בכתבה זו ראיינתי בחור נחמד שאני מכירה כבר הרבה זמן. לפני כמה שנים ירדתי אתו במעלית, ולא זיהיתי אותו. משום כך לא ברכתי לשלום, והוא נפגע ממני כי חשב שאני מתנשאת…
כל זה נודע לי שנים אחר כך, ואז ידעתי שלפני עומד בחור רגיש, שמן הסתם אחד שישמח שתכירו אותו.
אז קבלו את איציק בניק!
הנה כמה שאלות, והתשובות מבלי לשנות מילה!
של מי אתה?
אני קודם כל של עצמי.
ואחר כך?
של מי שרוצה שאני אהיה שלו.
ומי רוצה אותך?
אף אחד, כרגע…
אז מי אתה?
איציק בניק, בן 40, מגבעת חיים מאוחד, כיתה מקבילה לכיתה של מור, מיה, עדי, וכו' וכו'. עברתי גם בתל אביב ואביחיל.
למה גבעת חיים איחוד?
אני פוזל לקיבוץ הזה כבר הרבה שנים – מאד אוהב אותו. יש לי פה סוג של משפחה שאני מאד אוהב – משפחת שפע.
איפה אתה גר?
אצל שקדי, איפה שפעם היו כלבים.
במה אתה עוסק?
עובד סוציאלי ובמאי. כרגע עובד ב"מרפאת צבר" – הוספיס בית, שמלווה חולים סופנים ומשפחותיהם בסוף חייהם. הגעתי לעבודה הזאת בעקבות מותם של גלי ואיגנץ.
איפה עבדת קודם?
בכפר עידוד, הייתי רכז חינוך ואחראי של שעות הפנאי. זה כפר של דיור מוגן לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. לקחתי לשם מגח"א שתי נציגות – נירה פארן ודבורה חילי. נירה ממשיכה עד היום. ומיכל גל היא אחת מתושבות הכפר. מתוקה!
שמתי לב שאתה אדם טיפולי, מאיפה זה בא?
בילדותי אמי חלתה וחלק אורגני מהילדות היה לטפל בה. כנראה שם הוטבע בי הצורך הטיפולי שמן הסתם בא לכסות גם על הצורך שיטפלו בי.
והחלק של המשחק והבימוי מאין הגיע?
מהצורך באהבה אין סופית. והצורך במחיאות כפיים.
אז איך אתה שותף שלנו?
בעשור הקודם ביימתי פה הרבה חגיגות של כיתות י"ב, פעם גם יום העצמאות. השנה אהיה מעורב שוב ביום העצמאות.
ולסיכום, איזה מקומות אתה אוהב פה?
– את הקפה של עזרי,
– הנוי פה מטריף אותי,
– את הבית של דוריס,
– ובעיקר את החיבוקים של הילדים של גלי ודוריס.
Share this post
