התייחסות לדברים שנאמרים באוויר בתקופת הבחירות

אני לא מאמינ/ה להבטחות של אף פוליטיקאי
גם אם נניח תיאורטית שאפשר להסכים עם אמירה כזאת, אז במקום להצביע עבור פוליטיקאים שהבטיחו ולא קיימו כמו ביבי למשל, ברור שאפשר וצריך להצביע עבור פוליטיקאים שהבטיחו, ועדיין לא הייתה להם ההזדמנות לא לקיים – בוז'י וציפי למשל. לא ללכת להצביע זו כמובן אינה אופציה בעיני.

במערכת הבחירות הזו לא מתעסקים בדברים החשובים באמת
אכן, התקשורת והרשתות החברתיות, מתעסקים בעיקר בספינים, בסרטונים ובפוסטים, שמונפקים חדשות לבקרים ע"י כולם ובעיקר ע"י הליכוד והבית היהודי. אבל העובדה היא שהמחנה הציוני פרסם את תכניתו הביטחונית, המדינית, הכלכלית (כולל פתרון בעיית יוקר הדיור), והחברתית, ויש בה התייחסות ברורה לכל הנושאים והבעיות שעל סדר היום של המדינה.
עוד מפלגות פרסמו את תכניותיהם. הליכוד לא!

מתעסקים בבקבוקים של שרה במקום להתעסק בראש הממשלה.
אפשר להתייחס לכל העיסוק בשרה נתניהו כאל הרכילות…
אבל כאשר ראש הממשלה, חותם למעשה על עסקת טיעון עם המדינה, ומשלם 2,000 ₪ כופר תמורת הכסף מהבקבוקים שאשתו גנבה מהמדינה, וכאשר שומעים שכחצי משרי הממשלה ועוד מספר חכי"ם מהליכוד יושבים לפני פרסום "דוח הבקבוקים" של המבקר, ובהסכמה עם יועציהם הם מגיעים לדרך תגובה מסוימת, ואז מגיעה שרה וכופה עליהם את דרך התגובה שלה, ובעלה (שהוא במקרה רוה"מ) יושב בפינה ושותק – לא ברור (ואולי כן) מי מנהל את המדינה.

ביבי "מר ביטחון"
לא נכון! כמובן שאני נתלה באילנות גבוהים מאד, כמו למשל "מפקדים למען בטחון ישראל" גוף של כ- 200 קצינים בדימוס בדרגות אלוף ותת אלוף בצבא במשטרה בשב"כ ובמוסד, שטוענים ש"מר ביטחון" מוליך לדרך מסוכנת של אי בטחון.
אפשר גם לראות מה קרה במבצע "צוק איתן" כשלקראת סופו ציפי ליבני הובילה מהלך של יוזמה ישראלית שעיקרה לא לדבר עם החמאס, אלא לכפות עליו שיקום הרצועה תמורת פירוזה, בשיתוף עם הרשות הפלשתינית ובתמיכה של ארה"ב, אירופה ומדינות ערב המתונות, מצרים סעודיה ירדן ועוד. הכול היה מוכן לחתימה אבל ביבי לא היה מוכן לחתום (כנראה הוא נבהל מבנט, ואולי הוא פחד מדני דנון, או מציפי חוטובלי, או מהצל של עצמו), ובמקום זה הוא שלח את נציגיו לנהל משא ומתן עם החמאס. התוצאה – מבצע "צוק איתן" נגמר בניצחון צבאי של צה"ל, ובמקרה הטוב בתיקו מדיני. לדבר זה יש השלכות קשות על בטחון ישראל. בנוסף להכנות לסיבוב הבא שיכול להתרחש תוך שנה, שנתיים, שלוש, או פחות. אויבנו מביטים על כל צעד שלנו, ורואים שגם אם מבחינה צבאית הם לא ינצחו, הרי מבחינה מדינית יש להם סיכוי טוב לתיקו ואולי אפילו לניצחון. אגב, לאור ההתנהלות של ביבי ב"צוק איתן", אפשר להניח שאם תקום חס וחלילה ממשלה בראשותו, ראש הממשלה בפועל יהיה בנט.
גם בנושא אירן, שזה הבייבי של ביבי, הרי בנוסף לקלקול היחסים עם ארה"ב, הוא גרם נזק לביטחון המדינה. לתזכורת: הרפובליקנים בקונגרס התחילו להוביל מהלך של החלטה נגדית לאובמה במקרה של חתימה על חוזה לא טוב עם אירן. כדי שאובמה לא יוכל להטיל וטו על החלטה כזאת, הם היו צריכים להשיג רוב של שני שליש מחברי הקונגרס, ובעזרה של חברי קונגרס דמוקרטים, היה להם סיכוי סביר להשיג זאת. ואז ביבי בדרכו הנכלולית ובעזרת שלדון, ידידו, פטרונו, ומי שעובד בשבילו (צריך לברר מי עובד בשביל מי), סידר לעצמו לנאום בפני הקונגרס מאחורי גבו של אובמה, וברור שזה היה נאום לצרכי הבחירות בישראל. בכך הוא גרם להתייצבות של הדמוקרטים לצד אובמה, ולמעשה ביבי חיסל את האופציה של וטו של הקונגרס על ההסכם, ונתן לאובמה יד חופשית לסגור חוזה עם אירן כפי שהוא מבין, בלי להתחשב בקונגרס, ובוודאי בלי להתחשב בישראל, כל עוד ביבי הוא ראש ממשלתה.

הליכוד וביבי טובים לשכבות חלשות ולמזרחיים
על זה אפשר רק להגיד "נו באמת", אין דוח כלכלי אחד שאומר שנעשה משהו טוב עבור השכבות החלשות, ואין צורך להזכיר זאת. התיאוריה הכלכלית של ביבי שהוא יעשיר את העשירים וזה יחלחל למטה, תיאוריה זו קרסה בארץ ובעולם (אני מצטט את סבר פלוצקר), ומה שיצא שהעשירים נעשו עשירים יותר ועניים נעשו עניים יותר. וכאשר ביבי אומר בתגובה לדוח הדיור של המבקר: אירן או כל שאר הדברים, למעשה הוא אומר אני כראש ממשלה, מסוגל לטפל בו זמנית רק בנושא אחד. או לחילופין הוא טוען, עשינו הרבה ונעשה יותר, אם זה מה שאתם מסוגלים לעשות אז באמת הגיע הזמן שתעופו מהשלטון.

בכל מקרה, בוז'י לא יוכל להרכיב ממשלה
אם המחנה הציוני יקבל בבחירות שניים שלושה מנדטים ומעלה, יותר מהליכוד לבוז'י תהיה קואליציה והוא יקים את הממשלה. המחנה הציוני, מרץ, ויש עתיד, יצטרפו באופן טבעי, דרעי אומר עכשיו שרוב מצביעיו בעד ביבי. לפני כחודשיים (עד שאלי ישי התחיל לנגוס בו מימין), הוא אמר שבוז'י הוא בעיניו מועמד לגיטימי לראשות הממשלה, ושהוא לא רואה מניעה לשבת עם לפיד בממשלה. החרדים ילכו יחד עם דרעי. גם כחלון ואפילו ליברמן עשויים להצטרף לקואליציה של המחנה הציוני. וכמובן שהערבים יתמכו מבחוץ. בעימות הטלוויזיוני שהיה (לא ראיתי אבל שמעתי דיווחים בתקשורת), אף אחד מראשי המפלגות לא התחייב, ואמר על מי הוא ימליץ לראשות הממשלה. צריך לזכור שבחודש מרץ האחרון בוז'י הצליח לאחד את כל מפלגות האופוזיציה – העבודה, מרצ, קדימה, ש"ס, יהדות התורה, חד"ש, רע"מ-תע"ל ובל"ד. דבר שלא קרה מעולם בדברי ימי הכנסת. כלומר הפוטנציאל של ממשלת יצחק הרצוג הוא כל המפלגות, פרט לליכוד, לבית היהודי, ולייחד של אלי ישי.

לסיכום, כדי למנוע מצב שבו ב-18 למרץ נקום למצב שבו ראש הממשלה הוא אדם שנכשל בהכל, ויתכן שתיפתח נגדו חקירת משטרה! בנט יהיה השר לביטחון פנים! איילת שקד שרת המשפטים! ומירי רגב שרת הפנים! כדי למנוע זאת, צריך שהמחנה הציוני יהיה גדול לפחות בשלושה מנדטים מהליכוד, וזה אפשרי.

 

עדה שולמן עם פרס בחד"א

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896