מתוך: "הגיע זמן חינוך"

בקיץ האחרון ביליתי שלושה ימים מעוררי השראה בסדנת יוטיוב מטעם גוגל חינוך. מעבר לתכנים שנתנו לנו כלים מקצועיים והרחיבו את הפרספקטיבה, הן ברמת החזון והן ברמה היישומית, הייתה לי הזדמנות למפגש עם קבוצת אנשים יצירתיים ויוצרים, חדורי שליחות והתלהבות מהעשייה שלהם בתחום החינוך.
"כרטיס הכניסה" למיזם היה הרצון לפתח ערוץ יוטיוב לטובת קהילת החינוך.
אני מלמדת בבית ספר שפרירים ב' בגבעת חיים איחוד, בי"ס תיכון לחינוך מיוחד, שבו לומדים תלמידים בעלי לקויות למידה. לפני שנה פתחנו בבית הספר מגמת תקשוב לבגרות, שאותה אני מובילה. חדורת מוטיבציה, עם פתיחת המגמה, התחלתי להכין חומרי לימוד מותאמים לתלמידי: מצגות (כי חשוב שהחומר יוצג בצורה ויזואלית), דפי עבודה ושאלונים מתוקשבים, ויצאנו לדרך.
אבל – עבור התלמיד עם הדיסלקציה, הדפים לא היו שימושיים והוא נזקק להקראה, דבר שעיכב את יכולתו להתקדם באופן עצמאי. התלמיד עם הפרעת הקשב והריכוז, לא הצליח להתרכז ברצף ההנחיות הכתובות, ומצאתי את עצמי פעמים רבות מסבירה לכל תלמיד, בדרך שלו, בקצב שלו, את הדברים. כתוצאה מכך קצב ההתקדמות הכללי היה איטי יחסית, והתלמידים מצאו את עצמם בהמתנה להגעתי אליהם.
אני נמצאת בבית ספר לחינוך מיוחד, שמהותו היא לראות כל תלמיד ותלמיד, לראות את הקשיים שלו ולחפש את הדרכים המיטביות להביא אותו לחוויית העצמה אישית. אנחנו עובדים בקבוצות קטנות יחסית על מנת שנוכל לאפשר את המענה האישי הנדרש, ובכל זאת, אני תמיד מחפשת דרך טובה יותר, מתאימה יותר, כדי לבסס הצלחות בתהליך הלמידה.
ואז הגיעה סדנת יוטיוב…

כשיצאתי מהסדנה, למרות שהייתה לי כוונה ליצור ערוץ להכנת חדרי בריחה בכיתה (וזה עוד יקרה…), הבנתי שהדבר שהכי נכון לי ולתלמידים שלי, הוא יצירת תרגילים למגמת התקשוב באמצעות סרטונים. בסרטונים אני נותנת הסבר קצר על נושא הלמידה ומדגימה את התרגיל, במטרה שהתלמידים יעבדו לפיו, יעצרו כשצריך, יחזרו אחורה ברצף הסרטון אם החמיצו משהו, ויתקדמו באופן עצמאי. לא הייתי בטוחה עד כמה זה באמת יתפוס, אבל איכשהו זה היה נראה לי הדבר הנכון.

סרטים בכיתה
זה עובד מדהים! לא תיארתי לעצמי עד כמה שזה הולך להיות הדבר הכי נכון בשבילנו.
פתאום התלמיד עם הדיסלקציה פותח את הסרטון ומתקדם באופן עצמאי. במקום שישב ויחכה להקראה, הוא "רץ" עם החומר הלימודי, התכנים זמינים עבורו, והוא מתקדם בקצב הנכון לו.
התלמיד עם הפרעת הקשב והריכוז יושב עם אוזניות, צופה בסרטון, מרוכז בעבודה, מבצע את המשימות, ומתקדם בכוחות עצמו.
ואני? אני עומדת בכיתה, רואה איך כולם עובדים באופן עצמאי, ממוקדים בלמידה ברמות שלא חוויתי קודם. אני כמעט לא בטוחה אם אכן אני נמצאת בבית ספר של לקויות למידה, שפתאום, באמצעות הסרטונים הן הופכות ללא מורגשות. כמורה יש לי יותר זמן לעזור למי שצריך, למי שמשהו בתרגיל לא מסתדר לו, בזמן שהשאר ממשיכים להתקדם באמצעות הצפייה בסרטון.
אני עדיין בתחילת המיזם, לומדת המון מהערות התלמידים שלי ומשתדלת לשפר (עוצמת קול, מהירות ועוד).

ההשפעה על התלמידים
עבר חודש מאז תחילת הלימודים, מאז שהתחלנו ללמוד באמצעות סרטוני הווידאו. לי ברור שהדרך הזו עושה שינוי משמעותי, אבל בסופו של דבר, החשוב הוא ההקשבה לתלמידים והבנת החוויה שלהם, כי זה בעצם העניין. שאלתי אותם, ואני מביאה את קולותיהם:
כל אחד יכול להתקדם בקצב שלו.
קל ללמוד ככה, יותר ברור.
לא מאבדים את הדפים.
אם לא הבנתי משהו, אפשר לחזור.
קודם קיבלתי דף ולא היה לי מה לעשות איתו, עם הסרטונים אני יכול ללמוד.
יותר עוזר שאת מסבירה כל דבר בסרטון, במקום שתסבירי לכל אחד.
לפעמים זה מהר מדי, אבל אז אפשר לחזור ולראות שוב.
בהתחלה חשבתי שזה מסובך, אבל אחרי שהתרגלתי זה אחלה דבר.
אפשר להשלים עבודות בבית כי יש הסבר.
יש למורה יותר זמן לעזור.
הציונים יותר גבוהים.
זה מלמד אותך איך לעבוד לבד, להיות עצמאי ולהתמודד בכוחות עצמך.

אני יכולה ללמוד במגוון דרכים – לקרוא טקסטים, לשמוע הרצאות, ללמוד דרך סרטונים ביוטיוב (אחד הכלים שלאחרונה יותר ויותר דומיננטיים בלמידה שלי). עבור התלמידים שלי מרבית המידע לא נגיש עקב לקויות הלמידה שלהם. הלמידה המותאמת באמצעות סרטונים פתחה עבורי ועבורם עולם חדש של נגישות.
הרגעים האלו, שבהם התלמיד מתגבר על משהו שלפני רגע היה נראה לו בלתי מושג, מוותר על האמונה שזה קשה מדי עבורו, מוכן להסיר את מסך הערפל מהלמידה ולהאמין ביכולתו להצליח, הם הרגעים הקסומים האלו, שבגללם אני מורה.