לפני ימים ספורים ליוויתי בהתרגשות את אלונה ליומה הראשון בכתה א' ובבית הספר משגב. אותו בית הספר שבו למדתי גם אני לפני 40 שנה ("…תמנע תהיה מורה, לחשבון, לשון, תורה…"), אותו בית ספר ועם זאת שונה לחלוטין.
כשאני התחלתי ללמוד בו עוד לא קראו לו משג"ב, אלא פשוט "בצפר". את השם שבא לציין בפורמט נ-נח-נחמ-נחמן מאומן את ראשי התיבות של ארבעת הקיבוצים שלמדו אז בבית הספר (משמר השרון, משמרות, מגל וגבעת חיים איחוד – כולם כמובן מקיבוצי "האיחוד") הוסיפו רק בתחילת שנות השמונים.
למותר לציין שבית הספר הנוכחי, מבצר בטון שכמותו, גם לא נראה כמו אוסף הצריפים החמים-בקיץ, קרים-בחורף שבהם למדנו אנו, כאשר אנו נעים בחופשיות במרחב הענק והמוצל שבין צריף הדרמה של בלהה רובין ("מסך"), לצריף המלאכה של חיה טרומר ("חיה מלאכיה") לצריף המוזיקה של רעיה מירון ("סול, מי מי פה רה רה, דו רה מי פה סול סול סול…"), למעבדת הטבע של בלה שנהר (פוחלץ של עזניית הנגב האחרונה והר געש מלאכותי מחומר כימי) ולאולם הספורט של עוזי נבון (שבו שרר ריח תמידי של גרביים מיוזעות). את המבנה החדש, או לפחות את חלקיו הראשונים של הלבירינט המבוטן הזה פתחו כשהיינו בכתה ח' והספקתי ללמוד בו רק שנתיים. גם את גדרות הברזל שתרמו להשלמת המראה הקסקרטיני והגברת אפקט הצפיפות הוסיפו רק לאחר מכן.
ועוד הבדל קטן, על אף שבעבר אכלס בית הספר תלמידים מכיתות א' עד ט' (יסודי וחטיבה יחדיו), באף מחזור לא היו יותר מ-2 כיתות ובאף כיתה לא יותר מ- 25 תלמידים, ומספר התלמידים הכולל היה קטן בהרבה מ-820 התלמידים שנכנסו בשערי בית הספר משגב בשנה"ל תשע"ו (כיתות א' עד ו' בלבד).
כשבנו את מבנה בית הספר החדש, הוא יועד בתחילה ל-400 תלמידים, ובהמשך הורחב המבנה והפרוגרמה של בית הספר ל-600 תלמידים. עדיין הרבה פחות מ-820 התלמידים בשנה"ל תשע"ו והרבה פחות מ-1,000 + התלמידים שהיו צפויים לאכלס אותו בשנים הקרובות לולא ננקטה פעולה מידית.
אין חולק כי שטחו הכולל של בית הספר (התחום בגדרות ברזל כאמור), ומתקניו השונים (הכיתות, אולם הספורט, המקלטים והשטחים הפתוחים), הינם קטנים מדי ואינם מותאמים למספר כל כך גדול של תלמידים. מעבר לפגיעה היומיומית בתלמידים שפשוט מטפסים אחד על השני בהפסקות בשל מחסור במקום, המצב הזה מהווה סכנה ממשית הן במקרה של אירוע בטיחותי/בטחוני שידרוש פינוי מהיר והן בשל התנועה המוגברת של אוטובוסים וכלי רכב פרטיים שחולפים מדי יום דרך כבישי הקיבוץ (מישהו אמר כביש מערבי?)

כדי להבין את המצב הנוכחי, חשוב להבין שכבר לפני שנים עבר בית הספר לניהול של המועצה האזורית עמק חפר ובכך בעצם נפתחו שעריו לישובים נוספים מהאזור אשר לא למדו בו בעבר. כמו כן, חשוב להבין שבחלק גדול מהישובים ברחבי העמק, הוקמו שכונות והרחבות, אשר הפיחו בישובים רוח חיים חדשה, שיפרו את המאזן הדמוגרפי וכמובן הביאו מספר עצום של תלמידים חדשים בשערי בית הספר משגב.
בעקבות מהלך של ארגון מחדש של היישובים הלומדים בבית הספר, עזבו את בית הספר חלק מהקיבוצים שלמדו בו בעבר (משמרות, מגל), והצטרפו אליו תלמידים מקיבוצים אחרים (וקיבוצים לשעבר) כגון, המעפיל, בחן ויד חנה וממושבים שונים באזור (אליכין, חיבת ציון, חרב לאת, אלישיב, גאולי תימן).
בעקבות מהלכים אלו הלכה וגברה הצפיפות בבית הספר, אבל כמו ההתחממות הגלובלית, כולם ידעו על כך אך הניחו שהבעיה תיפתר מעצמה או לכל הפחות תידחה ותונח לפתחם של הדורות הבאים. אמנם במהלך השנים האחרונות היו מספר התארגנויות של הורים אשר ניסו להביא להקטנת הצפיפות בבית הספר, אבל אף אחת מהן לא התרוממה ולא נשאה פרי.
לאור כל זאת, במהלך השנה האחרונה, התארגנה קבוצה לא גדולה של הורים, רובם הורים לילדים בכתה א' המיועדת, מתוך כוונה לחדש את המאבק ולהביא להקטנת מספר התלמידים בבית הספר בטווח הזמן המיידי. לצורך הגילוי הנאות, הח"מ לא נמנה על קבוצת הורים זו, ובין השאר מטרת רשימה זו היא להוריד את הכובע ולהודות להורים שנטלו בה חלק פעיל ומשמעותי וכן להודות להנהלת הקיבוץ (ברוך, אייל, ערד ולביאה), אשר מרגע שהבינו את חומרת הבעיה נרתמו לפעולה בנושא מול ראש המועצה.

לטובת מי שאינו מצוי בנושא, חשוב להבין שהמאבק להקטנת מספר בתלמידים במשגב הינו נפרד ושונה ממאבק "הסרדינים" – מאבקם של אירגוני ההורים במקומות שונים ברחבי הארץ בנוגע להקטנת הצפיפות בכיתות. על פי חוק, עד לשנת הלימודים הנוכחית עמד מספר התלמידים בכיתה על 40 (כפול מממוצע ה-OECD שהוא 21 תלמידים בכיתה). בעקבות לחץ ההורים ברחבי הארץ, ערב פתיחת שנה"ל תשע"ו, הורה שר החינוך על הקטנת המספר בבתי הספר היסודיים ל-34 תלמידים.
באופן כמעט פרדוקסלי, מאבק "הסרדינים" הארצי (והחשוב מאוד כשלעצמו), שנערך באותה העת, עמד לעתים בקונפליקט מול המאבק להקטנת הצפיפות במשגב, הן בשל בלבול התחומים שגרם לאובדן פוקוס אצל ההורים ואצל מקבלי ההחלטות, והן בשל העדפה להקטנת הצפיפות בכיתות על פני הקטנת מספר התלמידים הכולל בבית הספר. כך למשל, בשנה הנוכחית עמד מספר תלמידי כיתה א' המיועדת על 160 (כלומר 4 כיתות בנות 40 תלמידים), לאור זאת, החליט ראש המועצה, במהלך שלימים התברר כשגוי ומיותר, לאפשר קליטה במשגב של תלמידים נוספים מאליכין, וזאת על מנת לפתוח כיתה א' חמישית ולהקטין בכך את מספר התלמידים בכל כיתה. המהלך הזה שגרם להגדלת מספר התלמידים בבית הספר (על ידי קליטה של תלמידים נוספים מאליכין שהינה מועצה מקומית עצמאית ונפרדת) היה מיותר ושגוי כי ממילא מספר התלמידים בכיתה הוקטן בצו של משרד החינוך. לצורך הבהרה, על אף החיבה הרבה שאנו רוכשים לילדי אליכין וההכרה שאין באליכין מסגרת חינוך מתאימה לילדים חילוניים, מאחר שאליכין הוכרה כמועצה מקומית עצמאית, ילדי אליכין אינם אמורים ללמוד במסגרות השייכות למועצה אזורית עמק חפר, בוודאי לא בבית הספר היחידי בעמק שפשוט עולה על גדותיו מבחינת מספר התלמידים.

עוד לצורך הבנת העניין, יש בעמק חפר ארבעה בתי ספר יסודיים ממזרח לכביש 4: משגב (בגח"א, פרוגרמה – 600 תלמידים, לומדים בפועל – 820 תלמידים); יובלים (בגח"מ, פרוגרמה – 600 תלמידים, לומדים בפועל, כ-500 תלמידים); שדות (בבת חפר, פרוגרמה – 700, לומדים בפועל, כ-600 תלמידים); וקדם (בבארותיים, פרוגרמה – 600 תלמידים, לומדים בפועל כ-500 תלמידים) . כך שחוץ ממשגב, כל בתי הספר פועלים ברמות שהן משמעותית מתחת לפרוגרמה שלהם ויש בהם מקום לקלוט תלמידים נוספים. למרות הצפיפות, משגב נחשב לבית הספר היסודי הטוב בעמק (מבחינת הישגי התלמידים) ואף אחד מהישובים הלומדים בו, לרבות יד חנה ובחן שילדיהם נוסעים מדי יום דרך ארוכה בכביש 581 המסוכן, אינו מעוניין לעזוב אותו ולעבור לבית ספר קרוב יותר למקום מגוריו.
בפני ההורים שנרתמו למאבק זה עמדו לא מעט מכשולים, ובין השאר: (1) לרתום למאבקם את היישובים האחרים שילדיהם לומדים במשגב (ואשר מהר מאוד נתגלה שאינם ששים לשתף פעולה, בין השאר משום החשש שהם יהיו אלו שבסופו של דבר יוצאו מבית הספר), (2) לרתום למאבקם את הנהלת הקיבוץ (אשר תחת המגבלות המובנות נרתמה לקידום המטרה ופעלה בנושא בנחישות), (3) לייצר בעצמה בסיס נתונים משמעותי אשר יציג בצורה נאמנה את תמונת המצב הנוכחית של פיזור התלמידים ברחבי המועצה האזורית, צפי הגידול הדמוגרפי ביישובים השונים בשנים הבאות ומספרי התלמידים הצפויים בכל אחד מבתי הספר בעמק חפר (התברר שהנתונים שהכינה עבור המועצה האזורית חברת ייעוץ חיצונית שנשכרה לצורך זה אינם מדויקים, בלשון המעטה, וגרמו לשאננות ולהיעדר טיפול בבעיה), (4) לתכנן ולהציג פתרונות ריאליים, ו-(5) להיפגש עם ראש המועצה, להביא לידיעתו את הנתונים הללו ולרתום אותו לפעולה מידית.
כל אחד מהאתגרים האלו יכול היה לרפות ידיו של כל אדם, בוודאי הורים לילדים צעירים שזה אינו המקצוע שלהם ואשר כמו כולנו, בין העבודה, לילדים, למחסור התמידי בזמן ושעות שינה, ושאר טרדות החיים אין להם זמן ואנרגיה גם לדחוף מאבק ציבורי לסדר היום שלהם. אבל הם לא ריפו את ידיהן של חבורת האימהות (כן בעיקר אימהות, אבל גם מספר אבות) אשר עשו לילות כימים במפגשים אינסופיים, באיסוף נתונים, בהכנת מצגות, בארגון הפגנות, עצומות ומחאות שונות, בפעולות גרילה ליליות של תליית שלטים בכל רחבי העמק ופעולות שונות שהשתיקה יפה להן, בראיונות יזומים ברדיו ובטלוויזיה, ובמפגשים עם מומחים, נציגי ציבור ולבסוף גם עם ראש המועצה עצמו.

אנקדוטה שחשוב להזכירה – כאמור, טרם המחאה, עמדו בפני מועצת עמק חפר נתונים לא מדויקים לגבי הגידול הדמוגרפי ביישובי העמק, ומספר התלמידים הצפויים בבתי הספר היסודיים. עם קבלת הנתונים שנאספו ונערכו על ידי צוות ההורים של גח"א ומשמר השרון, עליהם הונחו הנחות שונות הכוללות למשל הרחבות צפויות וכו', נערכה בדיקה מחודשת והתברר שנתונים אלו הם הנכונים. מכאן ואילך אימץ ראש המועצה את גיליון הנתונים שהוגש לו על ידי אותם הורים, ולדבריו, בפגישה עם חברי הנהלת גח"א, זה הרגע שבו "נפל לו האסימון" והוא הבין את גודל הבעיה ודחיפותה.
בסיכומו של יום, כפי שנמסר להנהלת הקיבוץ לאחרונה על ידי יוסי בליך, חבר המועצה מטעם גבעת חיים איחוד, לפחות על הנייר, המחאה נשאה פרי. ראש המועצה, רני אידן, הקים וועדה מייעצת לוויסות הצפיפות בבתי הספר היסודיים בעמק חפר, כאשר הוא מנחה אותה לטפל תחילה בבעיית הצפיפות בבית הספר משגב ולהוריד את מספר התלמידים בבית הספר לסך כולל שבין 680–720 תלמידים.

בין הפתרונות עליהם המליצה הוועדה ואשר לפי מה שנמסר לנו אומצו על ידי ראש המועצה: כבר בשנת הלימודים הקרובה (תשע"ז) יוצאו ממשגב שניים מהיישובים הגדולים והמרוחקים יותר, ובהמשך יוצאו יישובים נוספים שאינם מהמעגל הקרוב, כאשר המטרה המוצהרת היא להחזיר את משגב לרמות של כ-700 תלמידים.
הישג זה הוא לעת עתה על הנייר ויש להמתין ולראות באיזה מידה המועצה תעמוד בו. כמו כן, זה עדיין מספר גבוה ומעבר לפרוגרמה של משגב (600 תלמידים), והוא גם גבוה מהממוצע הארצי של בתי ספר יסודיים (בין 400-500 תלמידים). אבל, לעומת 820 תלמידים שלומדים בבית הספר השנה, זהו הישג משמעותי, ואחד שלא היה מושג ללא היוזמה, המעורבות הפעילה וההתמדה של קבוצת ההורים ששמה לה מטרה זו לנגד עיניה ופעלה ללא לאות להגשמתה, והנהלת הקיבוץ שנרתמה לנושא וסייעה רבות.