לפני מספר שבועות קראתי כתבה מעטו של ערן נבון, בה הוא מראיין את שאול לדני ההלך המיתולוגי המתכונן לקראת הליכה של 80 ק"מ לציון גילו – 80.

חשבתי שזה רעיון יפה לציין את הגיל המתבגר במהלך שכזה, בו אוכל גם לראות את יכולותינו הגופניות. החלטתי לצאת לרכיבת שטח של 75 ק"מ (אחד לשנה הבאה). מהרעיון לביצוע עבר זמן קצר, הקיץ כבר כמעט כאן ואיתו יבוא החום וגם הטבע יחליף את הצבע מירוק פורח לצהוב יבש.

הצטרפתי לנסיעה עם נגה בתי לאוניברסיטת חיפה, ושם הושבתי את ישבני על האוכף והתחלתי לדווש. שיערתי שייקחו לי כחמש שעות עד הבית. מזג אוויר נעים, הכל מסביב ירוק עם פריחה אביבית, אויר נקי, ואני לבד על דרך נוף כרמל נהנה מהנוף מהטבע ומהלבד. רוכב אחד פגשתי בדרך אבל הוא רכב מולי ולא החלפנו מילים. עמק יזרעאל פרוס מתחתי כולו עטוף בערפל ורק פסגות גבעת המורה, התבור והרי נצרת מציצים מעל. מראה נהדר ולא שגרתי.

אני שקוע בהרהורים כאשר לפתע תן חוצה את הדרך, כנראה גם הוא היה שקוע במחשבות וכמעט עליתי עליו. הדרך מתפתלת שמאלה, ימינה, מעלה ומטה, ואני יודע שעלי לשמור על קצב דיווש נכון אחרת לא אגיע הביתה. אני כבר בשולי דלית אל כרמל, בתי הכפר הגדולים כבר נושקים לדרך הנוף ואני חושב – רק שלא יגלשו לדרך ויחסמו לנו אותה, אין לנו רבות כמותה.

אופניים שהפכו לעציץ פורח בגינה של עמי

המוחרקה מעלי והנוף עכשיו הוא של רמות מנשה, תא השטח הבא אותו עלי לעבור. דרך נוף כרמל מסתיימת בכביש העולה מאליקים לכרמל ועלי לרכוב כק"מ עד השביל היורד ליוקנעם דרך נחל רקפת. נחל יפה מאד אבל לצערנו בחלקו נמצא מפעל בטחוני המונע תנועה באפיקו ולכן הדרך היא בשולי המפעל, ירידה חזקה עם נוף מדהים.

עוד קצת ואני בתוך יוקנעם המושבה במטרה להגיע ל"הזורע". כאן לראשונה אני פוגש אנשים והרבה אוטובוסים עם מטיילים המגיעים לנחל השופט לבלות ולהנות מהמקום. אני לא מתעכב וממשיך לעמק השלום, הדרך קצת מטפסת אבל ההמולה כבר מאחורי ואני שוב לבד עם האופניים והמחשבות.

החווה בעמק השלום החליפה ידיים ושינתה כיוון, היום היא משמשת כמרכז הדרכה ולמידה אבל המקום נשאר יפה מאד. פני לכיוון דרום – לג'וערה – הדרך מטפסת אבל התשתית היא אבנים שלא מטיבות עם ישבני וכאן לראשונה התחלתי לשאול את עצמי למה לי, מה נפל עלי הרעיון הזה, אבל לקח לי זמן קצר לבטל את השאלה ולהתחיל להפעיל גם את שריר הרצון, לדווש ללחוץ ולרכוב קדימה. ג'וערה – אני עוצר למנוחה קלה ולמחשבות על עברי, כאן עברה עלי שנה במסגרת שרותי הצבאי. רמות מנשה אזור אהוב עלי גם להליכה ברגל וגם לרכיבות רבות. מזכיר קצת את אזור טוסקנה (בתקופה זו בה הכל עדיין ירוק).

כבר ברור לי שהדרך תהייה ארוכה ממה שתכננתי, ולכן אני משנה קצת את המסלול ויורד בנחל תנינים לדרך המוביל. הנחל יבש, קיבל רק מעט גשמים השנה וחבל. דרך המוביל עוברת ליד גבעת נילי, רגבים, גבעת עדה, עד צומת עירון. ההמשך הוא במקביל לנחל עירון בפאתי עין שמר, הוא מזרים מים אל מכוני טיהור הנמצאים לידו. הרכיבה עכשיו היא בשולי שדות מעובדים מצד אחד ושדה התעופה עין שמר מהצד שני, המטרה: דרומה לכביש 9. הרגלים מדוושות כאילו מעצמן הסוף כבר קרוב והמאמץ כמעט לא מורגש, הקצב קבוע ואני יודע שאני עומד לסיים את הרכיבה. 75 הק"מ שהיו כיעד הסתיימו ליד עין שמר אבל זה ממלא אותי שמחה. עכשיו אני בשולי כביש 9 רוכב על דרך העפר ופונה לפרדס שלנו ומשם עוד דקות אחדות ואני בבית. תם לו טיול שהיה הפעם עם כוונה שתיארתי בהתחלה, לציין את הגיל. ממליץ לכולם לאמץ את הרעיון של פעילות גופנית לציון מאורעות!

בשנה הבאה היעד יהיה ארוך יותר ומאתגר יותר כי הרי אנחנו משתפרים עם הגיל.