דחינו את הוצאת הגליון בשבוע, על-מנת לקיים ראיון ראשון עם ליאורה רופמן, יו"ר הקהילה הנבחרת. עכשיו, כשהיא לומדת את התפקיד החדש, היא מתחילה לגבש תובנות וגם לסמן מטרות

למרות הקורונה, הלחות, העייפות והעובדה שמדובר בערב של אמצע שבוע, הרי שקשה עד בלתי אפשרי למצוא בשעה 21:00 מקום פנוי בבירצה, למרות זאת, הצלחנו להשתחל ולהתארגן על שולחן – ועוד עם מזגן.

ליאורה מתיישבת תוך כדי שהיא בודקת בטלפון אם הילד האחרון (מתוך שלושה) כבר נרדם ואנחנו מצידנו בודקים אם מאז בחירתה, עלו מחשבות שניות בנוגע לתפקיד. "כן", היא לא מתביישת לספר. "ביום הראשון היו כאלו, כאשר הבנתי את כובד האחריות המונח כעת על כתפיי". אבל לא לדאוג – הן חלפו.

למה שלא נתחיל בקצת שוביניזם? בטקסט האחרון שכתבה לפני בחירתה, התייחסה ליאורה בקצרה לתופעה בה נתקלה במהלך הקמפיין, שהגיעה במיוחד מהצד הגברי, במסגרתה היא שמעה ביטויים כגון "את נחמדה / מדברת יפה / חושבת נכון – אבל… ".

שאלנו האם הכצעקתה? "שנים רבות גברים ניהלו את המערכת פה", היא אומרת. "ויתכן שהתקבעו תפיסות מסויימות, אבל אני אביא לתפקיד משהו אחר: ניהול עם תפיסת עולם אחרת, פרספקטיבה אחרת, ניהול רוחבי ופחות פירמידיאלי, דיאלוג, שיח, האצלת סמכויות והנעת אנשים לפעולה. אני לא כוחנית אבל אני יודעת להיות תקיפה".

ובלי עין הרע, גם היא יודעת שיש פה הרבה במה לטפל. "אני חושבת שהבעיה הגדולה ביותר כעת נעוצה במצב הקהילתי החמור. יש פער שנפער בין חלקים שונים בקהילה, אין דיאלוג בין הקבוצות השונות, אי אפשר להניע תהליכים ואפילו ההתנהלות היומיומית קשה מאוד".

כאן היא רואה את עצמה נכנסת לתמונה. "אני רואה את תפקידי כגורם מקשר", היא מחדדת. "אני  מקווה ומאמינה שאצליח לחבר בין צדדים שונים, ליצור ולנהל דיאלוג ולהציף בעיות. חשוב מאוד לזהות מצבים בעייתיים ולא לפחד לקרוא להם בשמם. למשל, יש לחלק גדול בציבור חוסר אמון בהנהלה, בשל תחושה שעוקפים אותו ומנחיתים עליו. אני חושבת שחלק מאירועים אלו התרחשו בשל חוסר בהסברה נכונה או תיווך לא נכון של הדברים לציבור".

עכשיו היא משתפת תובנה מעניינת על גח"א. "המקום הזה לא החליט עדיין מה זהותו", היא קובעת. "זו קהילה בהתהוות. בשנים האחרונות הגיעו לכאן אנשים חדשים רבים, לא נערך תהליך קליטה מסודר וכתוצאה מכך נוצרו פערים הגורמים לתחושה של עצבים חשופים. אני מדמה את המצב לגיל ההתבגרות, כשאין שום דבר ברור והדברים לא מוגדרים עד הסוף. יש כאן משהו שברירי מאוד בכל מה שקשור למושג קהילה".

צילום: היידי עפרון

אם כך, אנחנו שואלים, איך מייצרים תחושת קהילה ושייכות? זה אפשרי בכלל? "יש כאן בעייה גדולה של מעורבות קהילתית", היא מסכימה. "רבים לא מחוברים לשיח המרכזי וזה בהחלט אישיו לעבוד עליו. זה לגיטימי שלא כולם מתעניינים או מעורבים, אבל אני רוצה לפתוח את הדלתות לאלו שלא מצאו את מקומם או הוגדרו כאאוטסיידרים ולאפשר להם לקחת חלק. אני מקווה שנוכחותי תיתן לאנשים אלה את התחושה שהם יכולים להשתתף ולהביע דעה".

היא רוצה גם לשנות את הדרך בה תופסים פה את תפקיד היו"ר. "אני חושבת שזה עצוב שהיו רק שלושה מתמודדים על התפקיד. רק חיכו שמישהו כבר יקח את הדבר הזה", היא אומרת. "במהלך הקמפיין קיבלתי תחושה, מאנשים עימם דיברתי, שזה תפקיד בו את מסתובבת עם מטרה מצויירת על הגב. אני רוצה להפוך את התפקיד למבוקש, כזה שמתמודדים עליו רבים. אני רוצה להביא תשתית ופרספקטיבה אחרות, אני מקווה שאצליח להנמיך את הלהבות בגח"א. יש כאן הרבה כאב אותו חשתי בשיחות עם האנשים וצריך לתת לזה מקום על-מנת שאפשר יהיה לזוז קדימה".

רגע, אנחנו אומרים. לזוז קדימה זה שכונה ג'. עכשיו היא עוברת לדבר בזהירות. "אנחנו בתוך התהליך. הייתה החלטה ששכונה ג' תקום ויש  כמובן גם תוכניות לגבי צמיחה עתידית נוספת. גח"א תגדל וצריך לחשוב איך עושים זאת נכון, על בסיס דיאלוג ושותפות אמיתית. עובדה שאנשים מחכים פה ומשלמים שכירויות גבוהות, בציפייה לבניית השכונה וזה מעיד על כך שהם רואים בגח"א את ביתם. את זה צריך לחזק. אני מודעת לכך שבעתיד יתכן ונצטרך לבנות פה בקומות כי יש בזה הרבה הגיון ומענה להגדלת האוכלוסייה. מצד שני, אני מודעת לרגישויות בכל הנוגע לתכנון כפרי ונצטרך לראות איך עושים את זה כשנגיע לשם".

דיברנו גם על מקורות ההכנסה של הקיבוץ . "בשטח הזה צריכה להיעשות עבודה", היא מדגישה. "צריך להבין איך ממצים את הכנסות הקיבוץ ולא רק מהשכרת נדל"ן. אני חשה ששנים רבות קפאו פה על השמרים בתחום וזה צריך להשתנות. עלינו להשתמש בכוחות פנימיים, לתכנן ולבנות צוות שיבין איך יוצרים תשתית הכנסות שתסייע לממן תהליכים בגח"א".

ברמקולים השואגים של הבירצה שפולטים בדרך כלל בשעות הללו מוזיקה לצעירים וצעירים ברוחם, שומעים לפתע את "גיטרה וכינור", השיר היפה האחרון של איינשטיין, זכר אליל לברכה, זמן טוב למילות סיכום לראיון, מילות פתיחה לכהונה שלה.

"אני לא איזה ילדת פרחים", היא אומרת בחיוך. "אני מודעת לבעיות ולאתגר הגדול אבל אני מקווה שאנשים יתנו צ'אנס למקום הזה. אני אחרי יומיים במזכירות בהכנה לתפקיד וכבר שמעתי המון. מה שבולט זה שלאנשים אכפת מאוד ממה שקורה כאן והמטרה העיקרית שלי היא ליצור פלטפורמה שתאפשר לכל מי שרוצה להביע את דעתו ולהיות שותף. תפקיד יו"ר מוגדר ב-20 אחוזי משרה וזו, לדעתי, תפיסה מיושנת שנותרה מאז שנות השמונים כשלא חשבו על הנושא הזה בהתאמה להיקף הפעילות כיום. למרות זאת, אני מקווה שהדברים יתפתחו ואני אופטימית בקשר לעתיד הקהילה בגח"א".