חברים יקרים,
אני מתנצל על אוירת השיח בפייסבוק שביצירתה השתתפתי בשישי האחרון.
אני מתנצל בפני מי שנפגע ממני.
אני מודה כי מיהרתי לשפוט.
עוצמת רגשותי המעורבים בעניין, כמעט והעבירה אותי על דעתי. 
ואולי טוב שכך היה.
טוב לעיתים לרגשות לצאת לאויר העולם, להביע משהו אותנטי, במרחב המסוגל להכיל פגיעה ולהכיל התנצלות.
כי מעבר למילים, יש מתח גדול בין האהבה שאני רוחש לכולכם כפרטים, האהבה שלי למקום ולקהילה, לבין הסיכוי שאותם אנשים אהובים עשויים להכריע, מתוך שיקוליהם הלגיטימיים, הכרעה, שהשלכותיה הן שלמעשה לא אוכל להיות שייך לכאן.
אינני מבין טוב מספיק את מה שקורה ביום שאחרי- כמה זמן עוד תתעכב הבנייה בהכרח?
האם אאלץ לעזוב כדי לבנות את ביתי במקום אחר?
אבל בחוסר הודאות בו כולנו נמצאים מצאתי את עצמי בהפתעה (תודות להדחקה מוצלחת) אל מול האפשרות הריאלית, שלא יהיה לי כאן מקום. וזה היה בלתי נתפס עבורי.
למינהל אין פנים כשהוא מנהל את חיי, אין ממי לצפות ואין ממי להתאכזב ועל מי לכעוס.
אבל כשההחלטה היא בידיים שלכם, אני מתקשה פתאום להכיל את רגשותי.
טוב שכך. טוב שיש ממי לצפות וממי להתאכזב, עם מי לריב ועם מי להשלים.
לא כל אדם בר מזל כל כך.
אחרי שיחה עם יאיר, אני מבין הרבה יותר טוב , גם את השיקולים וגם את החששות ומכבד אותם.
אי הודאות גדולה , המידע רב ומורכב ואין רב שיגיד מה נכון ומה צריך לעשות.
ויש תהיות ושאלות ותסכולים
והאחריות גדולה- המחיר גדול.
ואני נדחף ואומר- אני אתאכזב וכו׳
וזה נכון, אני אתאכזב. אין מה לעשות. לא כל אחד יכול להיות מירהל׳ה זיו שהבינה אותך וסלחה לך עוד לפני שפגעת.
מצטער, אני אתאכזב.
מתנצל, יהיה לי קשה איתכם
אבל אני כבר יודע אצליח לכבד כל אחד שחשב, למד ובחן ושקל ומצא והחליט וזכר גם אותי והלך להצביע ויוכל להביט בעיני ואני בעיניו.
אוהב אתכם
יותם