבּוֹ

המפקח הארי הולה, הבלש של הסופר הנורווגי יו נסבו, עוסק באנשי השוליים של המדינה הנורדית. הוא טיפוס שמרן, המתעמת תמידית עם הממונים עליו ומאמין ששוטרים מכוערים הם שוטרים טובים. הולה הוא גבר מזדקן שנוהג לקטר ולשתות הרבה יותר מדי, על אף שהוא בתהליכי גמילה. יש לו רומן עכשווי עם אשה בשם רקל, שעסוקה במשפט משמורת על הבן שלה במוסקווה; רומן מן העבר עם צוענייה סוערת בשם אנה שמסתבך במשך הספר, וטראומה שהוא נושא אתו בדמות מותה של אלן, שוטרת-שותפה (בספרו הקודם "אדום החזה"). אלן הייתה אישה פקחית ויקרה. הברית שהייתה ביניהם הייתה ברית אחים של שותפים למשימה: שני אנשים טובים שמנסים להלחם ברוע בדרכים יצירתיות וחכמות בתוך משטרה מלאה בבעלי אינטרסים, או בסתם טפשים, בעודם מחפים זה על זה הן במאבק ברשע והן במאבק בטפשותם של הקולגות. אלן נרצחה בדם קר בסוף הספר הקודם. הארי לא קנה את הפתרון המשטרתי המקובל באשר לזהותו של הרוצח, ונשבע לגלות מי הרוצח האמיתי.

ברומן הזה מנסה הולה לפענח שוד בנק אלים במרכז אוסלו ("בבנק במרכז אוסלו מצטווה מנהל הסניף לרוקן את הכספומט בתוך 25 שניות. שלושים ואחת שניות עוברות בטרם הוא מצליח להשלים את המשימה. השודד מנופף שש אצבעות מול מצלמת האבטחה ויורה בפקידת הבנק").

בינתיים  הצמידו לו כשותפה זמנית את ביאטה לן, שוטרת צעירה, שגם לה יש טראומה מן העבר בדמות הרצח של אביה השוטר בעת שוד בנק בנסיבות לא ברורות. לביאטה כשרון נדיר: יש לה תכונת פוּסִיפוּרְם גירוּס במוח, כלומר היא זוכרת כל פרצוף שראתה אי פעם, גם באקראי. תפקידה במשטרה הוא לפענח סרטי וידאו. שוב ושוב צופים הארי וביאטה בצילום השוד שהונצח במצלמות האבטחה של הבנק. "משהו פה לא מסתדר", אומר הארי. וביאטה עונה לו באנחה של אדם זקן: "תמיד משהו לא מסתדר". ביחד הם מחפשים אחרי "המחסל", כשהעלילה חובקת את נורווגיה הסגרירית והמדכאת, ברזיל שטופת השמש אך המדכאת וחצי האי סיני.

בניגוד למותחן הקודם בסדרת הארי הולה, "אדום החזה" (בבל), כאן יו נסבו לא מנסה להוציא מהארון שלדים מהעבר הנורווגי המפוקפק. המתח שצף על פני השטח הוא המתח שבין ה"ילידים" הנורווגים למיעוט הצועני, כאשר מובאת גם נקודת המבט של הצוענים כלפי הנורווגים.

במובן מסוים, זהו מותחן עם תמה על-זמנית, אוניברסלית: הנקמה. נמסיס, אלת הנקמה והצדק במיתולוגיה היוונית, שנתנה את שמה לכותרת הספר בעברית, הענישה על גאווה ויומרנות, והייתה המוציאה לפועל של הזעם האלוהי על ההיבריס של בני האדם. נמסיס הוא שמו של הספר, וגם הנושא שלו: נקמה. נמסיס הוא שמה של יצירת אמנות. האמנית, אהובה לשעבר של הארי, ממוצא צועני, מזמינה אותו לביקור בביתה, ביקור שלאחריו הוא מאבד את הכרתו ל- 12 שעות והיא מתגלה כשיריית אקדח בראשה. רצח? התאבדות? מה היה שם? מה הקשר בין הסיפורים השונים שעלילותיהם המסתוריות נמהלות זו בזו? התשובה הבסיסית היא נמסיס, נקמה, שהיא המוטיבציה והמנוע למעשי הפשע של אחדים מגיבוריו הפחות סימפטיים של הספר, וגם הפיתוי שגיבוריו הטובים של הספר משתעשעים בו: הארי רוצה לנקום את מות חברתו הטובה ושותפתו, ביאטה לן, מהרהרת באפשרות לנקום את מותו של אביה. הסיפורים כולם בנויים מחומרי יסוד בראשיתיים, קמאיים: שנאה וקנאה בין אחים, בין יריבים, בין אהובים.

העיסוק השזור לאורכו של הספר בנקמה, יחד עם עוד כמה מושגים שכנים – צדק ואי צדק, חוק ומוסר, כורח ובחירה, אלימות, קתרזיס, כפרה – מעניק למותחן הזה קצת יותר עניין וכובד-משקל פילוסופי.

הספר הוא מותחן קליל ומפתיע, עם תהפוכות בלתי צפויות שמתרחשות ממש עד העמוד האחרון.

יו נסבו, נמסיס, הוצאת בבל, 2011 (445 עמודים).