הרעיון לעזור לחברים החדשים שבנו את ביתם בגבעת חיים הוא רעיון יפה.

כך חונכנו, על עזרה הדדית, שוויון וצדק.

עם תחילת ההפרטה נגמר השוויון. כל אחד לביתו עם פרנסתו.

יחד עם זאת, האם גם ערך הצדק נגמר? האם ערך זה לא היה ונשאר אחד הערכים החשובים

ביותר בחברה שלנו? האם?

חברים כמוני שיצאו לפנסיה עם תחילת ההפרטה, לא היה באפשרותם לצבור חסכונות

והם חיים מפנסיה "עלובה" (אני מקבלת תוספת 30% קצבת שארים) שזה לעג לרש,

וביטוח לאומי. מהסכום הזה (מי יודע כמה שנים עוד נשארו לי) אין לי אפשרות לחסוך כסף.

לפי הנייר שקיבלתי, עלי לשלם 132 אלף ₪, בעוד שבפועל עלי לשלם כרבע מהסכום בלבד.

זאת אומרת שכ-100 אלף ₪ אני צריכה לתת מתנה לבנים הצעירים שלכולם ישנה פרנסה טובה ת"ל ויש לפניהם עוד הרבה שנים בהן יוכלו לחסוך כסף…

גם אם אחיה עוד עשרים שנה לא אוכל לחסוך סכום כזה.

אילו רק היה באפשרותי הייתי עוזרת לילדים שלי ובטח שלא לחברים שאני אפילו לא מכירה.

כל חיי השקעתי ככל יכולתי למען הקיבוץ, האמנתי בדרכו.

אתם חברים צעירים, בנים ונכדים, אני מאד שמחה שבניתם ביתכם כאן, אבל אל נא תשכחו שבאתם לקיבוץ פורח ומשגשג, וזאת בזכות החברים הוותיקים, הוריכם, שהשקיעו מכוחם וזמנם,

מכל הלב כדי להגיע לקיבוץ שיש לנו מה להתפאר בו.

אלו שתומכים בהצעה, הם "הנהנים" – בנים, נכדים והורים, אולי הם הרוב, זה לא אומר שהרוב צודק.

כמובן שהורים רוצים לעזור לבניהם, אז שכל הורה יעזור לבן שלו כפי יכולתו, כפי שנהוג בכל העולם.

כמוני יש עוד הרבה הורים, שבניהם לא יכולים להרשות לעצמם לבנות בית בקיבוץ, ואל נא תשכחו את האלמנות/ים והיחידים, שכל ההוצאות שלהם על הבית נופלות על איש אחד.

האם מגיע לנו עונש?

אתם אומרים לי: את תקבלי כסף ממכירת גת, אני באמת שמחה על כך, את הכסף הזה אנחנו מקבלים בזכות ולא בחסד… הכסף הזה לא נועד כדי שאתן אותו מתנה למאן דהוא, הוא ישפר לי את איכות החיים בשנים הבאות שנשארו לי בעתיד, בכבוד הראוי, ואולי אוכל גם לעזור קצת לילדים שלי.

תחשבו שנית חברים, האם זה נקרא "איזון הוגן"?

תתייעצו עם מצפונכם… האם אתם רוצים לחיות בקיבוץ שחלק מחבריו ייהנו מהכסף הפרטי

של חברים אחרים?

לאן נעלם ה"צדק"?

תשובה / יזהר לנדאו – חבר צוות השיוך ויו"ר קרן הסיוע

לנורית ולחברים וחברות החושבים או מרגישים דומה,

קשה להתווכח עם רגשות, נכון עם זאת להעמיד עובדות על דיוקן.

נורית, כוותיקה בעלת וותק מלא, אמורה לשלם 11% מערך המגרש שלה, הן לפי חלופה 751, שהיא החלופה אשר גבעת חיים איחוד אימצה עם ההחלטה על שיוך דירות, והן כעת, כאשר אנו מבצעים איזונים פנימיים בחלופת האגודה.

להבדיל מחלופת האגודה, בחלופת המגורים (שהוחלט בקלפי במאי 2017 לא לאמצה) ישנה אפשרות לחברים שהיו חברי קיבוץ לפני מרץ 2007 לשלם 3.75% מערך הקרקע ועוד מע"מ על כל עלות השיוך. במקרה שלנו לפי השמאות העדכנית כ- 45,000 ₪ ועוד מע"מ על יתרת הסכום עד 33% מערך המגרש, קרי עוד 51,000 ₪. כלומר, סך כל תשלום של 96,000 ₪. משמעו, ההפרש בתשלום המזומן בין חלופת המגורים לחלופת האגודה לחבר בעל ותק מלא עומד על 36,000 ₪. אך בעוד בחלופת האגודה זהו כל התשלום, בחלופת המגורים על החבר או יורשיו יהיה לשלם בעתיד בעת מכירת הנכס עוד כמה מאות אלפי שקלים כדי להשלים את רכישת הזכויות.

אינני מזלזל בהפרש של 36,000 ₪ על התשלום במזומן אבל נדמה לי שהפרופורציות משתנות כשהתמונה מוצגת במלואה.

לעצם הדיון, חלופת המגורים איננה אופציה ריאלית לגבעת חיים איחוד משתי סיבות עיקריות:

1. מספר המגרשים המוטבים (33% מערך המגרש) עומד על 375 מגרשים, וכעת כ-355 מגרשים כבר מאוישים. כלומר, ניתן לקלוט רק עוד כ 20 משפחות של בנים בתנאים מוטבים וכל השאר ישלמו 91%!
2. בחלופת המגורים, מספר בתי האב הזכאים לשיפוי גדול משמעותית מאשר בחלופת האגודה, ולכן העלות לה נדרשים החברים החדשים קופצת באופן משמעותי, דבר שהופך אותה לבלתי ריאלית לחלוטין (אחרי תשלום איזון עלות למגרש נכון לשמאות העדכנית היא כ- 696,000 ₪).

כל המאמץ והכספים שאנו משקיעים בנושא שיוך הדירות בא בראש וראשונה על מנת להמשיך ולקלוט בני משק ולהמשיך ולהרחיב את הצמיחה הדמוגרפית, כפי שעשינו בעשר שנים האחרונות.

נדמה לי כי אין חולק על התרומה האדירה של כ- 100 המשפחות הצעירות שנקלטו בגח"א בעשר שנים האחרונות, וכולנו, אלו שבניהם נקלטו בקיבוץ ואילו שבניהם לא נקלטו, נהנים מהמהלך.

שאלת הצדק איננה עומדת על סדר היום.

על סדר היום עומדת השאלה היחידה: האם נצליח, למרות כל הקשיים, להמשיך ולהצמיח את קיבוצנו ולהבטיח חברה רב גילית פורחת בקיבוץ שכיף לחיות בו.

למיטב ידיעתי אין עוד קיבוץ אחד מבין הקיבוצים המופרטים שמוכן להעמיד קרן בסך 14 מיליון ₪ על מנת לעזור לכל חבר וחברה, וותיקים כחדשים, על מנת לסייע בתשלומים הלא פשוטים שכל אחד מאתנו נדרש לשלם.

ולכן, בהזדמנות זו חשוב לקרוא לכל חברי וחברות הקיבוץ לקחת חלק פעיל בדיונים הציבוריים על מנת לשמוע ולהשמיע.

קרן הסיוע קוראת לכל מי שמרגיש כי הדברים בצד הפיננסי אינם נהירים לו וישנו חשש של יכולת לעמוד במעמסה הכספית שדורש המהלך, ליצור אתנו קשר ולקבוע פגישה להבהרת הנקודות הלא ברורות.

כתבות בנושא השיוך