המילה "אור" בכותרת נרשמה כדי שהמאמר יכלל בעלון חנוכה.

וגם כדי להאיר זוית שונה על נושא "חלופת האגודה".

כדי להסיר ספק אני מדגישה:

יש לי הערכה רבה ואמיתית לציון נואמה ולכל הצוותים שעובדים ומשקיעים במציאת פתרונות, לדרך שניתן לשלם מיליונים רבים, לגזלן, ששמו משום מה "מנהל מקרקעי ישראל " (כי ברור שאם יש שם מנהל או משהו שקשור לניהול זה רנדומלי ולא ממש תקין ומושחת) אבל זה לא הנושא שעליו אני כותבת.

בנושא ה"הדדיות":

כל רעיון "חלופת האגודה" מושתת על הרעיון הנפלא של עזרה הדדית בין חברי הקהילה. הוותיקים שחייבים למנהל רק סכום קטן יחסית, יוסיפו משהו מכספם בדרך זו או אחרת, ובכך יתרמו לעזרת הבנים החוזרים שייבנו בשכונת הבנים.

השאלה שלי אל מי שתומך ברעיון המצוין הזה:

נאמר שאני אתאמץ, אחסוך, אקח הלוואות ואשלם את הסכום הנדרש עבור הבנים שלכם, האם, בשם אותו עקרון ההדדיות, אתם תתרמו את אותו הסכום לילדים שלי שלא גרים בקיבוץ וצריכים עזרה במימון הדירות, הלימודים, הילדים וכד'?

אם התשובה שלכם תהיה כנה ותאמרו: "לא"! תבינו למה אני מסרבת מכל וכל להשתתף ב"משחק ההדדיות המדומה ".

ומה קורה לחברים שבכלל אין להם ילדים? למה הם מחויבים לתרום כסף לקהילה? הרי חלק מהדיווידנדים המגיעים להם כבר מחולקים לאחרים. ולכל לצרכי הקהילה השונים.

ואם מדברים על צדק חלוקתי:

יש פה משפחות שיש להם 3-4 זכויות לבנייה, יותר מילד אחד שגר כאן, ועוד דירה מסבים שנפטרו. הם ירשו דירה ששווה כיום מיליונים. למה שהם לא ישלמו בהתאם? נאמר על כל דירה שגר בה יורש ישולם סכום מסוים לטובת הקהילה?

אההה, אז תרימו גבה ותאמרו – נו טוב הקיבוץ מופרט השוויון נגמר! תתמודדו.

תודה, אני מתמודדת לא רע. אעזור לילדים שלי ככל שאוכל.

הצעירים שבונים ובנו בשכונת הבנים, ידעו מראש ויודעים גם היום את העלויות הכרוכות בעניין, ייקחו אחריות יחליטו אם יש להם כסף ויכולת לבנות כאן.

יענו "תתמודדו!".

את השורה הזאת הוספתי כי כבר פעמיים נרשמו ילדינו לתור לבנייה וירדו מההרשמה, בגלל שהבינו שאין להם יכולת כלכלית להתמודדות הזאת.

זה מצער (אותי, לא אותם) אבל זה המצב. כן, אנחנו מתמודדים. גם עם התסכול, וגם עם הצורך לעזור להם במקומות האחרים שבהם הם בוחרים.

חשוב לי לומר לסיום: בהחלט אני מפרגנת ושמחה בשמחתם של כל מי שהם, והילדים שלהם יכולים לממן את המגורים כאן. זה פשוט נפלא ונהדר שיש פה צעירים נחמדים והמון ילדים.

את המימון של העניין למרבה הצער תצטרכו לעשות בלי העזרה שלי.

ובבניין הבית ננוחם.

תשובה לכתבתה של לאה הרץ – אור צדק והדדיות / יזהר לנדאו, חבר בצוות השיוך

בהמשך לכתבתה של לאה, אני מבקש להביע את הזדהותי המוחלטת עם תסכולה של לאה על כי כנראה, בתנאים הקיימים היום, אחד מילדיה לא יוכל להרשות לעצמו לבנות את ביתו בגבעת חיים איחוד בגלל סך העלויות שפרויקט כזה דורש.

עם זאת, חשוב לציין ולהדגיש כי החלטות גבעת חיים קובעות כי 65% מכספי הדיבידנד השנתיים, ככול שמחולקים, הולכים לכיסי החברים, בהתאם לוותק שצברו ו-35% הולכים לצרכי הכלל. 20% לתשתיות הקיבוץ ו-15% לצרכים חברתיים.

בהצעה שהצגנו בפני הציבור, אין נגיעה ב 65% מכספי הדיבידנד, והם ימשיכו ויזרמו לכיסי החברים.

מתוך הכספים המיועדים לצרכי הכלל יילקחו כספים לטובת סיוע לכל מי מחברי הקיבוץ שיהיה זקוק לכך – וותיקים וחדשים כאחד. כלומר, הטענה כאילו מישהו אמור לקחת הלוואות על מנת לסייע במימון מגרשים של חברים אחרים איננו נכון, שלא נאמר מטעה.

כלומר, זה נהנה וזה לא חסר!

חשוב לחזור ולהדגיש כי העזרה ניתנת כהלוואה ולא כמענק.

מטרת המהלך של שיוך דירות על פי מתווה חלופת האגודה, בא על מנת להבטיח המשך צמיחה דמוגרפית ב 20 השנים הקרובות.

נדמה כי אין חולק על התרומה האדירה של 100 המשפחות הצעירות שהצטרפו אלינו בעשר שנים האחרונות, והפכו את המקום הנפלא בו אנו גרים לטוב עוד יותר.

ולכן, אם ברצוננו להמשיך ולצמוח, עלינו לבחור בחלופה הפחות גרועה, במקרה זה חלופת האגודה, להתלכד ולמצוא מקורות שיסייעו לכל מי שצריך, על מנת לעמוד באתגר הלא פשוט הזה וביחד לצעוד לעתיד טוב ומבטיח.

אני קורא בהזדמנות זו לכל חבר, חברה או בית אב שעדיין לא שלם עם המהלך, להיפגש עם מי מאנשי צוות השיוך על מנת שנוכל לתת תשובות ולגבש פתרונות אשר יפיגו את החשש.