אני עוקבת אחר ביתה המחודש של ממי, בכל פעם שאני עוברת בצומת הקרוב לביתה – משלב פירוק הבית ועד היום – כשהוא ניצב בפינה משקיף על ההולכים במעין בטחון ושלווה, כשסביבו גינה ירוקה חיננית שממי יצרה במו ידייה.

שולחן האוכל המרשים נבנה משאריות עץ שנותרו מהבניה.

אם אפשר להגדיר את כל הבתים שהייתי בהם עד כה, אני יכולה להגיד בפה מלא שכל הבתים האלה מאד אהובים על ידי בעליהם. הבית הוא כמו צמח עדין שמשקים אותו והוא גדל ומחזיר אהבה… אצל ממי התחושה הזו חזקה מאד. ממי מספרת שלפעמים פשוט לא בא לה לצאת מהבית כי כל כך טוב לה בו.

מיד בכניסה לבית עוטף אותך ניחוח נעים וקליל. הבית מואר מאד וכלל לא עמוס בקישוטים או פריטי נוי (האמת שממי לא החליטה עדין היכן לתלות חלק מהתמונות).

ממי מספרת שעשתה מדיטציה וראתה בעיני רוחה איך היא רוצה שיראה הבית. את מה שרקמה במחשבתה הצליחה להוציא לפועל בעזרתו של איציק שהיה הקבלן של הבית וגם בן זוגה בעת ההיא, ועם האדריכלית הילה עשת.

הגלריה במבט מלמטה

ממי מסבירה שהשקיעה הרבה בתשתיות של הבית: שתי בריכות ביוב, מצע של אבנים מיוחדות ולא חול מתחת לרצפות (כדי שלא יבואו נמלים) ועוד.

המטבח הכפרי הוא מאיקאה וגם רהיטים אחרים. הרבה פעמים אומרים על בית "איקאה" שהוא בית עממי כמו הרבה בתים אחרים. אבל כאן אפשר להיווכח שהכל תלוי בשילובים, ובזרימה של הבית כדי לקבל בית ייחודי, עניו והרמוני.

האח מעניק חמימות לבית וממי מסבירה שהיא מתפעלת אותו לבד

הסלון הוא חלל גדול המתחבר למטבח ומעליו מציצה גלריה. בבית אין וילונות (מי צריך וילונות כשיש את כל הירוק הזה מסביב?) וחדר השינה באפור-לבן, המזכיר צימר גלילי מפנק.

על הכל שורה הרוח של ממי: חמה, נעימה, מכילה, מחייכת ובעלת אנרגיה טובה.

אפשר לבוא לקפה?

תמונה של כרמל וירדן (עם התלתלים המדליקים – שהיה מתופף אז בכל מקום ועל כל דבר אפשרי…).

המטבח ממבט מהגלריה. המנורות תלויות על רלסים שנועדו רק לתליית המנורות ואין להם חשיבות מבנית.

דלת עץ מקסימה שיפתח הביא

בבית פזורים פרחים טריים וגם אבנים (היתנסתם פעם בטיפול האבנים של ממי?)

הגלריה היא פשוט זולה נוחה. החברה הצעירים לפעמים יושבים שם ולפעמים החברים גם נשארים ללון…