כיתת הכוננות עולה לכותרות בגח"א אחת לכמה חודשים, בעיקר בעת אירועי סיכול מוצלחים. בראיון עם גיא פיינברג, סגן רכז הבטחון השוטף, מתברר כי הפעילות עניפה הרבה יותר ולא סתם אתם ישנים בשקט כל לילה

צוות בטחון מסכל גניבת אבוקדו

יוצא

יוצא

יוצא

יוצא

יוצא

יוצא

קר מאוד בחוץ, אבל אנחנו יושבים במרפסת שלו, המצויידת (רחמנא ליצלן) בקמין בוער בעוז וגיא פיינברג מראה לי בגאווה צילום מסך של וואטסאפ צוות הבטחון ברגע ההתראה על גניבת האבוקדו הגדולה. "ברגע שאני מעביר התראה, כולם יוצאים לכיוון האירוע", הוא אומר.

באתי לשמוע על סיכול הגניבה (טונה וחצי של אבוקדו, "הזהב הירוק"), אבל הוא מנצל את ההזדמנות לספר את הסיפור הרחב יותר, על צוות הבטחון, על התפיסה המנחה את פעילות הצוות והסיפור הזה מתחיל לפני כעשור.

"כשחזרתי לקיבוץ בשנת 2009, הייתה פה אווירה ותחושה של 'ארץ המרדפים'. פעמיים בשבוע היו פורצים פה, גונבים רכוש, כלי –רכב ואפילו טרקטורים", הוא משחזר. "התנדבתי לתפקיד סגנו של הרב"ש ולהקים את כיתת הכוננות, אני לא מקבל על זה שכר, זה הכל מאכפתיות ואני יכול לומר היום בצניעות, שאנחנו הכי טובים בעמק וזה מגובה סטטיסטית".

אבל הוא הראשון שיודע ואומר שאי אפשר לבד. "הבטחון הוא עסק מורכב ומהרגע הראשון המודל היה של שיתוף, כי רב"ש לא יכול לבד. יש לנו כיתת כוננות אקטיבית המגיבה לכל אירוע. אין פה באזור הרבה חוליות גנבים, יש כנראה 2-3 והם הבינו כבר שכאן יש מענה ושכדאי לדלג אל המקום הבא. מעבר לכיתת הכוננות, יש לנו מענה טכנולוגי שהוא בטופ וכולל עשרות מצלמות וחיישנים מכל הסוגים, בתוך ומחוץ לקיבוץ. יש להדגיש כי אין צילום נסתר בתוך שטח הקיבוץ. צילום נסתר יש רק בשטחי החקלאות".

כאן הוא מראה לי את המסך שאתם רואים בתמונה, המרכז את המצלמות השונות. אפשר לראות שם הכל: החל מצילומים נוסח "נשיונל ג'אוגרפיק" של חיות בר, עבור בכלי-רכב וכלה באנשים.

"עד לא מזמן, לא היינו בעלי בית בשטחים החקלאיים שלנו", הוא אומר. "אני חושב שצריך ליישם בעלות על שטח שלך ואת זה עשינו – בזלפי ואז בקובני ואנחנו מתכננים להרחיב את מוטת השליטה גם לאזור קקון. הכנסנו הוראות חדשות, למשל, שכלם חקלאיים חונים רק בתוך הקיבוץ, התקנו בכוחות עצמיים שערים בנקודות מפתח, רישתנו כאמור את האזורים החקלאיים בחיישנים ומצלמות והכל נעשה בשיתוף פעולה עם יוני אייל, יואל סמית ועוזי לס ואיש הביצוע דני שרון המכירים את השטח בצורה הטובה ביותר".

אבל חוץ מבטחון, מתברר שחברי כיתת הכוננות עושים דברים נוספים. "עבדנו ועובדים בשדרוג גן גלי, הקמנו את החורשה ברפת, שיפצנו את העגלה הישנה של הפרדס ואת עגלת כיבוי האש, חיטאנו בכלור חצי קיבוץ בתחילת הקורונה ואנחנו מזנקים בלילה לשריפות, כמו זו שהייתה לאחרונה בבריכה", מתאר גיא. "התרומה לקהילה מקיפה הרבה יותר מאשר בטחון. רתמתי את הנעורים להשתלבות בפעילותנו – בשבתות הם מקבלים מיול ומסתובבים בשטחים החקלאיים. הם נהנים ומצד שני, אני מאמין שכך נוצרת תחושת שייכות ובסיס ליצירת קשר בין אדם למקום בו הוא חי".

הוא מספר על פרוייקט מעניין נוסף. "יש פה שירות שאנחנו נותנים לבעלי קלאב-קאר. מתברר שקלאב-קאר הוא מוצר נחשק אצל הגנבים ולכן פיתחנו פה תוכנה המורכבת על גבי מכשירי ג'י.פי.אס המותקנים על הקלאב-קארים בקיבוץ ואנחנו יכולים לקבל אינדיקציה על כל קלאב-קאר היוצא מתחומי הקיבוץ. כמובן שעל בעלי הרכב להודיע לנו כשהם יוצאים, אחרת מוקפצת כיתת הכוננות, אבל זו דוגמה לשירות חינמי שאנחנו מעניקים לתושבי המקום".

כבר מאוחר ואני זז, כשלפני כן גיא מסכם. "יש מצלמות, חיישנים, ג'י.פי.אס ומצלמות לוחיות רכב, אבל מעל הכל יש פה אנשים שמתנדבים לכיתת הכוננות, כי הוכח שבמקומות שאין כיתת כוננות פעילה, הבטחון בשפל. זה הקיבוץ שלנו ואני קורא לכולם – התנדבו לכיתת הכוננות. צריך להראות נוכחות והוכח שזה יוצר ומביא בטחון ולכך דרושה מעורבות התושבים. אנחנו עושים דברים שאת חלקם הציבור לא מכיר, אבל מה שחשוב היא תחושת הבטחון שמתקבלת פה".