בכל שנה, מפיקות יפעת זילבר ויסמין רז בהתנדבות את האירוע התרבותי הידוע גם כ"ערב מוטי זעירא", אבל כשנפגשתי איתן באותו עניין, הסתבר שההיסטוריה של אותן הפקות התחילה עוד לפניהן

לפני שמוטי הגיע היה ערב שירי סשה ארגוב (כידוע מלחין ולא משורר) בכיכובה של אורה זיטנר שלפי הסיפורים היה מוצלח מאוד והיו גם אחרים, כשהבולט הוא ערב נתן אלתרמן, בו שולבו קטעי שירה ודרמה. אבל להבדיל מתיעוד ערבי המשוררים שיזם והוביל מוטי, חסר כיסוי לאותם ארועי תרבות מושקעים ומרוממי נפש המושכים אליהם מאות חברים, תושבים ואורחים בסוף סוכות בכל שנה.

ספרו כמה מילים על מעשיכן.

יסמין: "אני עובדת בשפרירים ב' כ-20 שנים וכעת אני סגנית המנהלת, רכזת פדגוגית ואחראית על הבגרויות".

יפעת: "אני עובדת במשרה חלקית כמנהלת משאבי אנוש בקיבוץ מזרע ופועלת בעסק עצמאי בהנחיית סדנאות, ייעוץ ארגוני, ויעוץ קריירה".

איך התחילו ערבי המשוררים עם מוטי זעירא?

יסמין: "עוד לפני כן היו שני ערבי משוררים עם מוטי על רחל ועל לאה ולדברג כשבשנים הראשונות הייתה שלומית מירון שותפה להפקת כמה ערבים. בשנת 2007 הייתי רכזת תרבות עם יונה ורדי וליד שולחן בר-מצווה בקיבוץ (עדיין היו בר מצוות משותפות על הדשא הגדול) ניגש אלי מוטי והציע לעשות ערב כשהפעם הראשונה במעורבותי הייתה בחדר אוכל על

אלכסנדר פן. אחרי הערב הראשון הבנו שחדר-האוכל קטן מלהכיל ועברנו לבית וינה.

בערב הראשון חובב עדיין לא היה מעורב והמפיק המוזיקאלי היה יפתח פרת, מורה למוזיקה אותו הכרתי משפרירים. חובב שהגיע כאורח של מוטי, נדלק על הנושא ובערב השני הצטרפה יפעת לריכוז תרבות והמשכנו ללוות את ההפקות ביחד.

הוייב החיובי שיצרו ההפקות גרם לנו להתחייב בפני מוטי שנמשיך בהפקות ערבי המשוררים שלו גם כשנסיים את תפקידנו בריכוז תרבות ומאז אני עושה את זה ברצף, למעט שנתיים שהיינו ברילוקיישן בבוסטון, עם הפוסט דוקטורט של רענן והחליפה אותי הדס אחותי, שקיבלה את זה כפקדון שחזר אלי עם שובנו.

הרעיון לקיים את האירוע בסוף סוכות עלה מכיוון שמוטי ואני נמצאים בחופש ויכולים להקדיש להפקה את הזמן הדרוש. זה נבנה בשלבים ובהדרגה, כשבשלב הראשון איננו יודעות עדיין איך זה יראה ובמה יהיו כרוכים הדברים".

כמה  אנשים מעורבים?

יפעת: "משתתפים 30-35 חברים, תושבים ונערים, כמעט כולם מהקיבוץ או כאלה הקשורים למישהו מהקיבוץ. מחוץ לקיבוץ משתתפים חובב בן סעדיה כמנהל מוזיקלי וכנגן וארנון על הקלידים ושירה ולפעמים נגן נוסף.

רק חובב, ארנון וצוות ההגברה החיצוני מקבלים שכר בעוד הנגנים, הזמרים ומעצבות התפאורה עושים זאת בהתנדבות מלאה. ראוי לציין שהנגנים משתתפים בהרבה מאוד חזרות בהשוואה לזמרים ובכל זאת הם יוצאים מהערב בתחושת סיפוק והנאה וחוזרים בשנה הבאה. כל המשתתפים מרגישים מחוייבים לערבים הללו ורובם כבר משריינים מראש את הלו"ז לטובת העניין. חייבים לציין שאנשי ההגברה החיצונית הצליחו "לפצח" את אתגר ההגברה בבית וינה שהיווה בעייה לאורך שנים ובשנה האחרונה העלו את רף המקצועיות".

מי קובע את המשוררים והשירים ובחירת הזמרים והנגנים?

יפעת: "מוטי קובע את המשוררים ובשירים הוא מערב קצת אותנו. את השיבוצים והתאמת השירים לנגנים אנחנו עושים ביחד עם חובב, כשמוטי מלווה את רוב החזרות לאורך כל התקופה".

איך ההיענות של חברים ותושבים?

יסמין ויפעת: "רוב המועמדים נענים ברצון לפניותינו, למעט נסיבות מיוחדות של אילוצים שונים (משפחה, חופשות, חו"ל). יסמין מתאמת עם הזמרים ויפעת עם הנגנים. התהליך מתחיל עם ישיבת סיכום ההפקה ביחד עם מוטי, חובב ורכזת תרבות, בה אנו לומדים את הלקחים ומתייחסים למשוב משתתפים וצופים ואז גם מובא שם המשורר/ת לערב הבא.

ההפקה מתחילה בישיבת התנעה כשלושה חודשים לפני המופע ובעקבותיה אנו פונות למי שצריך. התשובה לפניות היא בדרך כלל "ברור שאני משתתף", "איזה כייף" וכו' כשהם ממש מחכים לזה וטוב לדעת שזה כך. לעיתים יש גם יותר זמרים ונגנים ממה שצריך ואנו משתדלות להיענות לרוב הפניות. צריך לציין את ההתמקצעות של המשתתפים וההפקה, מה שמאפשר מספר קטן יותר של חזרות וביצוע ברמה טובה.

לאחרונה שיתפנו גם נגנים צעירים כדי לערב אותם ולקרב את הדור שאינו נוכח בדרך כלל בהפקות שכאלה. ההפקות כל-כך "משופשפות", כך שכל אחד יודע מה תפקידו, החזרות נמשכות זמן רב ולשמחתנו מוטי מלווה אותן מקרוב, מה שמגביר את המוטיבציה של המשתתפים".

מה המשוב שאתן מקבלות מהמשתתפים והקהל?

"המשתתפים נהנים מאוד ויש משוב מעולה מהקהל, לא רק בערב המופע אלא גם הרבה אחר-כך. לעיתים יש גם ביקורת, שאנחנו מקבלות ברצון, אך לא תמיד ניתן לבצע את המשתמע ממנה. כשניתן, אנחנו מפנימות ומשנות דברים אבל מבינות שאי-אפשר לרצות את כולם וההשתתפות הגדולה של הקהל, החוזר לכאן כל שנה, מדברת בעד עצמה. לעיתים ממליצים חברים, תושבים ואורחים לעשות ערב שני וגם להופיע מחוץ לקיבוץ, מה שעדיין לא עשינו.

אנחנו עובדות צמוד עם רכזות התרבות, המסייעות לנו בכל מה שנדרש ונוכחות גם בחלק מהחזרות הרבות. כשעלתה בעיה של חוסר מקום באולם בשל ריבוי האורחים שחברים מזמינים, הגבלנו את מספר המוזמנים ושמרנו שורות ראשונות לחברים בלבד ויש רעיון לעשות ערב אחד לקיבוץ וערב נוסף לאורחים. עד כה נמנענו מכך, בגלל אילוצים שונים, אך יתכן וננסה זאת בעתיד".

שקלתן להעביר את הערב לדשא בשל החום והלחות בבית-וינה?

יפעת: "הנושא עולה מדי שנה, אך נראה למוטי ולנו שערב כזה לא יכול להתנהל על הדשא כי יש כאן מרכיב אינטימי שעלול ללכת לאיבוד מחוץ לאולם. עשינו נסיון לאוורר בצורה אינטנסיבית, אך איכות ההגברה נפגעה וירדנו מזה".

מהיכן המוטיבציה והאנרגיה?

יסמין ויפעת: "השאלה צריכה להיות מופנית לרענן ורן, בני הזוג שצריכים לשאת את הנטל המשפחתי ביתר שאת באותה תקופה".

יפעת: "זה כמו להיות רכזות תרבות לשלושה חודשים כל שנה, עם ההנאה ללא השחיקה בתפקיד. (מבלי לגרוע מחלקן של רכזות התרבות בהפקות). הילדים שלנו גדלו לתוך זה, הם נחשפים למוזיקה איכותית ולמשהו חיובי מאוד, חלקם באים לעיתים לחזרות והם שומעים ולומדים מזה, גם כשאנו לא נמצאות הרבה שעות בבית באותה תקופה. אנחנו משתדלות לחלק בינינו את העבודה והנוכחות בחזרות, כך שכל אחת תוכל להיות חלק מהזמן בבית".

יסמין: "עבורי זה כמו אוויר לנשימה. זה משהו שונה ממה שאני עושה כל השנה, אני אוהבת מאוד את העבודה על הערב וכמו הזמרים והנגנים, גם אני מחכה לזה כל שנה".

מה לגבי ההמשך?

"אנחנו ממשיכות לפחות בשנה הקרובה ובתקווה גם בעתיד כשכל עוד מוטי בעניין, אנחנו איתו. אחת הדילמות קשורה בבחירת המשתתפים בין חבר'ה מקצועיים המעלים את רמת הערב ומקצרים את זמן החזרות, לבין פתיחת ההשתתפות לכל חבר ותושב בקהילה. הדבר בולט במיוחד כשהלחנים הם מאתגרים, כמו הערב שהוקדש לשירי נתן זך, עם הלחנים של מתי כספי.

אנחנו רואות בערבים האלו ערבים קהילתיים ולכן משתדלות לשתף כמה שיותר חברים ותושבים תוך שמירה על הרמה המקצועית. אנחנו מניחות שהיו גם מקרים של כאלו שנפגעו כשלא שילבנו אותם. לעיתים זה בלתי נמנע וקורה בעיקר כשפונים מאוחר מדי או שמתנים את ההשתתפות בשיר מסוים והרכב ספציפי. לסיום, חשוב לנו לציין שהערבים האלו לא היו יכולים להתקיים בכזו הצלחה ללא ההירתמות והמחויבות המלאה של כל המשתתפים, על הבמה ומאחורי הקלעים. זו זכות גדולה ומהנה לעבוד עם כולם וכמובן לצד מוטי שהוא הרוח החיה וההשראה לכל ההפקה הזו".