רוברט קולייר לוקח אוכל מחדר האוכל לגנים

לא קל לשכנע את רוברט להתראיין, אבל נראה שאחרי שנים רבות בקיבוץ עם הצלחה מרשימה בהתחמקות מראיון לעלון, לא הייתה לו כבר ברירה. הריאיון נערך באנגלית מתובלת בעברית, בדיוק כמו שיחות רבות אותן מנהל רוברט עם תושבי הקיבוץ.

לפעמים, רוברט מתנהל בקיבוץ כמו כוכב רוק, אתם יודעים למה? כי הוא אחראי להביא אוכל לגנים ולפעוטונים ולכל מקום שהוא מגיע, צץ לו איזה קטנצ'יק המנופף לו בהתלהבות כי הוא חושב שרוברט מכין בעצמו את האוכל, גם מביא להם אותו וגם מתקן דברים בגן. ממש סופרמן.

עבודות של רוברט

רוברט מחשיב עצמו יותר אירי מאנגלי, כי למעשה הוא עבר בגיל 4-5 לאירלנד ושם גדל. אביו, יליד אירלנד, היה כומר פרוטסטנטי והם גרו באזור כפרי העונה לשם טיפררי (כאן פצחנו שנינו בשיר "ארוכה הדרך לטיפררי", מכירים? מדובר בשיר שהוא להיט בקרב לוחמי הצבא הבריטי מאז מלחמת העולם הראשונה ועד ימינו).

לפתע הפסקה בשיר ובראיון – צריך להכניס את שנפי, הכלב של ליז, שנובח יפה ליד הדלת ומבקש להיכנס. רוברט מכניס אותו והוא נשכב לו על השטיח כבעל המקום.

בגיל צעיר עבר רוברט ללמוד בבית-ספר פרטי בתנאי פנימיה בדבלין, משום שבמקום בו גדל לא היה בית-ספר פרוטסטנטי. "אולי העצמאות הזו והמרחק מההורים גרמו לי להתחבר לחיי הקיבוץ", תוהה רוברט בינו לבין עצמו.

אביגייל ורוברט בפורים

אם היו שואלים אתכם מה רוברט עשה ברוב שנותיו באנגליה לפני הגעתו לקיבוץ, סביר שלא תנחשו. הוא עבד במחשבים, בערך בשנת 1968, בימים בהם כמעט ואיש לא הכיר את התחום שהיה בחיתוליו. עד גיל 34 הוא עסק בתפקידים שונים בתחום זה והרוויח יפה מאד.

בשלב מסוים נמאס לרוברט מכל "הבולשיט" בחברות המחשבים הגדולות בהן עבד והוא עבר להיות "Head Hunter" בחברה המתמחה באספקת מומחי תכנה ל-IBM. במסגרת עבודתו הוא הסתובב בכל אירופה כדי "לחטוף" עובדים מקצועיים מחברות אחרות ואת החוויה הזו הוא מסכם: "העבודה הייתה נחמדה, אבל מצאתי את עצמי קם בבוקר במלון שנראה בדיוק כמו מלון בעיר אחרת והייתי צריך להיזכר באיזו מדינה אני. בנקודה מסוימת הבנתי שהחיים שלי מסתובבים רק סביב עבודה, אוכל ושינה".

המחשבה הזו הובילה אותו לעזוב את הכל בתחילת שנות ה-80 ולצאת לטייל.

הטיול שהוביל לקיבוץ

מפה לשם הוא הגיע למצרים, שם חלה בדיזנטריה. ממצרים הוא רצה להמשיך להודו אבל אז הגיע לסיני, שם פגש מתנדבים שחזרו מתקופת התנדבות באחד הקיבוצים בישראל. המתנדבים שראו את רוברט כחוש וחלש אחרי המחלה, הציעו לו שלפני הודו יתנדב קודם בקיבוץ בחורף. "הם כבר ידאגו לך שם" אמרו לו.

רוברט בנגרייה

מה זה קיבוץ, ואיפה זה? שאל רוברט שלא ידע אז כלום על ישראל, אבל החליט לשמוע בעצתם ולנסוע לישראל.

הוא שהה זמן קצר בקיבוץ משמרות אבל היה לו קצת משעמם והוא החליט לחזור לאנגליה. "אחרי שנחתתי באנגליה, ראיתי ברכבת משדה-התעופה את 'האנשים האפורים' נוסעים לעבודה בחליפות ועניבות מחזיקים עיתון ביד. אני הייתי בצבע ברונזה עם מכנסיים קצרים ותיק מטיילים וחשבתי לעצמי – אני פשוט לא יכול לחזור לזה".

החליט וחזר לישראל.

התנדבות בקיבוץ

לפי התכנון היה רוברט אמור להגיע עם קבוצת מתנדבים לעין החורש, אבל בסופו של דבר הגיע לגבעת חיים איחוד (למזלנו).

בקיבוץ הוא התחיל לעבוד בעזרה לאביגיל בנקיון בית וינה אחרי סרט ושניהם ניקו את כל קליפות הגרעינים מהרצפה. "חשבתי לעצמי – איזה פרימיטיביים". אחר כך עבד עם משה דייג בהודייה ובסוף מצא עצמו נוהג בטרקטור, אוסף זבל ומביא אוכל וכביסה לגנים.

אביגיל ורוברט היו גרושים וממש לא היו מעוניינים במערכת יחסים לטווח ארוך (עכשיו תעשו חישוב כמה זמן הם כבר יחד) ולמרות זאת הם התחתנו בחתונה קטנה וצנועה באנגליה. הסיבה לנישואין? "רציתי דרכון ישראלי! (ואביגיל רצתה דרכון אנגלי)".

עבודות של רוברט

ישראל-אנגליה-ישראל

לאחר החתונה באנגליה, היה ברור לו שהוא חוזר לקיבוץ. "אהבתי מאוד את הקיבוץ. זה היה לפני ההפרטה". הם חזרו לגח"א לכמה שנים ולאחר שקיבלו אישור מהקיבוץ, חזרו שוב לאנגליה. לאחר מספר שנים שם נולדו בן ותום התאומים והם החליטו לחזור לגדל את הילדים בקיבוץ. רוברט עבד בנגריה במשך שנים ואביגיל בעבודות שונות.

ההפרטה לא הפתיעה אותו. "זו כלכלה בסיסית וברור שזה היה צריך לקרות ועדיין, חבל לי באופן מסוים על השינוי, למרות שאני חי איתו טוב".

בית משפחת קולייר

בפנסיה

עכשיו רוברט בפנסיה. "כשאתה צעיר, אתה חושב לעצמך שמי שמגיע לגיל 70 כבר נמצא עם רגל אחת בקבר. למזלי אני עדיין עובד".

כששואלים אותו איך הוא רואה את הקיבוץ עכשיו, הוא אומר שהוא יודע שיש הרבה going on אבל הוא לא ממש מעורב (בזכות קשיי שפה J). לאביגיל ולו יש קבוצת חברים שרובם מקבוצת "האנגלוסקסים" – ליונל, מונטי, ליז, ענת סלייבי, אילת סטיוארט ועוד. הם נפגשים וגם חוגגים חגים מדי פעם.

הוא אוהב את העובדה ובכל יום הוא עושה משהו קצת שונה: מתעסק במנעולים, עובד בעץ ואוהב להרכיב דברים מיוחדים ושונים, כשאנשים מבקשים ממנו. העבודה בפינה קטנה בנגריה הישנה היא המקום בו רוברט מחולל את הקסמים הקטנים שלו וכמובן שהוא מביא את האוכל לגנים מדי יום. הבנים לא גרים בקיבוץ. תום גר במשגב-עם בצפון ולומד לימודי סביבה בתל-חי ואילו בן גר בתל-אביב והתחיל לעבוד בחברת השקעות.

שאלות לסיכום

מקווה שהבנים יחזרו לקיבוץ?

"אם הם יבחרו בכך, אשמח מאד. אך אני מכבד כל החלטה שלהם."

האם כבר התרגלת למנטליות הישראלית, בדגש על הקיבוצית?

"קשה להתרגל למנטליות הישראלית, לטוב ולרע. אני מניח שאני חי טוב עם המנטליות הקיבוצית, אחרת לא הייתי פה".

יש דברים שאתה עדין אתה מתפלא כשהם קורים?

"בכל פעם שאני עולה על הכביש ובכל פעם כשאני עומד בתור. ההתנהגות הכללית של האנשים מחוץ לקיבוץ תמיד מצליחה להפתיע אותי מחדש, בעיקר האנשים בשחור!"

האם אתה מתגעגע למשהו מאירלנד?

"Irish breakfast! אני עדיין לא רגיל לארוחת בוקר ישראלית וסלט עם כל ארוחה".

אז כמו שאומר ד"ר סוס –  אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים! מאחלת לך ולאביגיל טיולים נהדרים מסביב לעולם בקרוב.