בעלון האחרון כתב אמיל זיידמן:
"כותב שורות אלו מציע פרס חסר תקדים לחבר או חברת הקיבוץ שישלחו לו תמונה המצולמת ביום רגיל, חג או שבת, ושבה נראה מגרש החניה מול המרפאה (שרק זה הוקם על מזבח מדשאה אחת וכמה עצים), ובו יותר מחמש מכוניות (מתוך 17 מקומות), דהיינו בתפוסה של לפחות 25%. חוששתני שלא אקבל תמונות כאלו בקרוב. עוד מגרש חניה ריק בלב הקיבוץ, ללא צורך וללא הצדקה, למעט הרצון לעוד ועוד פיתוח על חשבון הסביבה."
.
כתגובה לקטע אני מצרף תמונה שצילמתי השבוע באחד מימי החול אחה"צ.
כדאי להוסיף שהחניה מול המרפאה אינה עומדת בזכות עצמה. זהו קטע מתוך תכנית של שדרוג הכבישים בקיבוץ. נכון שהייתה קבוצה של בנים שהתנגדו לכל פרויקט שדרוג הכבישים בטענה ש"כל הרחבה היא צימצום" (זה נכון תמיד. גם שכונת הבנים צמצמה את שטח הלולים והרפתות אבל נראה לי שאין אדם בקיבוצנו המצטער על כך).
לגופו של עניין, ברור שקיבוץ שנוסד לפני 60 שנה חייב להתאים את תשתיותיו לתנאים הקיימים היום. אם זה בחידוש רשת החשמל, רשת המים או רשת הכבישים. הכבישים הישנים התאימו לתקופה שהתעבורה הפנימית התנהלה בעגלות וסוסים (איסוף אשפה, חלוקת אוכל וכביסה לבתי הילדים). היו בקיבוץ שניים או שלושה כלי רכב וגם הם לא נעו ברחבי הקיבוץ אלא בשדות ומחוץ לקיבוץ. היום כמעט לכל משפחה מכונית (או שתיים), וחשוב שלצד הכבישים יהיו מדרכות ומפרצי חניה, כדי שעצירת רכב לא תתבצע על הכביש.
ואכן מתכנני הכבישים ומבצעי העבודה עשו עבודה יפה ועל כך יש לתת להם מחמאות.
שמעון
Share this post
בואו נעשה קצת סדר בערב רב של טיעונים.
הטענה של אמיל שאף אחד אף לא חונה בחניון שמול המרפאה היא מוגזמת, אבל אין ספק שהשימוש הנמוך כיום בחניון מטיל ספק בכדאיות בנייתו.
הטיעונים נגד הבניה שם, לא היו ש"כל הרחבה היא צמצום" (אם כי אין ספק שנוח להתייחס רק למשפט הכללי הזה) אלא ש:
א. יש רק שני בתי מגורים שהמרחק לחניון זה יותר קצר עבורם מאשר למגרש החניה הקרוב. גם לתושבים בבתים אלו כנראה לא כדאי שיהיה מגרש חניה מול ביתם.
ב. הרחבת הכביש באיזור זה מעודדת תנועה במרכז הקיבוץ וקוטעת צירי תנועה רגליים מרכזיים.
ג. עוד הרבה טיעונים משניים נגד הרס הנוף הקיבוצי וכו'.
לצערי, גם אני רחוק מלהיות "קדוש", ומצאתי את עצמי נוסע בכביש זה מאז הרחבתו, דבר שמעולם לא עשיתי לפני כן. כמו שציינתי כבר, הרחבת תנועה היא מנגנון שמגביר את עצמו, כיוון שלאף אחד אין חשק ללכת ברגל או לדחוף עגלול ליד מגרש חניה.
שמעתי מהרבה אנשים שהעבודה שם "לא כל כך נוראית" בעצם, ואני מסכים שזה נכון – אבל גם כפר יונה, חרב לאת או אליכין הם "לא כל כך נוראים" – אלו פשוט ישובים מסוג שונה, צפופים פחות, שבהם התנועה ברכב היא התנועה המרכזית – לפני שאנחנו משליכים לפח את צורת החיים שלנו טיפין טיפין, בואו נחשוב רגע על ההשלכות החברתיות והסביבתיות.
בוודאי שלכל מי שעושה עבודה טובה (בתשלום או לא) מגיעה ברכה. הוויכוח כאן אינו על איכות העבודה אלא על נחיצותה והיקפה. ואגב, הקישור שאתה עושה בין השניים מעיד על בלבול מסוים אצלנו בין יוזמי ומבצעי העבודות – שתי פונקציות שראוי להפריד אותן מסיבות מובנות.
שבת שלום
יואב מורג.