מארח את סמדר זעירא: "רוח המקום – בית העלמין"

הקדמה מ"עט העורכים" – אמיל זיידמן
בעלון האחרון הפגיש אותנו עמוס וכמן, אדריכל הקיבוץ, עם המושג "רוח המקום". עמוס הגדירה כ"צביון של המקום בו אנו חיים… אופי המקום כמכלול איכויותיו וטבע הדברים שמרכיבים אותו" (לכתבה).
בהמשך, התקיים בוועדת תכנון דיון בשאלה "מהי רוח המקום"? ומהם הדברים שיש לשמרם על מנת להמשיך ולקיים את רוחו, רוח הקיבוץ?
העלון הוא במה מתאימה לתת לתושבי המקום, אלו שגדלו בו ואלו שזה מקרוב באו להשיב על השאלה "מהי רוח המקום עבורכם, וכיצד ניתן לקיים ולשמר אותה?"
התשובות יקובצו בטור שיפורסם, לתקוותנו, מדי עלון, וישרטט תמונה מסוימת, רב ממדית ורב משמעית של "רוח המקום", כפי שתושביו רואים אותה. טור זה הוא מעין הזמנה פתוחה לכל חבר ותושב לכתוב מה היא "רוח המקום" לדעתו, ומה יש לעשות על מנת לשמרה. זו הזדמנות לקחת חלק פעיל בעיצוב סביבת חיינו ושימורה.
אנו מצידנו, ננסה למצוא צירופים מעניינים שיאירו את שאלת "רוח המקום" מכיוונים שונים, שיח בין דורי, שיח סביב נושאים ייחודיים כמו חינוך, חקלאות, וכו'. שיח בהקשר של סוגיות אקטואליות כמו בנייה חדשה, פיתוח שכונות חדשות וכו'.
"רוח המקום" באה מתוך השיח סביב השימור הפיסי, אולם היא לא חייבת להיות מוגבלת לתחום זה בלבד. בקשתנו/הצעתנו לכותבים לפרוץ גם לתחומים של שימור רוח המקום בהקשרים שונים – שימור אורחות חיים, בתרבות ואמנות, בחינוך, בכלכלה ועוד.

לסיום, תודה לסמדר זעירא, שברוח ימי יציאת מצריים, כנחשון בן עמינדב, הייתה הראשונה לקפוץ למים, ולהעלות את רוח המקום כפי שהיא רואה אותה, בהתכתבות עם בית העלמין, מקום כה משמעותי לכולנו.

תודה שנייה מגיעה לורד נחמני, חברת וועדת תכנון שיזמה את יצירת הטור וגם "נידבה" מתוך כתבי סבה, עדי נחמני, שיר שאנו מקווים ייתן השראה לכותבים:

"אם אתה יותר צנוע
כתוב פשוט מדי שבוע
שיר מתאים בעט חרוץ
ליומן של הקיבוץ.
ילוו חרוז וקצב
בישובך כל גיל ועצב.
בת השיר, כיוון שבת היא
כל נושא הוא לה סימפטי.
רק סביב ענין אחד
יש, חבל, תסביך לבת:
על ממון שיר לא תשירה.
ליריקה לא בא מלירה."

סמדר כותבת:
"פגישת בוקר טוב" בבית הקברות. מקום העבודה של אבא שלי.
מקום של סוף.
בקצה הצפון מערבי אפשר לראות גם את ההתחלה. קברי הראשונים.
פעם כל המצבות היו זהות, פרט לתאריך ולשם. לאפשר לרוח לנשוב ביניהן בחופשיות.
היום מגדירים גבולות מרחב וגובה, ואפשר להוסיף מילות חיבה ומחווה אישית.
אנשי מעשה, עמל ומחשבה.
אז מהי רוח המקום בשבילי ?
בתים ומבנים המכבדים את אופיו הכפרי של היישוב ואת צביונו האסתטי. פשוט כי לא נולדנו בפארק אלא יצרנו אותו במו ידינו.
הקירבה לטבע, לחי ולצומח.
אנשים המתבוננים ומודעים לרצף שבין "הקבוצה בחרנו בה" ל – "כאן קיבלנו את ההלוואה הכי נוחה". כאלה שאפשר לעשות איתם מסע קהילתי. שותפים לשיח ולרעיונות שאת חלקם אפשר לממש במפגש, במגרש המשחקים, בטורניר, במשק הילדים, בחג, בפעוטון, בחוג, או בלימוד.
כאלה שנעים לתת ואפשר להיעזר בהם בשעת הצורך.
בבית הקברות, משכנם הסופי של החלומות, הכל קרוב לאדמה.
נקי ומסודר.

גן עדן של זיכרונות
גיהינום של געגועים
תמיד קר כאן ובקיץ נעים
ונוף
ולעיתים גם
אופק… "