אבנר שפע (39) הבן השלישי של ימימה וחנן, הוא אחד מארבעת יוצרי "קיבוצניקים", סדרת דרמה קומית יומית המשודרת ב-HOT. הוא בן כיתת "נרקיס" ולפני כשנה חזר לגור קצת בגח"א לתקופה קצובה מראש שבסופה (הקרוב) ישוב לתל אביב 

אמתי אשכנזי, יונה רוזנקיאר, אבנר שפע, אורי ויסברוד – באירוע השקת הסדרה

אמרת לי שזו בכלל לא סדרה על קיבוץ

"התכוונתי שזו סדרה על כיתת 'נרקיס' וכל חבריה יותר מאשר על הקיבוץ ועל עברו, מצבו הנוכחי ועתידו.

זה עדיין יהיה נכון לומר שכמעט בכל מעשיהן של הדמויות יש השלכה מסוימת מהקיבוץ, אבל כל אחד מהם משליך אחרת ויש גם כאלה שכבר לא קשורים לבית ילדותם והם, כך הם חושבים, חפים מהשלכות ושריטות וסימנים.  משלל סיבות לא מתוכננות, הכיתה הזו חוזרת לגור יחד תחת אותה קורת גג ויחד עם אותה לינה משותפת שפתאום חוזרת לאופנה, חוזרים גם כל הזכרונות, ההאשמות, המתחים, הכעסים והפחדים והחברויות וההיכרות שלעיתים היא טובה מדי, התלות, הרכלנות והפנקסנות והאהבה והשנאה, אבל יותר מכל – האהבה".

הסדרה מבוססת על דמויות אמיתיות?
"ודאי שיש בדמויות השראות מאנשים שאנחנו מכירים. גם אם דמות כביכול מומצאת לגמרי, מרגע שנוצרה ועברה תהליך של גיבוש זהות, שיוף ומראה וחתך דיבור וטון והפרעות קטנות שיש רק לה, אז היא פשוט מדברת בראשי ואני, כמו כתבן מקצועי רק מעביר לוורד את שאמרה.

רק ככה אפשר באמת לכתוב ולא לעצור על כל פסיק וכל מילה וזה פשוט כיף לא נורמלי. פעמים רבות כתבתי משהו שדמות אומרת ופתאום, כשזה נכתב, התפוצצתי מצחוק ממש כאילו זה לא משהו שהמצאתי, אלא אשכרה כאילו שמעתי את מישמיש אומר. זה תענוג צרוף. אתה בורא עולם של דמויות וסיטואציות ואז בלי שליטה אתה פתאום בתוכו, שזה בעצם בתוכך עצמך".

איך נוצר הקשר בינך לבין שלושת השותפים שלך ליצירת הסדרה?

"אני חזרתי שבור לב מציריך הקרה ואמיתי אשכנזי ממעיין צבי, חבר ילדות שלי, הכיר לי את יונה רוזנקיאר מקיבוץ יחיעם שהכיר מבית-הספר לקולנוע. ערב אחד נפגשנו, יונה ואני, ומאז בילינו במרפסת שלו עם עראק מלוד ואמיתי הצטרף מהר להילולה ופתאום עוברות שש שנים ויש לנו סדרה – דרמה יומית בהוט עם מיליון דמויות ותקציב ענק.

אורי ויסברוד, עורך התסריט והשותף שלנו, הוא מתמטיקאי במקצועו אז מזל שעשה קצת סדר בראש. כי כל הקירות והתקרה של חדר הכתיבה היו מלאים בפתקים עליהם כתוב המסע שכל אחת מהדמויות עוברת. כשאנשי הוט הודיעו לנו שהם משבצים אותנו במשבצת השידורים הנחשקת בשעה 20:15 (כמו "עספור", "זגורי אימפריה") היינו בהלם".

מתוך צילומי הסדרה

פינדה, יהל וגרשון – כולם שמות ממשפחתך בקיבוץ. מה היו התגובות?

"יאיר הוא לא אני אבל יש בו קווים שאולי לקוחים ממני, כמו גם בדמויות אחרות אגב, וכמו גם קווים שלקוחים משותפיי ליצירה. ברור שהדמות של פינדה (צבי שיסל) לא דומה למי שסבי עליו השלום באמת היה וכמובן שלפני שקיבענו את שמו בתסריט, שאלתי את שלושת בניו ובתו האם זה מקובל עליהם. גם גרשון האבא, היה בהתחלה אמור להיות חנן אבל זה לא עבר, אז דוד גרשון היה באופן טבעי האופציה הנוספת הטובה ביותר. שוב, זה לא שאני רואה קשר אופי בין הדמויות, פשוט יש בזה משהו שעוזר לתהליך הכתיבה".

איך הכל התחיל?
"כתבנו הצעה לסדרה מטורללת לחלוטין על שלושה חברים מקיבוץ בצפון שפושט רגל והם נאלצים לעבור לתל אביב, שם מתרחשת מין קומדיית טעויות בה סתם התפרענו בלי לדעת או להבין באמת איך כותבים או בונים דרמה או דמות או סיפור. לכתוב טלוויזיה לא ממש ידענו, אבל באותה תקופה גילי הדר עבדה ב'הוט' והכירה את מירית טובי, מי שהייתה אז ועד היום מנכ"לית הדרמה של 'הוט' ונחשבת לאישה החזקה ביותר בטלוויזיה בישראל.

ממש לפני שהעברנו לגילי את המסמכים, כל אחד מאיתנו כתב פיסקה מלאת עקיצות והומור בה הוא מתאר את אחד הכותבים האחרים. רק בגלל המסמך הזה מירית ראתה בנו משהו ובמשך שבע שנים ליטשה וליטשה ולימדה ולימדה עוד ואז מודיעים לנו שנבחרנו להיות ספינת הדגל של 'הוט' לעונת השידורים והוסיפו שזו פחות או יותר ההפקה הכי יקרה שהייתה להם אי פעם".

פגישת כתיבה של אבנר ויונה

מה הניע אתכם לקחת את הסדרה לכיוון הנבחר?
לא רצינו סדרה שבמרכזה הקיבוץ כרעיון שכשל והותיר אחריו שובל של 'קורבנות הלינה המשותפת' או דבר אחר. זו סדרה פשוטה על חברי ילדות שגדלו ללא גבולות הוריים ולאחר שנים של לחוד ובעל כורחם, הם מגשימים חלום קטן של כל אחד מאיתנו כילד וכמבוגר – חלום החבר'ה של כמעט כל ישראלי. לגור יחד עם חברי הילדות שלך באיזה מקום ענק ולחיות את החיים כאילו הכל פתוח, סקס סמים ורוקנרול ואין מחר.

זה גם הקסם האמיתי של הסדרה כי יש בה תחושת חיות פראית ונטולת רסן, בדיוק כמו שגדלו פעם בקיבוץ. אבל במציאות יש מחר והחלום שהיה של סבא שלי כבר לא ממש עובד. מה נשאר? חברות אמיתית ואהבה ושנאה, אבל יותר אהבה".

יש קיבוצניקים המלינים על השפה הבוטה וטוענים שאינה מציאותית
"אני מודה שבפעם הראשונה שצפיתי בפרק הרגשתי סוג של מועקה על איך שהקיבוץ יצא גוסס, אם לא מת. הפרקים הראשונים מציגים את דור ההורים בצורה קצת קיצונית לרעה אבל גם ידענו שאנחנו רוצים סוג של הקצנה כזו, בגלל העתיד לבוא וההשפעות העצומות של אותם חלשים כרגע אבל גיבורי היום בהמשך העונה.

זה בסדר. לא כולם חייבים לאהוב הכל על ההתחלה. דמות צריכה לעבור מסע וגם אני ככותב וגם הצופה כאדם החווה משהו".

הקראת תסריט של היוצרים והשחקנים – טקס המתרחש בכל יום צילום

הסדרה עושה שם טוב או רע לקיבוצים?

"הניגודיות של התגובות הפתיעה אותי מאוד, פשוט הפכים – או זעזוע וטלטול קשה או שאנשים נקרעים מצחוק ואיפה שאחד משתין מצחוק בן אדם אחר רואה אימה. אין לי ספק שאנחנו מחזירים איזו עטרה ליושנה. אפילו אם רק קצת חן והערכה לחברה הקיבוצית".

האם תהיה עונה שנייה?

"בימים אלה אני כותב סדרה נוספת ל'הוט' שעוסקת בפוסט-טראומה וגם מספר עונות לסדרה אמריקאית שתשודר בעברית ובפרסית, עבור יצרנית התוכן הטובה ביותר בארה"ב.

וכן, מדובר על עוד עונה של "קיבוצניקים". מי שרוצה לדעת על מה, מוזמן לבית הקברות בשבת לפנות בוקר, ליד קברו של פינדה, נעשה סיאנס ונשאל אותו מה הוא מציע".