שנת השירות של רוב בנות ובני קבוצת "מנגו" מסתיימת בקרוב ואנו מביאים לכם כמה מהחוויות של שנה משמעותית זו בחייהם, במהלכה הם תורמים למען החברה הישראלית וגם מקבלים חזרה. שלושה מהם סיפרו על המסע העומד להסתיים בעוד כחודש

גל שווארץ (שוחט)

בחרתי ללכת לשנת שירות ולא להתגייס מיד לצבא, מכמה סיבות: הרצון לתת שנה מעצמי לאחרים, אחרי שתמיד הייתי מרוכז בעצמי וכך לקבל חזרה וגם הרצון לשפר ולפתח את עצמי.

כמו כן, אנשים משכבות מעליי ואחי שעשו שנת שירות, דיברו על השנה הזו כמשנת חיים וכחוויה שכל אחד חייב לעבור ולבסוף – היה בי רצון לצאת מהבועה בה גדלתי בעמק חפר בקרב אוכלוסייה שגדלה עם כפית זהב בפה ולראות אוכלוסיות מוחלשות שגדלו על ערכים שונים.

אני עושה שנת שירות בכפר גלים, כפר נוער חינוכי-חקלאי במועצה אזורית חוף כרמל. עובדים בפנימייה ובמשק, החניכים מכיתה ז׳-י"ב ומכיתה ט׳ יש קבוצות נעל״ה (נוער עולה לפני הורים) שהם ילדים מבריה"מ לשעבר שבאים לארץ ללמוד ולהשתלב באוכלוסייה הישראלית.  בכפר נמצאת גם קבוצה מהאקדמיה של מכבי חיפה בכדורגל ובה בנים בגילאי ז׳-י"ב מעורב. אני ש"שין של קבוצת י"א ישראלים, שזה גיל נהדר לעבוד איתו, כי הם נמצאים בתפר בין ילדים לבוגרים.

במשק יש שלל ענפים ואני עובד ברפת. זו חוויה שהבטחתי לעצמי בשנת שירות, אחרי כל השנים שהייתי צופה מהצד ברפת בקיבוץ. הקומונה שלי מונה 13 ש"שינים שגרים יחד באותו בית ומהווים את המשפחה שלך בשנה הזו.

לחיות בקומונה עם עוד 12 אנשים זה דבר שתיאורטית נשמע לי כמעט בלתי אפשרי, אבל היום אני יכול להגיד שהם אחים ואחיות שלי. אני לא רואה את עצמי מפסיק לחיות איתם כי הגענו לרמת קשר הכי גבוהה שיש ואי אפשר להבין מבחוץ  מה עברנו ביחד ולאיזה רמת קרבה הגענו: החל הרמת פרויקטים יחד עד צחוקים בזולה, מכעס על כולם, בכי ועצבים לאושר ולכן אני מאמין שנשמור קשר שנים רבות.

לפני תחילת השנה הייתי ילד שחושב שהוא מבין הכל ובטוח שהוא יודע הכל על שנת שירות, אבל בתחילת השנה חטפתי כאפה כשהבנתי שלא מדובר בטיול שנתי עם חברים. הבנתי את רמת האחריות האדירה שיש עלי ואת הקשיים שעוברים במהלך השנה עם החניכים, הצוות, הקומונה, המרחק מהבית והגעגוע לאמא. רק עכשיו אני מבין באמת מה זה להיות ש"שין.

אני ממליץ מאוד לעשות שנת שירות, אבל – לא לכולם זה מתאים.

צריך לעשות שיחה עם עצמך ולחשוב האם הם רוצים לעשות את זה מהסיבות הנכונות ולהיות מסוגל לשים את הלב והנשמה ולהתמסר ולא בגלל לחץ חברתי. לשאול את עצמך אם אתה מוכן להכנס לרכבת הרים שנקראת שנת שירות, האם אתה מוכן להתמודד עם התחושות הכי קשות, להרגיש לפעמים שאתה במקום הכי נמוך בעולם ושאתה צריך להרים את עצמך משם.

לקהילת גח"א אני רוצה להגיד שהשנה הבנתי  שלא הכל סובב סביב כסף ומה מגיע לי ומה יוצא לי מזה וכדאי לנסות לחיות ולהתנהג קצת יותר באנושיות, סבלנות וצניעות ולהגיד תודה על מה שיש. כל השנה היה לי קשה עם ההתנהלות בקיבוץ והשינויים שהקיבוץ עובר ואני מרגיש שיש הרבה אנשים טובים בקיבוץ ויש אנשים ששכחו מה חשוב באמת בחיים.

בשנים הראשונות של הנעורים הייתי עסוק רוב הזמן בספורט כדבר העיקרי בחיי והיה לי פחות מקום לנעורים בלו"ז שלי.

כשהגיעה הקורונה, הנעורים היו המקום העיקרי בו ביליתי את הזמן, למדתי דברים רבים וחוויתי חוויות מטורפות ובדיעבד זו הייתה אחת התקופות הטובות שהיו לי ואחד המקומות שהכי אהבתי. אני חושב שהקיבוץ יכול להתנהל אחרת עם הנעורים, לסמוך יותר על הנעורים ולתת יותר מקום לפעולות עם תוכן שייצרו להם ערך מוסף כמו שהנחלנו לחניכים שלנו בפנימייה.

ניר סינדליס

בחרתי ללכת לשנת שירות כי זה דבר שמקובל מאוד בקרב הי"בניקים בקיבוץ ובעמק חפר וחיפשתי שנה של התבגרות ולמידה על עצמי, תוך כדי תרומה למדינה ולחברה. נוסף על כך, קיבלתי הכוונה מההורים ומהמשפחה שכדאי ללכת לשנת שירות כדי להגיע מוכן ובוגר יותר לצבא.

אני עושה שנת שירות בארגון "השומר החדש" שהוא ארגון חברתי, חינוכי וציוני שהוקם בשנת 2007 בידי מתנדבים. מטרותיו: חיבור אזרחים וצעירים לאדמה, לאהבת הארץ ולזהות ציונית בכדי לשמור על אדמות המדינה תוך סיוע והעצמת החקלאים וגורמי האכיפה.

פעולות הסיוע והחיבור נעשות על-ידי התנדבות חקלאית מגוונת לצד פעילויות חינוכיות בהן עמודי התווך הם ערכי העמל, הערבות ההדדית, האומץ האזרחי ואהבת הארץ.

בתור ש"שין בארגון, יש לי חלק משמעותי בעשייה זו. במשך היום אנו עובדים בחקלאות אצל חקלאים מקומיים ואחרי העבודה אנו לומדים קרב מגע, ציונות, יהדות, מזרחנות ועוד.

בלילות אנו שומרים על עדרי בקר ומטעים בכדי למנוע פשיעה חקלאית ולסייע לחקלאים.

הארגון פועל בכל הארץ ומחולק למצפים (קומונות) בהם חיים הש"שינים ואני נמצא במושב כרם בן זמרה בגליל העליון.

בינינו, חברי המצפה נוצר קשר חזק מאוד. אנו חיים ביחד ועושים הכל ביחד, מתמודדים עם הקשיים יחד ולכן אנו מגובשים מאוד. זו שנה קשה ומאתגרת מאוד במהלכה חווים קשיים רבים ויציאה מאזור הנוחות לעיתים תכופות, אבל ברגעי קושי נבנים אמון וחברות אמת. כשהגעתי, ציפיתי שהפעילות היומיומית תהיה יותר מהנה או "סקסית", אבל בפועל העבודה החקלאית רגילה, פשוטה ומונוטונית. תחילה היה קשה אך עם הזמן לומדים להינות מהעבודה הקשה והסזיפית.

בנוגע לנושא השמירה, ציפיתי שיהיה "אקשן" לעיתים תכופות יותר אך בפועל השמירה יוצרת נוכחות, מה שלרוב מרחיק את הפושעים ולכן כאשר אנו בשטח, 99 אחוזים שלא יקרה כלום. יש משפט " לשמר את השגרה בתנאים לא שגרתיים" והשגרה של "השומר החדש" היא קשה  ועמוסה ולכן עלינו לפעול לשמר אותה גם כשקשה

הייתי ממליץ מאוד להגיע אל "השומר החדש" מכיוון שזו שנה מיוחדת. אני לא מכיר מסלולי שנת שירות בהם מתנסים ועובדים בחקלאות במשך שעות רבות ביום, מטיילים המון ומכירים את הארץ, עוברים סדנאות העשרה רבות ולומדים קרב מגע, ריתוך, ציונות מזרחנות ועוד.

חשוב לי להעלות למודעות את קיומו של הארגון הזה ושאנשים ידעו עליו ועל העבודה החשובה שלו ותרומתו לחקלאות בישראל. אני יודע על מספר לא מבוטל של חקלאים שלא היו יכולים להתקיים ללא "השומר החדש".

אני חושב שהעובדה שאני מגיע ממקום בו החקלאות היא חלק מהחיים וזה שחייתי שנים עם חברים בקיבוץ, תרמו להקלה בהתמודדות הראשונית שלי בשנת השירות.

צילום: עדנה ארזי

שאול זיידמן

רציתי לחוות את החוויה עליה שמעתי מגיל צעיר ולהכיר דברים ואנשים שונים שכנראה לא הייתי פוגש אם הייתי מתגייס ישירות לצבא.

עשיתי שנת שירות בכפר הנוער "חוות הנוער הציוני" בשכונת קטמון בירושלים. למרות שהוא נמצא במקום מרכזי בעיר גדולה, הכפר עצמו בכלל לא נראה כחלק מהעיר ומרגיש כמו קיבוץ. בכפר יש בערך 200 חניכים מכיתות ז'-י"ב המגיעים מכל מגוון האוכלוסייה בישראל -צברים, רוסים, ערבים, אתיופים ודרוזים.

יש בכפר תוכנית נע״לה (נוער עולה לפני הורים) ובה ילדים מכיתה ט', בעיקר ממדינות חבר העמים, שעולים לארץ לבדם וחיים במדינה זרה ללא הכרת השפה או אופי החיים בישראל.

עזבתי את שנת השירות בחודש מרץ בשל סיבות אישיות, אבל אני עדיין בקשר טוב מאוד עם החניכים ועם הקומונה ובנות השירות. אני חושב שמבחינת צוות קומונה ובנות שירות, היינו בקשר טוב ועבדנו בצורה טובה. כמובן שכמו בכל צוות, היו ריבים וויכוחים אבל הצלחנו להסתדר ובסופו של דבר עשינו את הכי טוב שיכולנו.

בכפר יש גם בנות שירות לאומי דתיות ואני חושב שזה מראה עוד צד בחיים במדינת ישראל, שכנראה שלא הייתי מכיר אם לא הייתי בשנת שירות. אני למדתי מהן והן למדו ממני ועד היום הן חברות מאוד טובות שלי.

עבדתי בצוות עם בת שירות ומדריכה דתייה ובפעילויות בימי שישי ושבת, היה קצת קשה כי צריך להתחשב בהן ולעשות פעילות שומרת שבת והיא לא תמיד איך שמדמיינים אותה, אבל מבינים שצריך להתחשב אחד בשני כדי ליצור עבודת צוות טובה. הרגשתי שעמדתי בציפיות שהיו ממני בתקופה שם. הייתי אהוב על צוות הכפר והחניכים ובקרב הקומונה והרגשתי שיש לי את המקום שלי; לתת את מה שאני יודע וטוב בו.

אני חושב ששנת שירות זה דבר חשוב מאוד מכיוון שזו חוויה מלמדת ומעשירה ומכירים אנשים ושומעים סיפורים שאין במקום אחר. לומדים להכיר את הצדדים של ישראל שאנחנו פחות מכירים וחזקים בהם ובעיקר יש תחושה שאתה חשוב למישהו.

בתור אחד שנמצא כבר תקופה ארוכה בקיבוץ השנה, לעומת שאר החבר'ה מהשכבה שלי שנמצאים בשנת השירות שלהם, כייף לי מאוד להיות בבית שלי ולהרגיש ככה אך יש גם הרגשה שהקיבוץ הוא כבר לא מה שהיה פעם והוא מתחיל לאבד מהקסם שהיה לו. לפי דעתי הקיבוץ הולך למקום לא טוב וצריך לשים לב לכך ולפעול. אני מרגיש שהרבה ממה שלימדו אותי בחיים, אם זה בבית-הספר או ההורים והחיים בקיבוץ, הלך איתי גם לשנת שירות וגם כיום.