מתוך חוברת קבלת שבת, מגדל המים

מתוך חוברת קבלת שבת, מגדל המים

פרשת וארא מגוללת בפנינו סיפור מרתק על משה, אהרון, פרעה ושבע מעשר המכות. המשל של הסיפור, משל על נפש האדם, על קונספציות ועל שינוי, מרתק עוד יותר.

פרעה שבוי בקונספציה ובתפיסת עולם המונעת ממנו לראות את המציאות נכחה. בתחילת הפרשה, מבחינתו הכל זורם על מי מנוחות. הוא אל כל יכול ומלך של אחת האומות החזקות בתבל, ובני ישראל עבדים במצריים כבר דורות רבים. זו דרכו של עולם וכך ימשיך.

ערעור ראשון של עולמו מתרחש בפגישה בה אהרון זורק את מטהו, והמטה נהפך לתנין. פרעה מבין זאת כלהטוט, ומזמין את חרטומיו שעושים להטוט דומה. גם מבעד 4000 שנים ניתן לחוש את ההקלה שלו כשהחרטומים מצליחים בלהטוט, ולאחר מכן את המצוקה המחודשת כאשר מטה אהרון בולע את מטות החרטומים. פגישה זו היא הראשונה מבין מסכת של אירועים המערערים את עולמו הפנימי של פרעה ואת אמונותיו העמוקות ביותר.

לאחר כמה ימים משה ואהרון מגיעים שוב לפרעה. הפעם הם באים עם דרישה, ועם איום. שלח את עמי, ואם לא – כל מימי היאור יהפכו לדם. תגובתו של פרעה מעידה רבות על נפש האדם. הוא חוזה במו עיניו, קבל עם ועדה, במימי היאור ההופכים לדם. קו החיים של מצריים, אומה של מליונים, שהוא אחראי עליה ועומד בראשה, נמוג והפך לדם – ומהי תגובתו? האם לבקש ממשה ואהרון לחדול? האם להיוועץ בחכמים ובחרטומים איך להחזיר את הדם למים? לא… פרעה מבקש מהחרטומים להוכיח שגם הם מסוגלים להפוך מים לדם. כל ישותו, כוחו ומהותו מרוכזים בשימור אמונתו הפנימיות ובשמירה על תפיסת עולמו לבל תתערער. גם כאן ניתן לחוש בהקלה שלו, כשנוכח שגם חרטומיו מסוגלים להפוך מים לדם. אומה שלמה נותרה צמאה, אבל לפחות פרעה עדיין לא צריך להשתנות – "וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָֽטֵיהֶ֑ם וַיֶּֽחֱזַ֤ק לֵב-פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא-שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם (אל משה ואהרון).

גם במכת צפרדע החרטומים מתבקשים לשחזר את המעשה של משה ואהרון ולחולל צפרדעים רבות, אולם כאן כבר חל בפרעה שינוי קל. אמנם הוא הוכיח למשה (ובעיקר לעצמו) שגם הוא יכול לחולל צפרדעים, אבל כעת הוא כבר מודה שאין לו פתרון למכה, ויוצא בבקשה למשה ואהרון שיפסיקו אותה. למרות שהוא מבטיח לשלח אותם, ואף נוקב במועד, מיד לאחר שהמכה עוברת הוא חוזר לתפיסת העולם הישנה ומפר את הסיכום.

במכת כינים, החרטומים כבר מודים בפני פרעה בכשלונם ואומרים לו "אצבע אלוהים היא". פרעה ממאן להקשיב – "ולא שמע אליהם". כאן שוב ניתן לחוש מבין הדפים בתסכול הילדותי, במצוקה הפנימית שלו, בסתימת האזניים, בהסתגרות ובנסיון הנואש לסתום את הסדקים הנפערים בתפיסת עולמו.

במכת ערוב פרעה כבר ניאות לספק למשה ואהרון את מבוקשם, אבל לאחר שהמכה עוברת הוא שוב חוזר בו. במכת דבר פרעה שולח שליחים לבדוק האם אכן המקנה של בני ישראל לא נפגע כלל. "וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא-מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד-אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת-הָעָֽם ". במכת שחין המכה כבר פוגעת בסביבותיו ובמוקד כוחו, החרטומים – "ולֹא-יָֽכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַֽעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי-הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחַרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל-מִצְרָֽיִם". במכה האחרונה המתוארת בפרשה, המכה השביעית, מכת ברד, משה ואהרון עושים צעד נוסף ומזהירים את העם המצרי, לא רק את פרעה. הם מייעצים להם להסתיר את המקנה מבעוד מועד. המטרה היא בידוד נוסף של פרעה. הוכחה שעמו כבר לא שותף לאמונותיו, וכבר הסיק את המסקנות לבד…

לפני מכת ברד, המכה האחרונה בפרשה, יש קטע דרמטי. אלוהים מסביר את מהות המכות. הייתי יכול למחוק את פרעה ואת מצריים בקלות, הוא אומר, אבל אני בוחר לגרום להם להשתנות, כי זה הדבר הקשה באמת. פירוק פיזי של אימפריה קל הרבה יותר מפירוק תפיסת עולם וקונספציה בתוך ראשו ונפשו של אדם.

 שינוי פרדיגמה

בשבועות האחרונים נושבות רוחות השינוי ביתר שאת בתחומים רבים בחיינו.

הבחירות המתקרבות לכנסת כבר מרגישות כשירת הברבור של ביבי. הוא עוד אולי נאחז בקרנות המזבח ומקשיח את ליבו, אבל ברור שסדרי עולם פוליטיים הולכים להשתנות.

רק לא מזמן היינו עדים לשינוי בשלטון המוניציפלי, ארוע שאדוותיו כבר מתחילות להשפיע ולשנות את חיינו. אני יכול להעיד שלפחות בתחום התפיסה החינוכית של המועצה שינוי הפרדיגמה הוא עמוק ושורשי.

פה אצלנו בקיבוץ גם נושבות רוחות של שינוי. שכונה חדשה מביאה חברים חדשים (שמשפחתי ואני שמחים להימנות עליהם), רוחות חינוכיות מתחדשות, שיוך… לא מזמן התחלפה ההנהלה והיו"ר, וכולנו מאחלים בהצלחה לעוסקים במלאכה. כל אלה שינויים 'סטנדרטיים' שאינם מעידים על שינוי פרדיגמה, אבל בנוסף לשינויים אלו ניתן גם לחוש במשהו יותר עמוק ושורשי שזע בקהילה ובתפיסת העולם שלה. רחשים וקולות רעננים הקוראים להתעוררות, ליתר מעורבות וליתר לקיחת אחריות חברתית וקהילתית. רק לנביאים לחזות את קצב השינוי ואת הדרך בה יתרחש, אבל תקופה מעניינת עומדת בפיתחנו. רכבת השינוי כבר יצאה מהתחנה.

 בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצריים.

המשמעות של משפט זה אינה רק משמעות של זכרון יציאת מצריים. המשפט הוא ציווי לשינוי מציאות. לכל אדם יש את ה-'פרעה' שלו – פנימי או חיצוני – וחובה על כל אדם לחתור לשינוי, לשבירת פרדיגמה, ניפוץ קונספציה ושינוי תפיסת עולם שגויה שלו, כדי שיוכל לראות עצמו כאילו יצא ממצרים. לא שינוי שיטחי פשוט ואלים דוגמת השמדת מצריים, אלא שינוי ייסודי ועמוק, שינוי תפיסת עולם.

כמו שפרעה מספר לנו בפרשת וארא – שינוי תפיסת עולם הוא מפחיד. אפילו כשהמציאות מוכיחה לנו בכל מאודה את ההפך, נתעקש לדבוק בכל להטוט של חרטום מזדמן רק כדי לא להביט נכחה וכדי לא לבנות מחדש את תפיסת עולמנו.

שינוי תפיסת עולם הוא מפחיד וקשה. מצריך תעצומות נפש, אומץ, כנות והרבה עבודה. אבל למתמידים מחכה שכר ראוי.

כך יוצאים מעבדות לחירות.

אני מאחל לכולנו חירות, הצלחה ושבת שלום!

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896