"מי רוצה לראיין את יואב וספי (של מעין לבבי) על עבודתו?" שאלו עורכי העלון בקבוצת הווטסאפ של העלון. עניתי מייד "אני", כי אני הרי אוהבת דברים יפים. היידי סיפרה לי שפנו אליו בעבר כדי שיתראיין וזה לא צלח. אבל עכשיו הוא מוכן. איזה כיף לי.

התגלגלתי על אופניי לסטודיו שלו שנמצא ממש ליד "לגעת בחיות" והנגרייה של שפרירים, חלפתי על פני הקטנוע שלו החונה בכניסה והתקבלתי בחיוך. במקום הקטן הזה מיוצר הקסם של "וספי סטודיו".

יואב בן 46, במקור מבית חרות, נשוי למעין ולהם שלושה ילדים צעירים – איתמר (6) אלה (4) ורונה (1.5). הם גרים בקיבוץ כבר שש שנים, שוכרים דירה באזור התלתונים (ליד הנעורים) ומחכים לשכונה ג'.

איך הגעת לעיצוב?

"גדלתי במשפחת אומנים: אבי פסל, אמי ז"ל הייתה אמנית זכוכית ואחי מעצב מוצר. אמנות תמיד באה לי בקלות אבל רציתי לברוח מזה כי חשבתי שזה עסק לא יציב שלא מכניס מספיק ולכן הלכתי ללמוד כלכלה ומנהל ברופין. בהמשך פתחתי משרד פרסום, שהתמחה בפרסום למגזר החרדי והערבי עם עוד ארבעה שותפים. נזקקנו להון התחלתי כי רכשנו טכנולוגיה ייחודית מקוריאה, התדפקנו על דלתות מיליונרים וגייסנו משקיעים, ממש כמו בתכנית 'הכרישים'. אחרי שלוש שנים עזבתי כי הרגשתי שמיציתי ושהיצירתיות שלי מוגבלת כי היינו כבולים לדרישות המשקיעים. התחלתי לעבוד כמעצב מוצר בחברה של חבר כדי לצבור נסיון בתחום ומהר מאוד הבנתי שאני לא בנוי להיות שכיר".

אז גילה יואב את הבטון ובזמנו הפנוי החל לייצר מנורות מבטון והיה מרוצה מהתוצאה. "בשל הנסיון שצברתי בפרסום ושיווק, הבנתי שיש לי מוצרים אטרקטיביים למכור, ידעתי איך לתמחר אותם ואיפה אני רוצה שיימכרו. סימנתי את עשר חנויות התאורה הכי שוות בארץ שלא היו בהם עדיין מעצבים ישראלים וייבאו מנורות רק מחו"ל. ללא תאום מראש וברוב חוצפתי, פשוט נדחפתי פנימה, הישר למשרד המנכ"ל או ישיבת הצוות וזה הצליח. קנו ממני דגמים ראשונים והשאר היסטוריה".

מה מייחד את גופי התאורה שלך?

"גופי התאורה עשויים מבטון במרקם ייחודי. לאחר נסיונות רבים בחקירת חומר הגלם, הגעתי לטכניקה באמצעותה אני כולא בועות אוויר בתוך תרכובת הבטון, הן מפחיתות את משקלו ונותנות לו טקסטורה ייחודית". יואב דוגל בגישת עיצוב נקייה ומינימליסטית הנשענת על עבודתו של המעצב הדגול דיטר ראמס. העיצובים לא מקושטים, פשוטים בתפקודם ונותנים תחושה אחידה של סדר. "אני מתחבר מאוד לסגנון העיצובי הזה ומאמין שחפצים נבנים כדי שיחזיקו מעמד מבחינה פיזית וחזותית לאורך זמן".
חשוב לו שהעיצוב יהיה מוקפד, אבל המרקם יישאר של החומר עצמו – גולמי וראשוני, לכן יש לכל גוף תאורה את זהותו הייחודית. חלקי הבטון מגיעים באפור או בשחור והוא מוסיף לגופי הבטון חלקי עץ וחלקי מתכת בצבעים שונים. כשהוא מעצב, הוא עושה מחקר מקדים קפדני וחש שהוא יכול לחזות מה יתפוס בשוק.

"העבודה עם הבטון אינה פשוטה, החומר לא סלחן וקשה להגיע לעיבוד סופי", הוא מסביר תוך סיבוב בסטודיו. "בעיצוב בבטון יש חלון הזדמנויות צר מאוד בו ניתן לשחק עם החומר ומכיוון שמדובר בריאקציה כימית – הזמן קצוב מאוד ואין מקום להיסוס". הוא מעצב גם בקוריאן (שיש סינטטי מעובד בחום) ויוצר גופי תאורה בסגנון שונה, בגימור נקי וחלק.

עבודתו משכה את תשומת ליבם של מומחי עיצוב בינלאומיים והוא זכה במלגה מטעם פרויקט Next בה זוכים רק 12 מעצבים מכל העולם והציג את קו מוצריו בתערוכת המעצבים הגדולה Ambiente הנערכת כל שנה בפרנקפורט, גרמניה. מהר מאוד החליט שאין לו צורך בתערוכות ("זו עבודה ממש קשה") והתחיל למכור ישירות לחנויות, בארץ ובחו"ל.

איך אתה משלב בעסק את הנסיון העסקי שצברת?

"רוב המעצבים הלומדים במכללות לעיצוב לא מבינים בשיווק, פרסום ותמחור מוצריהם. הידע והנסיון שרכשתי בשיווק ופרסום עוזר לי מאוד כך שהכל מתוכנן כי אני מעצב גוף תאורה מתוך מחשבת מעצב וכלכלן. מההתחלה האסטרטגיה שלי הייתה למכור לחנויות, כי עדיף שכל אחד יעשה מה שהוא טוב בו. החנויות מכפילות את המחיר שלי ללקוח והמוצרים שלי אינם זולים. בביתי, למשל, אין מנורות שלי ואני קונה גופים פשוטים יותר ב'מחסני תאורה'. גם באתר שלי באנגלית, אני מכוון למחירים בהם נמכרים הפריטים שלי בחנויות, כי אני לא יכול להרשות לעצמי להיות בתחרות מולן. בקיבוץ יש שתי משפחות שקנו ממני ישירות אחרי שראו את המוצרים בחנויות והבינו שזה אני".

כשיואב החל לעצב, בטון היה חומר חדשני בתחום התאורה, אבל כיום יש מתחרים בתחום ויש יבואנים המייבאים גופי תאורה מבטון מסין. הוא נתקל כבר בחיקויים של עיצוביו הנמכרים במחירים נמוכים יותר ורואה בזה בעיקר מחמאה. הוא מביא יתרונות אחרים – איכות ותקנים גבוהים, זמינות וזמני אספקה קצרים ואחריות על המוצרים.

"הגעתי לרמת פתיחות עם החנויות כך שהן משתפות מה הן מחפשות ואנחנו מתמחרים יחד את הפריטים מראש, כך שאני לוקח את זה בחשבון בעיצוב גופים חדשים. אני מוסיף עיצובים חדשים מדי פעם, אבל יש לי מוצרים שנמכרים כבר שמונה שנים ברציפות. אני מקפיד לעצב גופי תאורה קטנים יחסית, כי הם משתלמים יותר מבחינת זמן העבודה".

מה היו התפתחות העסק?

"בתחילת הדרך שכרתי פינה קטנה בעסק של מישהו אחר וקניתי חומרים לפי הזמנות שקיבלתי. כשהעסק גדל, התחלתי לקנות מלאי של חומרי גלם והתחלתי להעסיק שני עובדים בפרילנס. כשעברנו לקיבוץ לפני שש שנים, עוד הייתי נוסע על הקטנוע לסטודיו שלי בהרצליה ואחרי שנתיים התפנה מקום שהתאים לי בקיבוץ. אני מבסוט מאוד להיות דקה נסיעה מהבית. בתקופת הקורונה ויתרתי על העובדים ואני מייצר בעצמי, כי טוב לי שאני לא צריך להיות אחראי על אחרים. בקורונה הצטמצמו המכירות אבל כל הזמן היה לי מה לעשות. היו לי עוד הזמנות לספק וחשבתי שזו הזדמנות לעבוד על עיצוב דגמים חדשים. בפועל זה לא קרה כי הילדים לא היו במסגרות החינוך וחלק גדול מהתקופה עבדתי ימים קצרים יותר".

איך אתה רואה את ההמשך?

"אמנם אני עובד קרוב לבית, אבל עובד לא מעט בין 8:30 – 18:00. החלק המבאס הוא שזה כולל ימי שישי, כי אני חייב לעשות יציקות כך שאוכל לפתוח את התבניות ביום ראשון. לפני שנולדו הילדים היו לי הרבה תחביבים שכעת אין לי זמן בשבילם ואני מקבל את זה באהבה. אני נהנה לקבוע את קצב העבודה שלי. בזמן האחרון אני מרגיש יותר כמו יצרן מאשר מעצב, כי אני לא מגיע לעיצוב דגמים חדשים, אבל כל עוד נכנסות הזמנות ויש לי הכנסה יציבה, אני מבסוט".

אתר: vaspi-studio.com

אינסטגרם: vaspistudio