בימים טרופים אלה, בהם כולנו נישאים על גלי אבק נקיון הבית וראורגניזציה בבית ובגן, מצאתי בעליית הגג  (בוידם) שלוש הזמנות לחתונה בתוך ארגז לציוד צבאי. שמתי לב לעובדה מעניינת לגבי הגורם המזמין לחתונה.

בראשונה, משנת  1963, כתוב: המשקים שדות ים וגבעת חיים  (ובקטן וההורים) מתכבדים להזמינכם לטכס כלולות בנינו ברכה עב"ל שמעון.

בשנייה, משנת 1993, 30 שנים לאחר מכן, הגורם המזמין הם  ההורים המתכבדים ושמחים להזמינכם לנישואי בנינו דינה ועובד במדשאות קבוץ גבעת חיים איחוד.

בשלישית, משנת 2007, 14 שנים לאחר מכן, הגורם המזמין הם  החתן והכלה יפעת ואדם  בכבודם ובעצמם, המתרגשים להזמינכם להיות שותפים ביום חתונתנו. המילים קבוץ או משק אינן נזכרות כלל.

עכשיו, דמיינו לעצמכם:

השנה היא שנת 4020, 2000 שנים מהיום. אתם חבורה של ארכיאולוגים המנסים לפענח את החברה הזו ואיזה תהליכים עברה, על פי הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו בשטח באותו אתר.

עליית גג מצביעה אולי על חברת שפע, יש צורך ומקום מיוחד לאחסון דברים שלא בשימוש יומיומי.

ארגז צבאי מעיד על כך שחיה פה חברה מיליטריסטית.

הזמנות לחתונה חתונה הוא מושג ארכאי שלא מוכר היום, שהיה נחוץ היה כדי להביא צאצאים. מקובל היה לחוג את האירוע ברוב עם. מה שמצביע על חשיבותו הרבה בחברה זו.

משק, קבוץ השימוש במושגים אלה מרמז על כך שאולי הייתה זו קבוצה של הומו סאפיינס שהייתה מאורגנת במשק כלכלי אחד. מושגים אלה אינם ידועים כיום ואין כמעט ממצאים נוספים בעניין זה. גם בעבר הקדום יותר לא מוכרת תופעה כזו ונראה שהיא ייחודית וחד-פעמית. לא ברור איזה סוג של אדם יכול היה לקיים חברה כזו.

כעת, הבה ונבחן עכשיו את הממצאים על פי הצורה והאסתטיקה של ההזמנות:

בשנת 1963 הקישוט היחיד הוא גזירה של שוליים משוננים. האם זו חברה ספרטנית? אולי סגפנית? צנועה?

בשנת 1993 משתקפים שמות החתן והכלה  מבעד "צעיף" מלמלה, המודבק בעבודת יד. פרימיטיבי משהו, אך  לראשונה מוצא כאן הטעם האישי ביטוי. על פי הסימנים נראה שהושקע עמל רב וככל הנראה המשפחה ישבה ימים כלילות והדביקה את המלמלות אחת לאחת.

בשנת 2007 גלויה מעוצבת באמצעים דיגיטליים. ניכר עדיין נסיון לפשטות לצד רצון עז לביטוי אישי.

מלאכת הפענוח עדיין רבה ואני מזמינה אתכם לפרק ולבחון מאספקטים שונים ונקודות מבט נוספות את הממצאים. נשמח לשמוע את מסקנותיכם באתר זה.

מה שמסתמן הוא שאנו עדים לחברה שהפריטה את עצמה לדעת.

הללויה!