(תגובה לרשימתו של שמאי מדיני מן העלון הקודם)

.

מכורסת הטלוויזיה ניתן לראות מציאות ככל העולה בעיני המתבונן. השאלה הנשאלת היא: את מי ואת מה משרת הבלבול?

פרדס שלנו, בעצמנו: אין לשגות בהחלטת המועצה – התקבלה החלטה פוזיטיבית לקיים את הפרדס בעצמנו! כי אנחנו רוצים ויכולים.
רעיון מסירות שטחים לשליטת מהדרין אשר ספק אם נסמך על נתוני אמת אינו ראוי. המועצה הביעה דעתה כי אין למסור אדמות (כ 1000 דונם) לידיים זרות, תמורת נזיד עדשים, אין למסור שליטה באמצעי יצור שהופרח וטופח עלי ידי דורות של חברים לידים זרות. כי אנחנו יכולים ורוצים להפיק מהם תועלת, יש מנהל ענף חדש, צעיר ונמרץ ויש לתת לו את הקרדיט.
בתקופה בה רשויות מדינה שונות פוקחות עיין על כל פיסת קרקע המוחזקת בידי ההתיישבות העובדת, וכל זניחה או מסחר בקרקע תסכן אולי בעתיד את זכות החזקה בה, אין מוסרים שליטה בקרקע לאחרים.

אם חלקות שנעקרו עומדות בשיממונן הרי שאחת משניים, או שעדיין לא בוצעה ההשקעה הנדרשת (הרי שתילים הוזמנו וההשקעה אינה בשמיים) או שההחלטה שהתקבלה במועצה לא מקוימת, ואז הרי נשכחה המטרה העיקרית: הגדלת מקור הכנסה לקיבוץ.

חוקי המדינה!?

אכן רבים כאלה קיימים, עידן האינטרנט יצר נגישות למידע שלא ידענו בעבר, ובכלל זה לחוקים ותקנות.
אין זה המקום לקיים דיון משפטי מפולפל, כי דיון בתפקיד המועצה וזה של היושב בראשה אינו פורמאלי משפטי אלא מהותי. יחד עם זאת נכון להעמיד דברים על דיוקם ולו על קצה המזלג. אכן תוקנו תקנות מתקנות שונות הנוגעות לאגודות שיתופיות, אך גם נעשו אבחנות לגבי האגודות השיתופיות לסוגיהן. כך למשל אין אגודה שיתופית כמו גת זהה בהתנהלותה לקיבוץ, גם לא אגודה שיתופית לאשראי או קואופרטיבים שונים ומשונים אחרים, ואכן ישנם כללים במסגרתם מתנהלת אגודה שיתופית המסווגת כקיבוץ, זאת מהטעם הפשוט שאין מדובר בגוף עסקי גרידא אלא בהתאגדות של בני אדם, בהתאגדות כלכלית חברתית במהותה. וראה זה פלא, לגבעת חיים יש תקנון משלה, ואף תקנון מועצה לצד נהלים ומנהגים המחייבים אף הם, ויקשה למצוא בהם פסול חוקי כל שהוא.
כך למשל, בגבעת חיים יו"ר המועצה אינו יו"ר האסיפה, וגם לא של אסיפה זוטא, יו"ר הועד (המזכירות) הוא יו"ר האסיפה, תפקידו ואחריותו של יו"ר המועצה אינם נגזרים מאלו של יו"ר האסיפה או זהים להם, אלא מתקנוני הקיבוץ העומדים במבחן החוק נגזרים הם. תפקידו של יו"ר המועצה לנהל את המועצה, לקבוע את סדר יומה ולפעול כדי שתוכל לקיים את תפקידה.  מזה מספר שנים, למעשה מאז השינוי שעברנו, ניטש ויכוח על תפקידה של המועצה והיו"ר שלה, ויכוח לגיטימי לכשעצמו, לגמד את הויכוח לרמה פורמאלית גרידא אינו צעד אחראי או ראוי.

ערעור על החלטות
בשנים האחרונות עדים אנו לתופעת המחאה הציבורית (לא רק אצלנו בקיבוץ ולא רק אצלנו בארץ). ניתן לכך ביטוי בעצומות להן הינו עדים. כל מי שיבחן תופעה זו אצלנו יגלה כי כל העצומות כולן, ללא יוצא מהכלל, הונחו לפתחנו בשל אי קיום החלטות על ידי מוסדות הקיבוץ, ולעיתים בגיבוי חברי המועצה (תופעה השוללת למעשה את הלגיטימיות של חברותם בה, כיוון שמתפקידיה של המועצה לקיים ביקורת והקפדה על קיום החלטות). אין אני בא לומר כי ההחלטות שלא קוימו בהכרח לרוחי היו, אך דעתי בעניין זה אינה מעלה או מורידה, עצם התופעה שמוסדות הקיבוץ מתעמרים בחברים ואינם מקיימים החלטות אותם הם קיבלו – מדאיגה. ישנן דרכים לשנות החלטות, אך לא לקיימן (???) – אינה אחת מהן. אז כן חברי מועצה – הילחמו על קיום ההחלטות שהתקבלו.