מד"בית הוא קיצור של מדריכה בוגרת בתנועת בני המושבים ועדי גולן (בת 27) אחראית על צוות ההדרכה, על הפעילות ובכלל כל מה שקשור לתנועה, וגם מדריכה בנעורים במסגרת הבלתי פורמלית.

נפגשנו בארכיון לשמוע קצת מה קורה בנעורים, וכמו תמיד בראיונות (לפחות ככה אני מרגישה) מגלים דברים חדשים ומרתקים.

עדי, מאיפה את במקור?

גדלתי בכפר ורדים. תמיד התעסקתי בחינוך. הדרכתי בצופים ועשיתי שנת שירות בטבריה (אוכלוסייה לא קלה). בצבא עבדתי עם חיילי מקא"ם- מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות.

אז איך בכלל הגעת לגבעת חיים איחוד?

האמת, במקרה… בשנת 2007 השתחררתי מהצבא, וחיפשתי מקום לעבוד במסגרת חינוכית. הגעתי לכאן (ילדה מהצפון שהעיר הגדולה שלה הייתה נהריה), התאהבתי במקום ונשארתי. לאחרונה סיימתי ללמוד תואר במדעי ההתנהגות ברופין, התלבטתי לגבי המשך הדרך והחלטתי על המשך העבודה בחינוך.

מה מושך אותך בעבודה ב"נעורים"?

אני אוהבת את המסגרת הבלתי פורמלית, זה מעניין אותי והקשר שנוצר עם הילדים (נוער למעשה) הוא מיוחד. אני מאמינה שהגוף של ה'נעורים' הוא חלק חשוב בקהילה. חשוב שירגישו אותם בקהילה וחשוב שיהיו חלק. היום, בעיר, נוער בגיל הזה יושב על הברזלים בחוץ במקרה הטוב, אם לא מול המסכים. ה'נעורים' זה לא סתם מקום להעביר בו את הזמן. זה לנסות לעשות קצת מעבר ולתת לכל אחד לבטא את עצמו.

מה המסגרת של המפגשים?

יש 28 נערים ונערות מי'- י"ב' שנפגשים ב'נעורים' 2-3 ערבים בשבוע ובימי שישי עורכים קבלת שבת באופן קבוע. חלק מהפעילות הם מארגנים וחלק אני מעבירה. אנחנו משתדלים לשלב אקטואליה שקשורה למדינה ולתקופה וגם פעילות כייף לגיבוש והנאה.

אז מה עולה בפגישות?

אני אוהבת לגרום להם להפעיל את הגלגלים של המוח והם תמיד מפתיעים אותי בדרך מחשבה שלהם ובידע שלהם.

ביום כיפור הזמנתי את מוטי זעירא והוא העביר להם ערב מרתק, והם דיברו ושיתפו במחשבות שלהם. אלדד ורדי עשה פעילות בנושא "אור ירוק". אני משתדלת לשלב נושאים אקטואליים.

ויש ערבים שהם כיף נטו – ערב פיצות, ערב שוקולד, סרט בפולג, לצאת קצת מה'נעורים'.

חשוב למצוא את האיזון בין המעניין, הרלוונטי והתכנים לבין הכיף.

באים אלייך עם בעיות?

אני משתדלת להיות כמו אחות בוגרת. הם באים אלי ומשתפים לפעמים במקומות שקשה לשתף את ההורים. בתור נערה לא הייתה לי מסגרת כזאת. אני לא הורה ואני לא מורה אלא מישהי בלתי פורמלית… זה קשר מיוחד שנוצר ביני לבינם שאני מאמינה שלא קיים באף מסגרת אחרת.

מה עושים בקבלות שבת?

זו מסורת ויש ועדה של קבלת שבת. בדרך כלל עושים קידוש עם יין תירוש וחלה. אחד מהח'ברה עושה את הקידוש. וזה גם זמן להודעות ולדיבורים…

מה לגבי התנועה?

לפני שלוש שנים היו חמישה חבר'ה מהנעורים בתנועה שהיו בצוות הדרכה. היום יש 20 ח'ברה פעילים ומדריכים. התנועה התבססה והפכה לדבר משמעותי, חזק ויציב. ימי שלישי הם ימי הפעילות. יש כאלה שהם מדריכים ויש כאלה שהם פעילים. את הפעולות מעבירים לבד – בונים לבד ונעזרים אחד בשני. המש"צים הם מדריכים שהדריכו כבר שנה-שנתיים והם מלווים ועוזרים למדריכים הצעירים.

יש פורום מדריכים שבו מדברים על הפעילויות, מנתחים – מה עשיתי טוב ומה לא עשיתי. זה דורש בגרות לקבל ביקורת והם רוצים להיות המדריכים הטובים ביותר. אף אחד לא נולד מדריך. אני מדריכה כבר עשר שנים ועדיין כל הזמן לומדת ומשתפרת. זה פורום שעוטף ועוזר להם לבטא את הקשיים בתור מדריכים, ואם צריכים עזרה הם עוזרים אחד לשני. זה גם עוזר בתהליך ההתבגרות, עצם הלמידה והשיתוף.

זה מתבסס על אחריות, מחויבות ונתינה. הם מקבלים הערכה מהילדים והילדים נהנים ולהם זה חשוב מאד.

 

מה אירועי השיא במהלך השנה?

בחנוכה – מפגן אש (הריאיון נערך לפני המפגן) המסורתי וגם המסיבה.

מפגן האש הוא פרויקט מדהים בעיני. אני הגעתי לפני שש שנים לקיבוץ וזה הדבר המרשים הראשון שיצא לי לראות וחשוב לי לשמר.

זה מפגן שאם הוא נראה טוב זה למעשה ייצוג של הנעורים מול הקיבוץ. מתחילים לעבוד עליו כחודש וחצי- חודשיים לפני – גיוסים להכנת כתובות אש, כולל לחשוב מה לכתוב.

שמעתי שיש ענין בכתובות האלה…

נכון. זו ההזדמנות שלהם להביע את הדעה שלהם מול הקיבוץ. קודם כל שידעו שיש להם דעה… ולפעמים הכתובות הן עוקצניות מעט ולפעמים משעשעות… שומרים שלא לפגוע באף אחד אבל עדיין להגיד דברים. גם אנשים יכולים להציע כתובות. הפלקטים לערב הזה גם כללו חשיבה, כחלק ממסע הפרסום…

זה show שהנעורים מארגנים, אני מתדרכת ומלווה אותם אבל זה שלהם מא' עד ת'.

זה מראה שהנעורים יוצאים מהפייסבוק, מהפלאפונים ומהאינטרנט ותורמים לקהילה.

המסיבה היא מסורת של כמה שנים, שהח'ברה מארגנים לעצמם בחנוכה וגם בפורים. זה מאוד מאוד חשוב להם. הם יעשו הכול בשביל המסיבות האלה. בני הנוער עסוקים היום בשלהם והעשייה לקראת המסיבות היא לא מובנת מאליה. בשביל לקיים את המסיבות הם צריכים להשקיע ולתת מעצמם ולהוכיח שבאמת מגיע להם כי זה פרויקט מורכב שהרבה מאד שותפים לו. אם ההורים והקיבוץ לא היו שותפים זה לא היה קורה, וגם זה לא ענין של מה בכך.ולגבי המסיבה?

תשמעי זה לא פשוט להיות מדריכה של מתבגרים…

אני מסתכלת על זה מהצד השני – להיות מתבגר זה מאד קשה ומאתגר, ואני לא כזאת גדולה מהם… – עשר שנים.

זה שמיים וארץ אייך שהייתה ההתבגרות שלהם ושלי. ה'נעורים' נותנים מקום שבו ניתן קצת להשתחרר, לשים את הנייד בצד ולהיות עם החברים וגם לקבל ערכים (כן, זו לא מילה גסה…)

אני מאד מזדהה איתם וחשוב לי הקשר איתם. אני עושה את העבודה ממקום של אהבה ולא כג'וב.

המסגרת מתבססת על יחסי האמון. יש חוקים לנעורים אבל בגדול זה נבנה על יחסי האמון. יש גם גבולות. הם מחפשים את הגבולות. לפעמים הם חוצים אותם ואז הם מקבלים על הראש. שזה בסדר כי ככה לומדים.

חשוב לי לעשות איתם גם דברים כייפים שהם מבקשים (לדוגמא שהלכנו לאכול פיצה) בשביל הפאן שלהם.

ה'נעורים' משמרים לדעתי את מה שהיה פעם – הקבוצה.

הם לא חייבים להגיע למסגרת הזו. זה לא בית ספר. הם באים למסגרת כי הם רוצים.

אומרים שזה גיל שטוף הורמונים, מה דעתך?

אני דווקא מרגישה שבכיתות הנמוכות יותר – ז'- ט' זה יותר עוצמתי. אומרים שגיל ההתבגרות היום הוא מוקדם הרבה יותר. עדיין יש הורמונים אבל הם אפילו צוחקים על זה. הם כבר יותר מאוזנים ומאד מודעים ומקבלים. השלב המחורפן כאילו ירד קומה. ז'- ט' נורא עסוקים במה מגניב. נערי ונערות י' –י"ב כבר יותר מפתחים את האינדיבידואליות שלהם, ולאו דווקא את מה שכולם עושים.

איך החיבור בין הגילאים השונים בקבוצת הגיל?

הכניסה של כיתה י' לנעורים היא לא פשוטה. בז'-ט' אתה ה"מלך", אתה שולט במרכזון והמדריך סומך עלייך. ואז פתאום ב י' אתה הקטן. אבל ככה זה בחיים. אלה שהיום בי"ב עוד מעט יהיו טירונים בצבא.

אבל לאט-לאט זה מיטשטש, ובהמשך מרגישים שנותנים כמו כולם ומקבלים כמו כולם.

עם מרכזון ז'-ט' אין קשר בכלל, והח'ברה נמנעים. אני ועופרי צ'רבינקה שאחראית עליהם עובדות כצוות אבל מפרידות. גם המועדון מופרד – זה המועדון היחיד בעמק חפר שיש הפרדה. אני בעד ההפרדה. אלה שני עולמות שונים ז' – ט', י' – י"ב. בכיתה ט' הם כבר נושקים ל י' – י"ב מאשר לז' – ח' ואז הם מתים כבר להגיע לנעורים.

במה היית רוצה להשקיע בעתיד הקרוב?

אני רוצה למסד את החוזק של הנעורים. מפגן האש בעיני חשוב שייעשה בצורה רצינית ולא חלטורה. אני רוצה שהנעורים יהיו מעורבים בקהילה וגם להישען על המסורת המקומית. אני אוהבת לשמוע איך היה בנעורים של פעם. בקיבוצים אחרים הנעורים מקרטעים.

התנועה היא חלק בלתי נפרד מהחיים של הקהילה כאן. הילדים בגילאים הנמוכים מגיעים לתנועה, מכירים את המדריך, מעריצים אותו ואחר כך גם פוגשים אותו בכלבולית.

ההדרכה היא נטו נתינה מהמקום של הנעורים, וחשוב שידעו את זה.

משהו שריגש אותך בעשייה הזאת?

זו תשובה קצת פלצנית אבל אמיתית… האכפתיות שלהם מרגשת, והדברים שהם עושים וזה שהם באים באדיקות. עבדתי עם עוד אוכלוסיות של ילדים, וילדים יכולים להיות "קקות" סליחה על המונח אבל זה אמיתי… זה אומר שלא שמים על האנשים מסביב, על ההורים ולא תורמים מעצמם. וכאן התמונה אחרת לחלוטין. אני חושבת שכל מה שסיפרתי מדבר בעד עצמו.

 היה מענג לשמוע אותך – ולהכיר יותר מה קורה בנעורים. אתם מוזמנים תמיד לספר בעלון מה קורה אצלכם…