בבית של סמדר ועודד יש קיר כחול וספה סגולה ואפילו אפשר לזרוק לסל באחד החדרים. הם מספרים על הדרך בה עיצבו את ביתם, על ההתלבטויות, על העבודה עם המעצבת שלעיתים נראתה כמו טיפול זוגי ועל התוצאה

כשהחלטנו לבנות את ביתנו בקיבוץ היינו זוג צעיר מאוד, לא נשואים ובלי ילדים. התגלגלנו לזה כי פינו אותנו מהדירה בה גרנו בכפר מונש, גילינו כמה עלתה השכירות בעמק חפר ואז עברנו לדירה קטנה בקיבוץ, בזמן בו החלה הבנייה. היות שלא היו לנו הרבה משאבים, לא לקחנו מעצבת מעבר למה שהקיבוץ סיפק וגם לא השקענו בשדרוגים רבים. הבית היה נראה לנו עצום לעומת שני החדרים בהם גרנו.

אחרי 10 שנים בבית, כלב ושלושה ילדים, הבלאי עשה את שלו וגם הצרכים שלנו השתנו, מאוד. אז קצת אחרי ששירה נולדה ודניאל ביקש חדר לבד, החלטנו שמעצבים מחדש את הבית.

שמענו מחברים על אוסי טיילר, מעצבת מקסימה מבית חירות והמפגש איתה היה כמו אהבה ממבט ראשון. יש משהו אינטימי מאוד וחשוף בהכנסת מישהו לכל פינה בבית וחשיפת כל התלבטויות, הצרכים והמחשבות. צחקנו עם אוסי שלעיתים, לא ברור אם זה עיצוב או טיפול זוגי.

אחד הדברים שהיו הכי חשובים לנו היה ייצור מקומות אחסון משום שכאשר בנינו את הבית ולא היו ילדים,  לא הבנו את החשיבות של מקומות אחסון. זאת ועוד: שנינו אנשים לא מאוד מסודרים (בלשון המעטה) אז רצינו פתרונות שיאפשרו את הסתרת הבלאגן ולכן בנינו המון המון מקומות אחסון מאחורי ארונות סגורים.

דוגמה: בכניסה לבית נבנה מזווה שחלקו העליון מיועד לכלי מטבח, מפות וכדומה, חלק שני למעילים ותיקים ולמטה מגירות נעליים.

היינו צריכים להוציא את פינת המחשב מהממ"ד שהפך להיות החדר של דניאל וגם פה היה חשוב לנו שהמחשב יהיה נסתר במידת הצורך בשל הימצאותו בחלל המרכזי של הבית ולכן פינת המחשב הוסתרה בדלת אסם גדולה. כך נוח מאוד לעבוד, יש בקרה על מה שהילדים עושים ורואים במחשב וגם זה הופך להיות סגור ויפה ברגע אחד. מסביב לפינת העבודה ישנם עוד חללי אחסון חדשים רבים.

הסלון והצבעים 

מי שמכיר אותי, יודע שיש לי שריטה עמוקה מגיל צעיר: אהבה עמוקה ולא מוסברת לצבע סגול. (דובי קרול, שמכיר אותי מהפעוטון, קרא לי כיפה סגולה במשך שנים ותמיד מצא עלי פריט סגול). כשבנינו את הבית אני רציתי הרבה יותר סגול, אבל למען שלום בית, התפשרתי על ספה סגולה גדולה.

כשאוסי הגיעה, היא רצתה להחליף את הספה. לא הסכמתי כי אני מתה עליה ועודד לא הסכים כי הוא אוהב לישון עליה בכל זווית (2.70×3.5 מ'). משום כך, אוסי חשבה שאנחנו אמיצים ונועזים מאוד והתפרעה עם הצבעים.

בפעם הראשונה שראיתי את ההדמייה, אמרתי שאין מצב. אין מצב לקיר כחול ובטח לא עם נגיעות צהובות (למרות שהבנים אוהדי מכבי). אבל איכשהו גם עודד אהב את זה ועם הזמן פשוט זרמתי עם זה והאמת- אני מתה על זה. יצא שמח מאוד. התמונות על הקיר הן מ"עלי אקספרס" והמסגרת של דבורהל'ה פיינברג. חסרים עוד כמה פריטים לסלון ואני מקווה שיגיעו אחרי הקורונה.

המטבח

במטבח החלפנו את הדלתות לגוון בהיר ושדרגנו את האי בזכות העובדה שהנגר גילה שאני אחיינית של יפתח לברון ומסתבר שכשהוא היה צעיר, הוא היה מגיע עם אביו לתחרויות סוסים. שיחה אחת ליפתח והוא, כמובן, מצא סרטון של אבא של הנגר זוכה בתחרות הסוס הערבי לשנת 1984. הייתה התרגשות מטורפת.

החדר של אופיר ושירה

לפני כן היה בחדר ציור קיר ענק שציירתי לפני שדניאל נולד והאתגר היה לעצב חדר שיתאים גם לבן וגם לבת בגילאים שונים. אופיר אוהב מאוד לצייר ומצייר המון ועלה הרעיון לעצב את החדר עם קיר מגנט, שהוא גם לוח ובכלל –  הגיוני שחור ולבן עם נגיעות של צבע.

החדר של דניאל

דניאל רצה חדר לא ילדותי אבל עם משהו של כדורסל. האתגר- שלא ישבור את החדר עם כל הכבוד לכדורסל.

ואחרונה חביבה – פינת האוכל. הייתה לנו פינת אוכל ענקית וכבדה שתפסה המון מקום וכעת, יש במקומה פינת אוכל עגולה ונפתחת.

חשוב לי לפרגן ליואב ברון שהיה הצבעי שלנו ולארז זוהר שעזר לכל דבר לקרות כמו שאנחנו חולמים. היה תהליך מעניין ולעיתים מורכב. אבל אנחנו מאוד מאוד מרוצים מהתוצאה. השבוע אמרנו לעצמנו: איזה מזל שעשינו את השינוי הזה לפני תקופת הקורונה. עכשיו הרבה יותר כייף להיות בבית.