קבוצת קקאו היקרים,

איזה כיף זה לסיים כיתה יב'. אשתף קצת את כל מי שלא היה שם בתקופה האחרונה כדי שיקבל מושג על התקופה המדהימה שאתם עוברים. תקופה שבה כל יום מסתיים פרק אחר… בגרות אחרונה (עד שנצטרך להשלים…), נפרדים מהנעורים (וכבר מתגעגעים), לילה אחרון בבית (של ההורים), מקבלים חדר "בצעירים" (באיחור של 3 שנים?) , טסים לברצלונה (כי יוון וטורקיה זה לחלשים), עוברים טסט (אם לא מפשלים), יוצאים לשנת שירות / צבא… והכל תוך חודש אחד… רכבת הרים – ריגושים לחיים שלמים.

אחד השיאים החשובים של התקופה הזאת הוא הערב – חג המשק. עלי הוטל לברך אתכם, מהסיבה הפשוטה שאף אחד אחר לא רוצה. חששתי מהרגע הזה ולכן עזבתי לפני שנה אבל… לא חשוב.

הערב הזה – חג המשק, הוא החג בו כל הקיבוץ חוגג בשמחה את סוף דרככם במערכת החינוך הקיבוצית ועזיבתכם הכפויה לתחנה הבאה בחייכם.

ורגע ברצינות, אני מביט בכם היום, אנשים צעירים, מלאי מוטיבציה לקראת הרגע בו תפרשו כנף אך גם קצת חוששים מהעולם הרחב ומלא ההזדמנויות החדשות שלמולכם, ויודע, שיש בכם את כל שצריך כדי להצליח. ספוגי ערכים מהמשפחה והבית, מבית הספר ומהקיבוץ, ברור לי שתהוו תרומה ענקית לתחנתכם הבאה, שתקלוט אתכם בעוד פחות מחודש מהיום.

מה אאחל לכם לקראת העתיד? שתאהבו את החיים ותהנו מהם ככל שתוכלו,  שתדעו להפיק אושר מהדברים הקטנים (יום שימשי באמצע החורף… זאת דוגמה טובה) שתעיזו ללכת בעקבות החלום אבל תדעו גם לסגת בזמן, שתדעו להקשיב לפני שתדברו,שפעם בכמה זמן תעצרו הכל ותשאלו את עצמכם אם חייתם נכון לאחרונה. שתכבדו כל אדם באשר הוא אדם. זהו, חבר'ה, נהנתי מכל שניה איתכם בנעורים וגם בתקופה האחרונה בה "חזרנו" להיות יחד. אתם באמת קבוצה מיוחדת ואנשים מדהימים עם אישיות ענקית שלמדתי להכיר מקרוב ולאהוב. מקווה שיום אחד, על איזה הר גבוה או במשרד מואר פלורוסנטים, כשיעלו הזכרונות הטובים ויקראו לכם לשוב הביתה – תדעו מבפנים שגבעת חיים היא היעד.

ענבר דניאל

 

הרשו לי לקרוא לכם ילדים, "ילדים יקרים" יולי 2013

זהו רגע מרגש בו אתם מסיימים 12 שנות לימוד, נפרדים מהשתייכותכם למערכת החינוך הקיבוצית, משאירים מאחור את הילדות ומפחיתים את התלות בהורים (לפחות בהסעות).

זהו רגע מרגש בו נפתחת דלת חדשה, מי לצבא, מי למכינה ומי לשנת שירות, מתרחקים במובן הפיזי מהבית ומהקיבוץ לאופק הפתוח: טיול לחו"ל, עבודה, קריירה, חתונה. מי יודע? אולי נמצא ביניכם הרמטכ"ל הבא? נשיא המדינה? פרס נובל? מזכיר הקיבוץ? או מדריך הנעורים שיחליף את ענבר בשנים הבאות?.

החיים הם רצף של אין ספור רגעים והפתעות, אחד נגמר והשני כבר מתחיל…

הרגע ההוא שנשאר מאחור הוא הרגע בו פסענו אחר גידולכם: אפשרנו והשתדלנו לספק את כל התנאים עבור ההתפתחות שלכם. רגעי העבר שזורים בתחושת התפעלות ונוסטלגיה: פעם שן שצמחה, מילים ראשונות, הצעד הראשון, יום הולדת בגן של רחל או ענת, תחילת כיתה א', בר מצווה ועוד…

אנחנו מודים לכם על כל רגע ורגע ועל ההזדמנות להיות הורים שלכם.

ילדים יקרים, נברך אתכם בחיים מלאי עניין, אתגר והצלחות. שתדעו אהבה, חברות, יכולת בחירה, צניעות ואושר. שמרו על עצמכם, על הקשר ביניכם ועל שכונת החיילים כפנינת הצעירים בקיבוץ.

אני רוצה להודות בשם ההורים וקבוצת קקאו לקיבוץ גבעת חיים איחוד, על הליווי בגידול הילדים ועל כך שהקיבוץ הוא מקום אטרקטיבי שהצעירים רוצים לחזור אליו. חשוב לי להודות לגננות, למטפלות ולמדריך הנעורים שאין דומה לו בתבל ענבר דניאל. ענבר, למרות שלא הייתה "שכונה" הפכת את שנות הנעורים לתקופה משמעותית ערכית, חברתית וחווייתית. הצלחת בגדול, תודה לך על הכול.

לסיום, קבוצת קקאו היקרה, צאו בשלום, חזרו בשלום,

אנחנו ההורים כאן בשבילכם ולמענכם,באהבה שאין לה גבול !

 שלכם תמיד.

בשם ההורים, דבי בוניטוב

שמי ברית סטיוארט, אני של איילת וגארט אחות לדניאל ונתנאל. רק בקיבוץ ישאלו ילדים "של מי אתה?"

אני רוצה להודות לקיבוץ על השנים המדהימות של ילדותי וגם עכשיו בנעורי, מליון חוויות שלעולם לא אשכח כמו להתגלגל על הדשא של הבית וינה, חליבת העיזים עם הבית ילדים, ארוחות הבוקר בחד"א עם המרכזון ובשנים האחרונות מפגני האש המסיבות "פורים וחנוכה איחוד" שהכנו הנעורים.

בשנה הבאה אני עוזבת את הבית ויורדת לדרום, שם אני אעשה שנת שירות בקיבוץ לוטן, קיבוץ רפורמי-אקולוגי, אני אעבוד בענפים השונים ואעזור לקיבוץ להתפתח.

הקיבוץ בשבילי: הוא הבית שלי והמקום שתמיד ארצה לחזור אליו.

חג שלא הייתי מותרת עליו: פסח. כל המשפחה באים אלינו הביתה השולחן מגיע מקיר לקיר, קוראים את ההגדה הקיבוצית (או לפחות חלק ממנה 😉 עושים את החד גדיא ובמיוחד הרבה צחוקים ושמחה.

צריך להחזיר לקיבוץ: את החדרים של הנעורים!

ספר שאהבתי: רשימות על אהבה

תחביבים: במהלך השנים עברתי מתחביב לתחביב. סוסים, ג'ודו, גיטרה, חלילית, שירה, העדכני ביותר הוא רובוטיקה. בכיתות י-יא הייתי בקבוצת הרובוטיקה של עמק חפר בצוות התוכנה. השנה החלטתי להשקיע יותר בלימודים (זה הצליח!).

שיר אהוב: Don’t stop me now של Queen.

שמי סהר ליפמן, בנם של אופירה (הישראלי) ויעקב ליפמן. אח לסתיו ולגלעד, לאפרת ומיטל.

הגעתי לקיבוץ בכיתה ג' אחרי שעברתי די הרבה מקומות. כשהגעתי הכל היה חדש לי, לא ידעתי אף פעם מה זה קיבוץ. מיד הצטרפתי לבית ספר משג"ב, לבית הילדים ורכשתי חברים חדשים. במבט לאחור אני יודע שלא יכולתי לבקש ילדות טובה יותר מזו: בית הילדים, המרכזון, הנעורים, הפעילויות, הטיולים ובעיקר האנשים, הם אלו שעיצבו את ילדותי ואת דמותי בצורה הכי טובה שאפשר.

חוויות שלא אשכח מהקיבוץ: חנוכה ופורים איחוד, הטיולים עם הנעורים.

מקום אהוב: שכונת צעירים, הגן של שושנק'ה.

מוטו: No Pain No Gain.

צריך להחזיר לקיבוץ את: ארוחת הבוקר בחדר אוכל, את המקפצה בבריכה.

ספר שאהבתי: נעלם בבהוטן.

הקיבוץ בשבילי: זה הבית.

בשנה הבאה אהיה בצבא, ולפני זה ביום סיירות באוקטובר הקרוב. שואף להגיע הכי גבוה שאוכל ומתכונן לזה כבר הרבה זמן.

אני רוצה להודות לקיבוץ על הילדות המופלאה ועל הבית החם שתמיד יהיה בשבילי.

שמי דניאל פרידמן: הבת של סנדי ויורם פרידמן. כן מהבריכה. אחות הקטנטנה של אליעד, נטלי וירדן שמזמן עזבו את הקן..

החוויה שלא אשכח מילדותי בקיבוץ היא הפעמים הראשונות שרכבתי באורווה. בפעמים האלה עוד כולנו, כל הבנות מהקיבוץ היינו הולכות ל"חוג סוסים" פעם בשבוע, ואני נורא אהבתי את החוג מפני שאהבתי ועדיין אוהבת סוסים. אבל עם השנים הבנות פרשו מהחוג ורק אני מהשכבה נשארתי, ומאז לא הפסקתי לרכב.

בשנה הבאה, גם אני יוצאת למסע, לא פשוט, לא קל- לשנת שירות! את השנת שירות שלי אני עושה בכפר הירוק, שם אני אהיה ש"ש אורווה ואדריך ילדי פנימייה באורווה, ומקווה שאני אהנה מכל רגע.

הקיבוץ בשבילי הוא מקום שקט, נעים, שאנשים תמיד מחייכים ואומרים שלום אליך ואחד לשני, בקיצור, בית.

המוטו שלי הוא: "אקונה מטטה"- שלא תדאג עוד, עד לסוף הימים".

אני רוצה להודות לקיבוץ, על 18 שנים נחמדות, או אפילו נפלאות, מלאות בחוויות שבהם למדנו להתבגר, מלאות בהרפתקאות וכייף. אז תודה!  דניאל

 שמי סיוון הרול: בתם של מיכל וניק ואחות בכורה של מיה, תם ודניאל

מקום אהוב – החדר שלי

מודל לחיקוי – הדוד שלי, איתן שהיה שחקן כדור-מים אלוף בארץ ויצג את נבחרת ישראל בתחרויות בעולם, הוא נהרג בזמן שהגן על המדינה שלו במהלך מלחמת לבנון הראשונה.

אובססיה – לעשות קנקים באצבעות כל הזמן וללכת יחפה כל השנה, 24 שעות ביום, 7ימים בשבוע, 365 ימים בשנה אני הולכת יחפה גם בחורף וגם בקיץ. לא משנה מה אני יחפה.

ספר אהוב – דיוקן הונגרי

תחביבים שלי –באו והלכו במהלך השנים וחלק נשארו עד היום כמו רכיבה על סוסים ואופניים, תפירה, ציור/פיסול, מחנאות, טיולים טבע,להציק לאחיות הקטנות שלי, הצלת, אימוץ וטיפול בבעלי חיים שונים, ובשנים האחרונות נוספו גם קניות, איפור ולשחק במחשב הנייד שלי עד השעות הקטנות של לילה.

בגיל 30  אני – אגור באנגליה באזור הכפרי או ליד הים או אגם ואתפרנס מכתיבת ספרים בזמן שאני שותה תה על המרפסת בחיק הטבע.

חווית ילדות בקיבוץ – ביום חורפי גשום יצאתי יחפה לשחק בנחל ליד משק החי במשך שעה ארוכה וכתוצאה מכך שכבתי חולה במיטה במשך שבוע.

שנה הבאה אני– מתגייסת לצבא ב15 לדצמבר, אך עדין לא סגור איפה אהיה או לאיזה תפקיד.

תודה לקיבוץ על ילדות מאושרת, חופשית ומוגנת. על הקניית ערכים כמו חברות, שותפות, עבודה ואכפתיות הייחודיים לקיבוץ. על חוויות ילדות נפלאות כמו ימים של בוץ בחורשת האיקליפטוסים ובישולי השדה השנתיים ותחרותיות הגלגלונים על הדשא של הבית וינה אחרי ארוחת הצהרים. אני מאוד אוהבת את הקיבוץ אבל אני מתכוונת לגור בחו"ל אבל הקיבוץ תמיד היה הבית שלי בלב לא משנה כמה אני אהיה רחוקה אני תמיד אחזור לבקר. תודה על דרך הגידול המדהים והתומכת שלכם ועל כל העזרה שנתתם לי בדרך שהפכה אותי למי שאני היום ולא הייתי משנה שום דבר, הכול היה פשוט מושלם, חינוך, כיף ושיתופי לכל הקיבוץ, אז מה אפשר להגיד יותר מ: תודה כפול אין סוף כי סוף הוא תמיד התחלה של משהו חדשה ואני כבר אל יכולה לחכות להתחיל.

חג שלא הייתי מוותרת עליו – הוא חנוכה (או כמו שהמשפחה שלי קוראת לו כריסמס) איך אפשר לא ליהנות משלוש מסיבות בחג אחד (חנוכה עם הדודים, כריסמס עם החברים וכריסמס המשפחה). כל המשפחה נפגשת לשמוח ושותים ומתבדחים עם החברים, מעלים זיכרונות ומקבלים מתנות ( פי 3 הכי כיף ) ובמהלך 8 ימים פשוט שמחים, אי אפשר לבקש יותר חוץ מאשר שהחג יהיה קצת ארוך יותר כדי להספיק עוד בירה עם החברים או הדלקת נרות בחנוכייה עם הדודים או לילה שלם שבו את שומעת את אותם הבדיחות ששמעת כבר 20 אלף פעם אבל תמיד מצחיקות אותך מחדש.

שמי ליאור בוניטוב, אני שייך לדבי ודני אח לאדיר ומעיין.

שנה הבאה אני הולך למכינה קדם צבאית "נחשון" שנמצאת באשקלון.

חוויה מילדותי בקיבוץ היא: בגיל 4 טיפסתי על העץ ליד הבית שלי נפלתי ונחתכה לי הגבה לכל האורך. תפרו לי אותה ונשארה לי צלקת. את המקרה הזה בכלל לא זכרתי עד שבגיל 13 ראיתי צלקת קטנה ליד העין שלי כשהסתכלתי במראה וההורים שלי סיפרו לי איך קיבלתי אותה.

זמר אהוב: אביב גפן

חג שלא הייתי מוותר עליו: פורים

בגיל 30: אני אהיה במאי סרטים ואמן בשעות הפנאי

מוטו: כשרון לא בא לבד, צרך לעבוד קשה כדי שיבוא

תחביב: ציור

מקום אהוב:המשק חי

מודל לחיקוי: יובל נבון

הקיבוץ בשבילי: בית חם אוהב ונחמד שתמיד יש בו את כל מה שאני צריך.

אני רוצה להודות לקיבוץ על הכולבולית שממנה אני יכול לקנות שוקו כל בוקר.. ועל כל השנים המדהימות שלעולם לא אשכח.

 

שמי הילה לביא, אני ילדה של גדי ואיריס לביא ואחות לנועם.

חוויה שלא אשכח מילדותי בקיבוץ: בחופשים שהיינו הולכים כולנו עם המרכזון לחדר האוכל ואוכלים ארוחת בוקר, יושבים ביחד, מדברים וצוחקים.

לאן פנייך בשנה הבאה: בשנה הבאה אמשיך בדרכי בתנועת הנוער בני המושבים (זאת תהיה השנה הרביעית שלי כמדריכה ומנחה והשנה העשירית שלי במסגרת!) ואצא לשנת שירות בבני המושבים, אהיה גרעינרית. אני עדיין לא יודעת איפה בארץ אהיה אבל ככל הנראה אהיה בצפון. אני מאוד מצפה להתחיל את שנת השירות.

תודה לקיבוץ על ילדות מדהימה, מנהגים, נוף מנקר עיניים וחברה קיבוצניקית שמקבלת ושבה כולם מכירים את כולם. אני מאוד שמחה שיצא לי לחיות בקיבוץ כי לא יוצא לכולם לחוות ולחיות אורך חיים כזה מיוחד וטוב. תודה על השקט והירוק בכל פינה שאני אוהבת מאוד, על הנעורים והמסגרות שנתנו לי תחושה של בית שני. תודה על האפשרות לרכב על האופניים סתם ככה בחוץ. תודה על בית ספר משגב שהיה פה כל כך קרוב וחסך לי את האיחורים לאוטובוסים במשך 6 שנים, תודה על המרחב, ועל האפשרות ללכת יחפה סתם ככה כי אין כוח לשים סנדלים. תודה על העבודות השונות, על החד"א ועל הפרדס האהוב. תודה על הטקסים בכל החגים והמועדים ותודה שהפכתם אותי למי אני. תודה לכל מי שליווה אותי ועזר בכל דרך שהיא!

צריך להחזיר לקיבוץ: את ארוחות הבוקר בחד"א, אין כמו לפגוש את החברים על הבוקר ולשבת ביחד לאכול!

מוטו: "יום ללא צחוק הוא יום מבוזבז".

אובססיה: לנער בקבוקי שתייה לפני שאני שותה. מזל שאני לא אוהבת מוגז.

הקיבוץ בשבילי: בית, המקום שבהחלט ארצה לחזור אליו ולהמשיך לגור בו.

תחביבים: לרקוד, לטייל, לבלות עם חברים, להדריך, לבשל, ולעשות שטויות.

קיבוץ יקר,

שמי עדי סקרישבסקי, שייכת לריצ'י וויוי ואחות לג'ואנה ושירלי.
חוויות שלא אשכח מהקיבוץ הן ארוחות הצהריים בחד"א בימי שבת לאחר בילוי בבריכה, ארוחות הבוקר והלחם המטוגן עם רסק עגבניות. בנוסף לזה החגים והארוחות ערב שמאחדים את הקיבוץ ושומרים על קצת מסורת מהקיבוץ של פעם.
תחביבים: בשבע שנים האחרונות למדתי בעיקר מוסיקה. שלוש שנים מקהלה, שנה גיטרה, שלוש שנים פיתוח קול ובנוסף יש לי בגרות במוסיקה.. המוסיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי לכל מקום שאני הולכת יש לי מילים של שיר בתיק או תווים. בנוסף, לעבודת גמר שלי במגמה אימי כתבה לי שיר בספרדית ששמו הוא "san  clemente", אני הלחנתי אותו והופעתי איתו בערב מגמה. מלבד זאת אני מאוד, מאוד אוהבת לטייל בארץ לראות מקומות חדשים ונופים חדשים, אוהבת לטייל בעיקר במדבר.
מקום אהוב: מדבר יהודה.
אובססיה: לקום באמצע הלילה למקרר לחפש אוכל.
שיר אהוב janis Joplin -"little girl blue" :.
מוטו: "אני לא קיבלתי השכלה, אני קבלתי השראה, אם הייתי מקבל השכלה הייתי טיפש ארור". (בוב מארלי(
ספר אהוב: "לפני שאמות"

צריך להחזיר לקיבוץ את: הקיבוץ

חג שלא הייתי מוותרת עליו: חג משק!
שנה הבאה אני אעשה שנת שירות בכפר הנוער "כדורי" שלמרגלות הר התבור, שם, אני הולכת לעבוד עם נערים מהארץ שהוצאו מהבית עקב בעיות בהורים או עם נערים מקבוצת נעל'ה (נוער עולה ללא הורים) אשר באים מכל העולם.
אני רוצה להודות לקיבוץ שתמיד היה לי לבית חם בכל 18 שנותיי, מלא בחופשיות, שקט ונחת!

 

 יעל פולק

"ילדה, של מי את?": ארי ושושי פולק…

אחות לעפרי ורועי המקסימים…

חוויה שלא אשכח מילדותי בקיבוץ: הבילוי בבריכה ביום שבת עם אבא ומיד אחר כך ביקור בחדר אוכל לארוחת צהריים של שניצלונים וחמין בנוהל… (כשעוד היה חדר אוכל בשבת.)

שנה הבאה: אעשה שנת שירות בכפר הנוער קדמה, כמיטב המסורת האיחודניקית…

תודה לקיבוץ על: ההתעקשות להמשיך ולהתמיד במסורת החגים המשותפים, אני מחכה להם כל השנה! וכמובן תודה על הדשאים והנוי שבלעדיהם החוויה של לגדול בקיבוץ הייתה אחרת לגמרי..

מקום אהוב: הקיבוץ… והים…

הקיבוץ בשבילי: המקום שנולדתי וגדלתי בו = בית…

שונאת את: הציפור שמצפצפת בלי הפסקה, ונמצאת בכל פינה בקיבוץ! כל הלילההה…

תחביבים: לשחק כדורעף, לישון, לאכול

צריך להחזיר לקיבוץ: ארוחות בוקר בחדר אוכל וארוחות צהריים ביום שבת!

חג שלא הייתי מוותרת עליו: שבועות וחנוכה בבית וינה

מוטו: לעולם אל תסתכל על מישהו מלמעלה, אלא אם כן אתה עוזר לו לקום…