לקראת השיוך, בפייסבוק הועלו הכתבות הבאות:
שביט לין
הדיון שמתנהל כאן כבר מזמן אינו ענייני ואינו עוזר בתהליך קבלת ההחלטות. ייתרה מכך, הוא כבר נתפס כאד-הומינום (לגופו של אדם) ולא כאד-הוק (לגופו של עניין).
מצד אחד אני רואים את ״הסוציולוגים״ ואנשי תורת המוסר המסבירים לנו נחרצות כי התנגדות לחלופת האגודה ובחירה בחלופת המגורים משמעה לא פחות מאשר בגידה בעקרונות המוסר הקיבוציים ואולי אף האוניברסליים, והם צופים פני העתיד בצורה ברורה כך שהמהלך יוביל בסוף להקמת שכונות מיליונרים בנקודה. רחמנא לצלן. הערה תירשם בפנקס האדום.
מצד שני אנו רואים את קבוצת המשפטנים והכלכלנים המסבירים במידה לא פחותה של שכנוע שהתהליך אינו מגובה כלכלית, האקסלים מוטים ומטעים, ההחלטה תגרור חורבן כלכלי ובוודאי שהתקנון המוצע אינו חוקי. בג״צ בדרך.
אז ככה – זה לא דיני נפשות, זו החלטה חשובה מיני רבות שמקבלים בחיים. מבטיח באופן אישי לכל אחד ואחת שלא תהיה רעידת אדמה יום לאחר ההצבעה.
הדיון צריך להיות ענייני ונקודתי. מה שלא ברור צריך לעלות על סדר היום וחייבים להבין שבכל מקרה החלטה תהיה בתנאי אי וודאות מסויימים.
כדאי מאוד להפסיק לפגוע ולהיפגע באופן אישי, כמו גם לעשות נפשות לדעתכם. ההחלטה צריכה להיות אינדיווידואלית ונכונה לכל אחד ואחת ואין לכך כללים ברורים. וחייבים לקבל את העובדה שכל החלטה היא צודקת מנקודת מבטו של המחליט.
אני כן חושב שהיו הרבה מאוד הזדמנויות להביע דעה והסתייגויות בדרך. לא רבים בחרו לעשות זאת. יחד עם זאת, היה רצוי שהצוות שמוליך את התהליך יביא את החלופות השונות ולא יתפקד כגוף הממליץ על אחת מהן.
בכל מקרה הבריכה פתוחה מחר משבע ומציע לכולם לעשות את האימון של גרשון. זה מרגיע מאוד …
תודה ושבת שלום
אדם הישראלי
חברים יקרים מכל הדעות והמינים שלום,
לפני שאסביר מדוע אני אבחר בחלופת האגודה אני רוצה לומר מילה על הדיונים בשבוע הקרוב.
בעוד שבוע נלך לקלפי להצביע. למחרת ההצבעה נמשיך לנהל כאן חיי קיבוץ וקהילה. נמשיך לחגוג יחד בדשא של בית וינה, להיפגש בכלבולית, לכתוב בפייסבוק של הקיבוץ. בואו נעשה כל מאמץ לא להתנהג כמו בתקשורת הישראלית או במרכז הליכוד, כפי שכתבו כאן. אין מקום לשיימינג, להאשמות אישיות ולשפוט את המוסר של מי שמתבטא. אני לא חושב שמישהו כאן מוסרי יותר או פחות ממני. אני משוכנע באמת שכולם רוצים את הפתרון הטוב והמעשי ביותר בשביל כולם. ממש כמו בין ימניים ושמאלנים שכולם רוצים את טובת המדינה אבל בדרכים אחרות. וכולן לגיטימיות.
ולמה לדעתי חלופת האגודה היא הטובה ביותר עבורנו ולמה חשוב לבחור בה כעת?
אנחנו כרגע לא מכריעים בין חלופת המגורים לאגודה. אנחנו מכריעים בין חלופה 751 לבין האגודה וברור מי משתיהן טובה יותר.
אני השתכנעתי שהאגודה היא הדרך הטובה ביותר להמשיך ולבנות ולדעתי זהו רצון משותף לכולנו.
אני גם רואה את שתי המגמות הגדולות שהן הדבר היחיד, כמעט, הוודאי – האחת היא עליית המחירים של הקרקע והשנייה היא הקשחת היחס לקיבוצים מצד המדינה (למשל בנושא מס הכנסה ועוד. אגב, גם בנושא האפשרות לקיים חינוך קיבוצי אבל זה נושא לפעם אחרת). מבחינה זו, כדאי לנו לקבל החלטה כמה שיותר מהר.
וישנה גם טענה חשובה שאני מקבל ממי שמהססים להכריע לטובת האגודה: חשוב לראות את אי הוודאות בנושא המחיר הסופי שכל משפחה תשלם, בהתאם לשמאות במועד התשלום. בהקשר הזה אני חושב שיהיה נכון לקבוע – כבר עכשיו – באיזה אופן בוחנים את היתכנות המהלך לאור השמאות שתנתן בעתיד ואפילו מביאים אותו להצבעה נוספת. במילים אחרות – איך דואגים לכך שלא נביא משפחות למצב בו לא יוכלו להחזיר את ההלוואה, גם כאשר קרן הסיוע יכולה להציע להם הלוואה. כפי שנאמר היום במפגש – לא נשייך בכל מחיר. ישנו רף שמעליו החברים פשוט לא יוכלו לשלם וקרן הסיוע לא תוכל לסייע.
ואחרון, לגבי הטענות על אופן קידום התהליך ע"י צוות השיוך וההנהלה. בעיני, בשונה מנושאים רבים (מדי) בקיבוץ שבו הציבור אינו שותף לתהליך והמסרים מגמתיים ולא שקופים מספיק – דווקא כאן אני מוריד את הכובע בפני ציון והצוות (בשלבים הראשונים הייתי חלק מצוות ההסברה, אח"כ פרשתי מסיבות של עומס לו"ז). בעיני זה היה תהליך מאוד מסודר, מאוד מקצועי, שראה גם את התהליך והצרכים הקהילתיים ולא רק את השורה התחתונה.
מאחל לנו שבוע של דיונים אינטנסיביים וענייניים ללא העלבות וירידות לפסים אישיים ומיותרים. זו משימה קשה אבל אין לי ספק שנוכל לה.
שבת שלום
אודי וענבל בליך
אני אצביע נגד חלופת האגודה ואני לא בוגד.
אני אדם פרטי, איני נוהג להביע את דעתי ברבים אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל…
אני לא אלך במסלול ההסברה והעובדות שיאיר סינדליס הלך בו כי הופצו כל כך הרבה נתונים שגויים, סותרים ומגמתיים המבססים כל כך הרבה טיעונים בעד ונגד שזה פשוט נראה לי חסר טעם.
אני מעריך את האומץ של יאיר לעמוד במרכז ולצעוק "המלך עירום" (כי מה לעשות, הוא כזה…) מתוך מקום של אהבה ואכפתיות, להיות כל כך חשוף, בבית, בפינה הכול כך אינטימית הזאת.
אני לא כזה אמיץ, יאיר אתה מדהים.
כולנו רוצים את המשך הבניה, כולנו רוצים לשמור על אופיו המיוחד של הקיבוץ, אנחנו חלוקים על הדרך.
לא יכול להיות שמי שמביע דעה מנוגדת לממסד, לדעת רוב (?) או קבוצת אינטרסים חזקה בקיבוץ מוקע כבוגד, ציניקן, אגואיסט, לא ערכי, "מפרק את הקיבוץ", כזה שאכפת לו רק מעצמו והוא מנסה בכל הכוח לעצור את לוחמי החופש הנשגבים הנלחמים בחירוף נפש ואצילות כדי להציל את עתיד ילדנו (אין יותר מירי רגב מזה… איך לעזאזל גבעת חיים הפכה למרכז הליכוד ?!).
הדרך חשובה לעיתים לא פחות מהיעד.
הדמגוגיה, ההפחדות, האיומים, ההוקעה הציבורית של כל מי שחושב אחרת מוכרחה להפסק, זה מגעיל, זה לא דמוקרטי, זה לא ערכי.
אני אצביע נגד כי לעשות משהו לא תמיד עדיף על לעשות כלום, בטח אם אותו משהו הוא התאבדות.
ה"סכינים" לא יישלפו היום הם יישלפו כשיגיע היום לשלם והמון משפחות ימצאו את עצמן במקום שאינן יכולת לשלם את האיזונים, או אינן מוכנות להתפשר באופן כל כך משמעותי על רמת ואיכות החיים שלהן כדי לשלם.
אין בקרן השיוך מספיק כסף לאזן את הפער לא היום ובטח לא בעוד מספר שנים כשתתחיל הבניה ומחירי הקרקע יהיו גבוהים בהרבה, וגם, אם ימצא הכסף זאת עדיין הלוואה, (לא מתנה) שצריך להחזיר גם אם היא בפריסה קצת יותר נוחה מזאת של הבנק.
הבנים בשכונה ג' יידרשו בסוף יום לשלם 91% כאשר רבים מהם נכנסים היום לתהליך ללא יכולת לשלם 91% והם עושים זאת כי מבטיחים להם שזה לא יקרה ושהכול יהיה בסדר.
אז זהו, זה יקרה ושום דבר לא יהיה בסדר, זאת הסיבה שאני מצביע נגד.
אני מצביע נגד כי אני בעד חברי שרוצים לבנות בשכונה ג'.
אני מצביע נגד כי אני בעד ערבות הדדית.
אני מצביע נגד כי אני בעד הקיבוץ וההמשכיות שלו.
אני מצביע נגד כי אני נגד דמגוגיה, ציניות וחוסר יושר.
אני מצביע נגד כי אני נגד הפחדות ובריונות.
אני אצביע נגד חלופת האגודה ואני לא בוגד.
באהבה גדולה.
בדאגה עמוקה / יאיר סינדליס
אז זהו, הגענו לקו הסיום ואנו נדרשים להצביע בקלפי: הן על שינוי תקנון הקיבוץ והן על חלופת האגודה, לקבלם או לקבלם.
לכל המעוניין, אני באמת ובתמים חפץ ששכונה ג' תקום, אולם נוסח התקנון המובא להצבעה וההצבעה על חלופת האגודה, לטעמי, יובילו משפחות רבות לחורבן כלכלי, ואני פונה בעיקר לשכונות א-ב' אך גם למשפחות החברים הוותיקים (ההורים), כי יבינו שאנו הולכים באי ידיעה אך במודע, להמיט על עצמינו חורבן כלכלי.
וכך, בנקודות,
- תושבי שכונות א'-ב' נדרשים להשאיר שיק פתוח כ"דמי איזון" ללא גבולות, ומבלי לדעת מה יהיה גובה התשלום הסופי. סכום תשלום האיזון שהוצג בפנינו בחודש ינואר 18, איננו רלוונטי עוד משום שערך הקרקע האמיר (אגב השמאות של 1,200,000 ₪ הייתה נכונה לשנת 2016!) ועוד לפני כל מנגנון תשלומי האיזון ששמו שונה להסדרים המשלימים עליו לעבור תחילה את אישור רשם האגודות השיתופיות, ואף אם יכול ויאושר סכומים עלו עליהם להוות לכל הפחות-הלוואה.
- תושבי הקיבוץ כולם כאחד, חשופים לתשלום כפל מס, בראשונה, כי הקיבוץ צפוי לחתום מול המנהל על חוזה חכירה, ובשנייה, משום שהחבר מחויב לחתום מול הקיבוץ על חוזה חכירה משני, ומדובר בעלויות צפויות שמעולם לא הובאו לציבור ולא נאמר על כך דבר. יש לדעת ולקחת זאת בחשבון, תרתי משמע ולהיערך להוצאות כספיות ניכרות נוספות.
- אי עמידת הקיבוץ וחוסר יכולתו לממש כספית את חלופת האגודה, תגרום לכל חבר קיבוץ שהתקבל לאחר היום הקובע לשלם את מלוא 91 אחוז מגובה דמי ההיוון, אשר נכון להיום, עומד על סך של כ-1,450,000 (במילים מיליון וארבע מאות חמישים אלף ₪)!!!
- כאן נשאלת השאלה, האם מקבלי ההחלטות נערכים לתרחיש כזה? האם יש די כסף בקופה הציבורית בכדי לתת עירבון לסיטואציה כזו? לצערי לא, אלא אם הדבר יבואו בחשבון על הכספים שנצברו לחברים הוותיקים ככספי פנסיה/גמל וכיוב' או באמצעות נטילת הלוואות נוספות בסכומי עתק מאת בנקים, והכל, תוך הגדלת חוב הקיבוץ, דבר שיפגע ברמת החיים של כולנו כאחד, והרי מקורות ההכנסה שמניבים רווח לקיבוץ, אינם כבעבר.
- בין אם נרצה ובין אם לא, הטענה כי חלופת האגודה תבטיח שליטה בשכונות ד ו- ה, לצערי איננה נכונה עוד, ויותר מסביר כי בעתיד שכונות אלו יקומו ככל ויקומו התשלומים גבוהים ובמכרז פתוח לכל החפץ.
- יש להבין כי ישנם חברים שלא מוכנים לקחת סיכון כה עצום על עצמם, על משפחותיהם, ועל עתידם, ולתת לאחרים להעמיד בסיכון ממשי, ואם לא תיוותר לנו הברירה, נאלץ לעשות חושבים, במהרה, ונביא (לפחות ננסה, גם זה משהו) לעצירת החורבן שצפוי לבוא עלינו.
כל מי שישכיל להבין נקודות אלה (יש עוד נוספות) מוטב שישקול בכובד ראש, האם ההצבעה הקרובה, היא באמת נכונה עבורו ועבור הקיבוץ.
אני, חרד, וזו לא אמירה פופוליסטית או דמגוגית. זו המציאות
לכל מי שמעוניין לשמוע ולשאול, אני כמובן לרשותכם.
יפעת זילבר
בדאגה עמוקה (2)*
*בתגובה למכתב האחרון של יאיר סינדליס ולכל המתנגדים לשיוך בחלופת האגודה.
גם אני מודאגת לקראת ההצבעה. אבל בשונה מיאיר ותומכיו, אני לא מודאגת מהחורבן הכלכלי שיבוא עלינו, אלא ממה שיקרה לקהילה שלנו אם ההצעה של השיוך לא תעבור בקלפי.
אני פונה במכתב זה לכל החברים החדשים – שבנו בשכונות א'-ב', יורשים וחברים שרכשו בתים בשטח הקיבוץ.
לצערי ולהפתעתי אני שומעת בשבילים אמירות שבאות מהחברים החדשים שמתנגדים לחלופה כי "לא מוכנים לשלם יותר כדי לאזן את שכונה ג'", או "אם יבנו עכשיו לא ישאר מקום במחירים שפויים לילדים שלנו", או "יש לי כבר הלוואה גבוהה על הבית ואין לי כל צורך בשיוך עכשיו. למה צריך בכלל שיוך?"
אז בואו לרגע נחזור אחורה בזמן. כשרובנו עדיין לא היינו כאן – לפני 15 שנים, אולי קצת יותר, גבעת חיים עמדה בפני החלטה חשובה – שינוי אורחות חיים, הפרטה, שיוך וצמיחה דמוגרפית. באותה תקופה גבעת חיים, בשונה מקיבוצים אחרים שבחרו בשינוי מתוך משבר היתה במצב כלכלי טוב ואני בטוחה שלחברים רבים באינטרס האישי לא היתה סיבה לתמוך בהצעה. יכול להיות שאפילו באופן אישי נפגעו ברמת החיים ובהכנסותיהם כתוצאה מהשינוי. אך היה ברור לרוב החברים שכדי לאפשר את המשך צמיחת הקיבוץ, לקלוט חברים חדשים ולהבטיח דור חדש, יש לתמוך בהצעה.
בזכות ההחלטה הזו, שעברה אז ברוב גדול התאפשרה קליטה של בנים ובניית השכונות שהיום נראות כחלק בלתי נפרד מהקיבוץ.
לפני 10 שנים, אחרי שהחליטו על פרויקט שכונת הבנים ועמדנו לפני התחלת בניית השכונה הראשונה, שוב אותם קולות סקפטיים שנשמעים היום כמעט ועצרו את התהליך. למי שלא יודע, או לא זוכר, כשהגיע שלב הצגת העלויות וחתימת ההסכמים, היה מי שיצא נגד המינהלת שהובילה את הפרויקט באמירות לגבי הסכומים הנדרשים לתשלום והחוקיות שלהם. אם אז היו נותנים לקולות אלו לקבוע את סדר היום, כנראה שהשכונה היתה מתעכבת זמן רב, כפי שקרה בקיבוצים אחרים, אך בזכות הראייה המפוקחת והיכולת של מובילי התהליך לראות לטווח רחוק ולהפחית את החששות של הבנים הפרויקט יצא לדרך כמתוכנן.
כולנו בחרנו לקבוע את ביתנו בקיבוץ, כל אחד מסיבותיו הוא: קרבה להורים/משפחה, חינוך איכותי לילדים, סביבה ירוקה, חברי ילדות… ועוד. אבל לא בחרנו רק לגור בקיבוץ. בחרנו גם לחיות בקהילה.
כחלק מהחיים בקהילה אנחנו נהנים מחיי תרבות עשירים, ערבות הדדית, סיוע בזמנים קשים ועוד. זה לא קורה סתם ובמקרה. זה קורה בזכות המרקם האנושי. בזכות הבחירה של עשרות רבות של חברים וחברות להיות מעורבים בעשייה ולהשקיע שעות מזמנם ביצירת הקהילה – בהפקות של חגים ואירועים, בהשתתפות בצוותים, ועדות, הנהלות, מועצה וכו', בהכנת "סיר חם" ליולדות, בעזרה לאנשים ומשפחות בשעות קשות ועוד…
אז מה הקשר להצבעה על השיוך – שם הרי מדובר על כסף? נכון, אבל לא רק. אני מסכימה שאי אפשר להתעלם מהנושא הכלכלי ובטוחה שכולם מוטרדים וחוששים מהיום שידרשו לשלם, אבל כמי שנותנת אמון באנשים שמובילים את התהליך, אני משתכנעת ומאמינה שעשו הכל כדי שמי שירצה לשלם, יוכל.
לדעתי ההצבעה קשורה לעתיד הקהילה. לתפיסתי, כל מי שהקהילה הזו חשובה לו, מחויב לראות את הצרכים של כלל חבריה ובניה והתעלות מעל האינטרס האישי שלו.
מבחינתי הצבעה נגד חלופת האגודה היא אמירה שלא אכפת לנו ולא מעניינים אותנו הבנים שמחכים לבנות בשכונה ג. אמירה שהקהילה הזו לא חשובה לנו.
לנו, החברים החדשים, אין זכות למנוע מבנים אחרים (ראשונים או שניים) לבנות את ביתם בקיבוץ ולהיות חלק מהקהילה. אין כל סיבה שבגלל שאנחנו בנינו בשכונות הראשונות נקבל מחיר מוזל על הקרקע שלא יאפשר לבנים הבאים לעמוד בעלויות הגבוהות של שכונה ג'. לא הוגן שמשפחות שהכניסו כבר 2 או 3 בנים/אחים לא יאפשרו למשפחות אחרות גם להכניס בן ראשון או בן נוסף.
אני חושבת שלמען עתיד הקהילה אין לנו אפשרות מוסרית להתנגד לשיוך בחלופת האגודה.
אני קוראת לכולם לבוא ולשאול, לקבל הסברים ולנסות להסיר את כל החששות, ובקלפי לעשות את הבחירה הנכונה לקהילת גבעת חיים איחוד.
אמיל זיידמן
יפעת, בין שתי חלופות השיוך אני בעד חלופת האגודה, ואני בעד שהחלטה שמתבלת תחייב את כולם ונגד אלו ה״פורשים״ מהמחנה, אולם הסערה האחרונה איננה מפתיעה אותי שכן היא תוצאה של כמה זרעי פורענות שנזרעו כבר בתחילת הדרך.
– כבר מההתחלה, במהירות ובקלות בה סירבו לבדוק לעומק את ההחזרה משיוך, סומנה הדרך ! צוות השיוך אימץ את חלופת האגודה כחלופה מועדפת ועסק, (בעשרות מפגשים ומכתבים ומאמרים ) בשיווק החלופה. מה הפלא שיש כאלו שמרגישים, בצדק, שעמדתם לא באה לידי ביטוי, הן בחזרה משיוך או אי שיוך כלל, או לחלופין אלו שמצדדים בחלופת המגורים.
עדיף הרבה יותר אילו היה צוות (או שני צוותים) בודקים לעומק את האופציות השונות ומציגים אותן באופן נייטרלי ולתת לציבור להכריע במקום ל״שווק״ ול״מכור״ חלופה אחת,
– כבר מההתחלה, וגם את עושה זאת, גוזרים גזירה שווה בין הבנייה בשכונות א ו ב לבין עניין השיוך ונותנים לכל מי שגר בשכונה א ו ב את ההרגשה שהוא צריך ללחך עפר המימסד ולעולם לא להתנגד לדעתו שמא הוא יימצא כפוי טובה על המתנה הענקית שקיבל.
אז
- מבחינה קהילתית ופסיכולוגית – להחזיק אנשים במצב של אסירות תודה לעד – לא עובד. מה לעשות, אנשים חופשיים בידיעותיהם ובדעותיהם.
– מבחינה עובדתית, אף אחד מחברי הקיבוץ בעת בניית השכונות לא השקיע מכספו למען האחר. ההיפך הוא הנכון, חברי המנהלת הדגישו שוב ושוב שהקיבוץ לא לוקח שום סיכון ולא מחוייב בכלום לכל עלויות הבנייה באות מכספי הבנים.
– מנסים לייצר קשר בין הבנייה ובין סיום תהליך השיוך. כאילו מדובר בתאומים סיאמיים. על מנת להתחיל ולבנות יש להיכנס לתהליך הביניים ואת זה ניתן לעשות כבר מחר, בלי להחליט סופית על השיוך. צריך רק להודיע למינהל שנכנסים למתווה שיוך (בלי להגיד איזה). ההחלטה לכרוך את השכונה במתווה השיוך היא החלטה פוליטית של מובילי המהלך שעושים את החשבון שקבלת ההחלטה היא אפשרית וישירה יותר כש״מנפנפים״ באופציה של בנייה בשכונה ג׳ – שכולם רוצים בה. אפשר להסכים לאסטרטגיה הזאת ואפשר להתנגד לה, אבל צריך להבין שבגללה נמנעת בניית השכונה עד עכשיו ולא בגלל המתנגדים לחלופה זאת או אחרת.
– כבר מההתחלה טענתי שהשיוך היא גלולה מרה למדי שלא נוכל לבלוע אלא אם ימתיקו אותה בהרבה סוכר. לצערי, צוות השיוך בחר יותר באיומים במקל מאשר הבטחות בגזר. הסיוע המובטח איננו סיוע, הוא הלוואה לכל קבר ועניין שיש להחזיר לקיבוץ , ואם לא – אדם (או יורשיו) מאבדים את ביתם. אילו הייתה יותר מחשבה על מנוף סיוע נדיב יותר, על יותר שיקול דעת לעזור למי שידם באמת איננה משגת, להתחשבות , ולו מעטה וסמלית, בוותק של מי שהגיע לפני 10 ו15 שנה ולא רק בהגדרות יבשות של רמ״י, אילו כל זה היה קורה, אולי הדיון היום היה פחות סוער והסיכוי להעברת ההחלטה היה יותר טוב.
– לבסוף. כבר מלכתחילה הדיון עסק אך ורק בכסף ובנדל"ן. איחו היו מקימים צוות שרן גם בשאלות קהילתיות, באופן בו הקהילה מתמודדת עם בעיות שונות שעולות מה שיוך ( לדוגמה פיצולי בתים וסכסוכי שכנים בעקבותיהם) או קליטה נכונה יותר גם של נכדים שמעולם לא גרו בקיבוץ וכו׳. גם אז, יכול להיות והיה תהליך נכון ורגוע יותר.
Share this post
מי שמדבר על ערכים, מוסר וצדק חברתי, שכח שבתפיסה הקפיטליסטית אין ערכים. הערך היחידי שקיים הוא ערך הכסף והרכוש. לכן אני מציע להפסיק להטיף ולהתהדר לדברים שפסו מהעולם הקיבוצי מהרגע שנהפכה לקהילה קפיטליסטית לכל דבר ועניין.
ברצוני להוסיף כתבה ישנה שכל כך רלבנטית להיום.
יום שלישי 06 נובמבר 2007
סינופסיס
בני המייסדים / האלים
"אליק נולד מהים"
כתב מושה שמיר בספרו פרקי אליק או כפי שנכתב "במו ידיו".
היום כתביו הם פתטיים ונשכחים.
אליק לא נולד מהים הוא גם לא נולד מהשדות, (הוא הלך בשדות) אליק נולד כדמות במוחו הקודח של משה שמיר יציר כפיו לדמות אחיו שנהרג במלחמה.
אליק נהפך לדמות מיתולוגית של "הצבר" האולטימטיבי, קיבוצניק חסון גוף ויפה תואר, ספורטאי ולחום, עובד אדמה שומר- נוטר. בדמותו של אלכסנדר זייד ודודו מהפלמ"ח מהם אליק יצא ובדמותם נברא.
דמותו עוצבה כתשלובת של הקוזק המזרח אירופאי וכפרא הבדואי. דמות הצבר הטיפוסי, מתוק מבפנים קשוח וקוצני מבחוץ. (בדמות הזו חשקו בנות האלים-הערלים, יענו המתנדבות שהגיעו בשנות השבעים).
חצי גוף ערום ויחף, רכוב על סוס אציל וללא אוכף, גופו שזוף, חטוב ושרירי קוביות, קוביות מעטרות את שרירי בטנו, שערו צרוב שמש, שתני ומקורזל, בבת שחוק בעיניו הכחולות ויפה כפסלו של דויד .
בת זוגו עוצבה כמיקה, ניצולת שואה, פולניה יתומה בלונדינית חטובה, כחולת עניים ויפת תואר, ייצוג מושלם של הגזע הארי.
בגין קרא לקיבוצניקים קמו-נאצים אמירה בוטה ומקוממת, אך לא חסרת הגיון לחלוטין. הגרמנים ניסו להשביח את הגזע הארי באמצעים גנטיים הקיבוצניק ע"י חינוך והקמת סביבה אחרת אלה גם אלה היו מונעים מאידיאולוגיה שלא עמדה במבחן המציאות.
החינוך השיתופי היה צורך השעה, כשהחלוציות ויכבוש האדמה והעבודה, בראש ובהעדפות עליונה, כך קראו לזה אז, כבוש השממה ההר ויבוש הביצה, הרחבת גבולות המדינה וכיבוש העבודה מידי הפלחים והבדואים המקומיים.
הורנו שיצאו לפני ואחרי מאירופה העשנה ומהשואה הגדולה, היו נחושים להקים מדינה עברית חדשה ולבנות בית ומבצר ובו לברוא את בניהם, בן המייסדים נברא בחלום הקולקטיבי של הוריו, כאדם חדש טוב יותר מוסרי וחזק נקי מתחלואי הגולה.
השקפת עולמם שנבעה בעיקרה מהסוציאליזם הנאור של מערב אירופה ומרוח הליברליזם ששלט באליטות המערב אירופאיות וגם מהתפיסות הרביזיוניסטיות ז'בוטינסקאיות שהיו במעוט. את עיקר ההשפעה הם ספגו מתורתם של אנגל ומרכס שברבות הימים אומצה ע"י לנין הפכה בצורך השעה לבולשביזם ששימש את סטלין שמש העמים.
את בנם הם בראו בדמותו האלים והעניקו לו מערכת חוקים בולשביסטית ושיון טוטלי וחוק אחד חזק שהיה חשוב יותר וחזק מהכל, חוק הנתינה והצריכה.
מעבר לזה השמים היו גבולות מותר, לחופש לשחרור ולמה שאפשר. (פרדוכסלי לבני אדם אך אפשרי לבני אלים שחוקי הגרביטציה עליהם לא חלים).
לא היה מקום לחולשות ואלו של עמדו בקריטריון, החלשים נדחקו לקרן זווית.
כל זה היה אפשרי כל זמן שבני הקיבוצים היו השפיץ של החנית ומגשמי החלום, פורצי גבולות האתמול בוני עתיד, ויוצרים של יש מאיין.
בני המייסדים חיו בהרגשת שליחות כמעט מיסיונרית מסנג'רים של רעיון, שהיה חזק מהכול ולשם השגתו הוקרבו כל צרכי היום יום, נדחקו לקרן זווית לרגשות ורגישויות לא היה מקום בהוויה הזו, עד כדי כך שנחשבו לחולשה ושאין בה ממש.
צרכים מיוחדים אומנות ולימודים אקדמיים ניתנו במסורה רק "ליחידי סגולה" שידעו לפרוט על נימי מיתריו של מזכיר מקורב כזה או אחר.
ידועה האמירה אתה תעבוד ככל יכולתך ואת צרכיך יקבע המזכיר שעומד בראש הממסד.
בני המייסדים חיו בצניעות בהרגשה ובידיעה שעתידם מובטח לעד כמוכן בהרגשה שאין בלתם וצעירותם תישאר לנצח. צברת נכסים וקרנות פנסיה כמו רווחה זמן פנוי או חופשה היו מחוץ לתחום.
רק יחידי סגולה שנשלחו למשימה בשכר מבחוץ, התחילו לחטוא בתחלואי הקפיטליזם.
על צבירת הון ורכוש פרטי נזרקו חברים מגן העדן כמו אדם וחוה שחטאו בתפוח החוכמה ונכנעו ליצר הנורא. בני האלים היו אמורים להיות חפים מכל יצר ובעיקר תאווה.
הקיבוצניק הממוצע לא דרש כספי פיצויים לא על נזקי גוף וגם לא על נזקי נפש וויתר על הטבות מדינה
הוא היה מעל ולא נזקק וגם לא שלם מס כנדרש. רצה להיחשב כפועל אבל נהג כאריסטוקרט.
והיום שהכול תם ונשלם החלום הוגשם ובני האלים הפכו לישישים נטולי משימות לאומיות ללא בטחון ומבצר לאחרית הימים.
פתאום התגלה שהם אנשים והם זקנים ולא נחוצים והאולימפוס שוב אינו קיים.
אפילו יורשיהם זנחו את דרכם, היום אילי העבר, הם יריבים ורבים על נדלן ועל כבוד שאבד ופתאום התגלה שצעירותם אינה מכבדת את זקנתם.
על פנסיה הם נלחמים ועל נדל"ן וירושה לבנים ולא על חלוקה צודקת וצדק חברתי לא נותר בהם כוח ליציאה למחוזות חדשים.
הגנום היהודי העניק באבולוציה של הדורות את כוח המוח שלא טופח ואת יכולת החשיבה האסטרטגית שהתנוונה ולא הניבה פרות, לא מנהגים ולא מטרות כלכליות משותפות והתוצאה ניהול כושל והתפרקות מנכסים וכניסה בסחרור לבור שחור ששואב את הכול ושאליו הולכים ונופלים.