אם אתם עדיין שואלים אותה במדרכה או ביד שניה – "של מי את"? אז הגיע הזמן שתכירו אותה: נעים מאוד, שירה בר אילן, נשואה ליותם והם הורים לשלוש בנות מתוקות – לילי (9) אבישג (6) וגיל (3) וגרים בשכונה ב', בבית האחרון מול בית הקברות. ישבתי עם שירה לקפה בבוקר שקט של חול המועד, כשמחלון הסלון נשקף נוף הפרדסים המשתרע עד קצה האופק. ללא ספק אחד הלוקיישנים היפים בקיבוץ.

שירה ילידת 1984, גדלה בקיבוץ כפר גליקסון, למדה לימודי הנדסת סביבה בטכניון והמשיכה לתואר שני באוניברסיטת חיפה בניהול משאבי סביבה. כשלילי נולדה הם חזרו לתקופה לכפר גליקסון ושירה עבדה בחברות ייעוץ לתעשיה בנושאי איכות הסביבה.

כשהחליטה לעזוב את עבודתה הם כבר ידעו שיעברו לשכונה החדשה בגח"א ואז היא התקבלה לתפקיד אחראית תחום טיפול בשפכים בחברה הכלכלית של המועצה האזורית עמק חפר. "באותה תקופה נכנסו לתוקף חוקים ותקנות חדשים בנושא טיפול בשפכים של תעשיות", היא מפרטת. "ולכן הוקם פרוייקט הסברה מול המפעלים בעמק, כדי לעשות סדר ולייצר פיקוח ואכיפה בתחום. הגעתי לתחום בוסרי מאוד וזו הייתה עבורי הזדמנות לבנות מערך שלם".

להקשיב לקורונה וללב

בינתיים נולדו גם אבישג וגיל וגם הקורונה הגיעה. כשסיימה את חופשת הלידה עם גיל, בתקופת הסגרים היא הוצאה לחל"ת והבינה שמשהו השתנה בסדרי העדיפויות שלה. היא רצתה למצוא עבודה שתאפשר לה גמישות ולמקם בסדר עדיפות גבוה את גידול שלוש הבנות שלהם.

"הקורונה והסגרים יצרו וואקום שאיפשר לי להסתכל על הדברים שחשובים לי באמת ולשאול את עצמי מה אני רוצה לעשות בהמשך. הבנתי שמיציתי את התחום בו עבדתי, כי היה לי מעניין כל עוד עמד מולי אתגר שכלל הקמת מערך חדש, אך כשהטיפול בתחום נכנס לשגרת עבודה שוטפת, הבנתי שזה כבר פחות מעניין אותי".

אז החליטה לשחרר ולתת מקום לחלק בתוכה, שתמיד היה שם, אך קיבל פחות ביטוי – תחום העיצוב. היא תמיד נמשכה לעיצוב ובלימודים בטכניון נרשמה לאדריכלות, אך בסוף הכריעה לטובת הכיוון הפרקטי, האנליטי יותר המאפיין את "המהנדסת" שבה.

היא עשתה כמה עבודות ייעוץ פרטיות והגשימה חלום כשנרשמה לקורס הום-סטיילינג ("הלבשת הבית" בעברית צחה) באוניברסיטה הפתוחה. היא לא ידעה לאן זה יוביל אותה אבל כפי שאמרנו – היא החליטה לשחרר ולזרום. היא נהנתה מאוד מהלימודים ומצאה שם שילוב מעולה בין תחום העיצוב לתחום הטכני, קיבלה השראה רבה אבל לא הרגישה שתוכל להפוך זאת למקור פרנסתה.

באותה תקופה נרקמה היוזמה לפתיחת "יד שנייה קהילתית" בידי שלישיית הסופר-גירלז: עפרי (אביב) איילת (אסטליין-כהן) ושירה ותוך מספר חודשים, הן פתחו את המקום שעמד ריק מתחת לחדר האוכל.

שירה נזכרת: "העיסוק בבגדי יד שנייה החזיר אותי לדברים שאהבתי כנערה – לגזור ולשנות בגדים, להחליף עם אחרות ולהשתמש במה שיש. זה עשה לי חשק להעמיק בתחום והחלטתי להמשיך לקורס נוסף. נרשמתי לקורס סטיילינג ב'סטייל גורו' בת"א, המשלב אימון וליווי עם סטיילינג אישי. בקורס עברנו תהליך רגשי המאפיין את העבודה עם לקוחות בהמשך: התמודדות עם דימוי גוף, מה מסמלים בגדים עבורנו, איך אנו מסתכלות על עצמנו ועל אחרים/ות ועוד ועוד. שם הרגשתי שנפתח הסכר והבנתי שמצאתי את הכיוון שלי.

במקביל ראיתי גם באופן יומיומי ביד השנייה הקהילתית את הכמויות הבלתי נגמרות של בגדים שאנשים רק רוצים להפטר מהם, כי יש להם הרבה יותר ממה שהם צריכים. התחלתי לחפור לעומק בהשלכות הנוראיות שיש לתעשיית הביגוד על הכדור שלנו (ניצול עובדים, בעיקר נשים, נזק סביבתי נורא שגורם הזיהום של תעשיות הביגוד הענקיות ומטמנות הטקסטיל העצומות והרשימה עוד ארוכה)". היא מזכירה את התאוריה שאם נפסיק ייצור בגדים חדשים היום, יש פה מספיק בגדים לכולנו ל-50 השנים הבאות.

"כך התגבש לו הכיוון החדש שלי – סטיילינג אישי בדגש על שימוש ידידותי לסביבה בבגדים ואביזרים יד שנייה או כאלו שכבר נמצאים בארון שלנו".

כשקיימות וסטיילינג מתחברים

אז שירה מצאה את הקול שלה, אבל לא היה קל לצאת לעולם עם עסק שבו היא למעשה "הפנים", מה שמצריך אותה להצטלם, לעמוד בפרונט ובעיקר להרגיש שיש לה מה להגיד ולתת לאחרות.

תוך כדי הקורס, היא החלה לבנות את היסודות, להחליט מי קהל היעד שלה, לאפיין את "המוצר" שהיא מוכרת ולייצר נוכחות במדיה הדיגיטלית. היא קבעה שם וסלוגן ולוגו ("שירה בר אילן – להתלבש מבפנים החוצה, ליווי לסטייל אישי") ובעמודי האינסטגרם והפייסבוק שפתחה, היא מעלה סרטונים קצרים וכייפיים של עצמה מדגימה בטיפים פשוטים איך אפשר לייצר "לוק" הורס בעזרת הבגדים שבארון.

היא התחילה בליווי לקוחות אחת על אחת: הסתכלות מחודשת על הבגדים והפריטים בארון, שבעזרת סטיילינג נכון יכולים להפוך למגניבים, בהצטרפות ליום קניות אישי להעשרת המלתחה בחנויות יד שנייה ווינטג'. היא מסבירה כי נשים רבות קונות עוד ועוד בגדים כי הן מרגישות ריקות מבפנים ולכן העבודה האמיתית בליווי היא בסיוע בהסתכלות פנימה, ללמוד לקבל ולאהוב את מה שיש ולא את מה שאין ואז, להסתכל החוצה ולחפש את הסטיילינג שיכול לבטא כל אחת ואחת.

זה יכול להיות תהליך מתמשך ועמוק או דווקא סיוע ממוקד בסידור נכון של הארון או ברענון קל של המלתחה באביזרים קטנים ומשמעותיים כמו חגורות, עגילים או שרשראות. הדגש שלה הוא בכך שאנחנו לא צריכות הרבה פריטים בארון, אלא ההפך – עדיף פחות פריטים ושיהיו כאלו שמתאימים לך ושאת אוהבת. כיום היא עסוקה יותר בפיתוח ובהעברת סדנאות לנערות ונשים (את הפיילוט המוצלח עשתה עם קבוצת המתנדבות בצוות היד השנייה הקהילתית, הכולל גם קבוצת "מקפלות" מיומנת).

לרצות, להאמין, לשנות

שירה מסבירה לי את השליחות יחד עם המורכבות בעסק הזה: "רבים מבינים שחייבים לעשות שינוי באופן הצריכה המכלה את המשאבים הטבעיים שלנו. יש הבנה שחייבים לבחון מחדש את דפוסי הקנייה שלנו – לצמצם קנייה באינטרנט ולרכוש תוצרת מקומית ובעיקר לצרוך פחות ולעודד שימוש חוזר. הכי מהיר וקל להזמין 3 ב-100 ₪ באלפי אתרים זולים באינטרנט". (הערה של המראיינת: כחובבת מחזור, שיפוץ רהיטים וכל מה שהוא יד שנייה, אני מהנהנת לכל מילה שלה).

שירה ממשיכה: "גם אני קניתי ללא הגבלה באינטרנט במשך שנים, מבלי לחשוב יותר מדי על הנזקים שיוצרים הייצור והשינוע המאסיביים. אני מבינה שמורכב לשנות הרגלים. אבל מי היה מאמין רק לפני כמה שנים, שנצא מהבית עם שקיות בד לקנות בסופר או בכלבולית? צריך בעיקר לרצות, ולהאמין שאפשר לתקן ולשנות. אני מודעת לכך שלקנות בחנויות יד שנייה זה לא קל ורבות נרתעות מכך ולכן הליווי האישי בתהליך עוזר וזו המשימה שלי. כיף לראות לקוחה מרוצה שמצאה פריטים מקסימים שאין לכל האחרות 😊".

במקביל היא נרשמה לקורס שיווק והצטרפה לקבוצת נטוורקינג של נשים בעמק. הלקוחות מגיעות בעיקר מפה לאוזן ומשיתופי פעולה עם נשים בתחומים דומים.

היא הוזמנה לקחת חלק במסיבת החלפות בגדים שהתקיימה בחברת "אינטל" שארגנו "מתלבשות" (ארגון המעלה מודעות לנזקי תעשיית האופנה ומעודד אופנה הוגנת ובת קיימא) ויש כאלו שרואות אותה ושואלות על הלוק שלה או על פריט כזה או אחר שהיא לובשת. כנראה שהיא פשוט מקרינה את השליחות שלה החוצה.

"בתקופה האחרונה למדתי על עצמי שאני צריכה גיוון ואתגרים בעבודתי. אני עוד לא יודעת לאן העסק יתפתח ומאמינה שהדברים הנכונים יקרו אם אזרום ואתן לזה לקרות לאט לאט. בחזוני כל חוויית הלבוש והקניות נראית אחרת לגמרי, מבוססת על העברת בגדים, החלפה ויד שנייה, באופן נגיש ליד הבית, מריח טוב ומזמין, גם עבור אלו שרגילות לקנות בקניון חדש ולא רגילות לקונספט הזה. זה יאפשר לכולנו תחושת ההתחדשות והגיוון, מבלי להוציא כסף רב ולצאת לשופינג בקניון והעיקר – הקטנת מאסות ייצור בגדים חדשים ותמיכה בתעשיית הבגדים המפלצתית והנצלנית".

אינסטגרם: shira_barilan  /  פייסבוק: ליווי לסטייל אישי שירה בר אילן