בגיל 54 עשיתי בדיקת דם ראשונה בחיי ונמצאה רמת סוכר ושומנים גבוהה מאוד. אחרי חודשיים קיבלתי התקף לב והיום אני יודע שסוכרת גורמת בין היתר גם למחלת עורקים. בגיל 63 עשיתי ניתוח מעקפים
בגיל 77 רמות הסוכר יוצאות משליטה ואני נשלח לרופא סוכרת. הוא קובע שצריך להזריק אינסולין ובבדיקת יכולת תאי הבטא בלבלב לייצר אינסולין, מתקבלת תוצאה נמוכה מאוד. מסתבר שאני מייצר מעט מדי אינסולין והסוכרת שלי קשה במיוחד, אחרי שכנראה היא איתי לפחות 30 שנים.
הסבר קצר מתחייב: יש שני סוגי זריקות לסוכרת. אחת שלוקחים בלילה ויש לה השפעה לכל היממה והשנייה שלוקחים רק לפני האוכל, למניעת קפיצת סוכר והשפעתה קצרה בזמן. לחולה יש שליטה על כמות האינסולין בכל הזרקה כשאת הכמויות קובע הרופא.
יצאתי לדרך האינסולין עם ארבע זריקות ביום, כולל יומן אכילה ופגישה שבועית עם הרופא, אך מצבי לא השתפר כלל והסוכר שלי עולה מעל ומעבר לכל מה שהכרתי בעבר. כל זאת למרות שאני מקיים בקפדנות את כל הוראות הרופא.
אני אובד עצות, עברו כבר כמה שבועות, התלות בזריקות במשך כל היום קשה לי מאוד וביחד עם חוסר השיפור בסוכרת, מצב רוחי "על הפנים".
כמו בכל שנה באביב, אנחנו נוסעים לטייל בגלבוע, לראות פרחים ולבקר חברים טובים שהם בעלי המסעדה בגלבוע: יוסי היה המפקד של ינקי במלחמה הארורה ההיא ופנינה, מומחית מטעם עצמה לתזונה ובריאות עם דגש על סוכרת.
באנו לקפה קצר של חצי שעה ונשארנו ארבע שעות. סיפרתי לפנינה מה קורה לי עם הסוכרת והאינסולין ועד היום אני זוכר שהיא אמרה: "אורי, אתה הורג את עצמך". המסר שלה אלי היה: אני רגישה מאוד לסוכר ומצליחה לשמור על סוכר נמוך בלי תרופות בכלל. אתה חייב ללמוד את הנושא לעומק ולהיות אחראי לעצמך. לקחתי ממנה שם של אתר אינטרנט וארבעה ספרים באנגלית בכדי להבין את הראש שלה.
האסימון נפל. כשיצאנו אמרתי לשלומית: "אני עושה את המהפך שלי מהיום". התאריך היה 28 בפברואר 2017 ואני רואה בו כאחד מהימים החשובים בחיי, אולי אפילו כמו יום הולדת שני.
השינוי הראשון שלי הוא בתזונה: פחמימות OUT שומנים IN. בואו נודה, זה ממש הפוך ממה שלימדו אותי הרופאים כולם. כאן המקום לאזהרה מכיוון ששינוי כזה, יחד עם לקיחת אינסולין, יכול להביא לנפילת סוכר מסוכנת ולכן צריך במקביל למדוד את רמת הסוכר בדם.
התוצאות היו מדהימות:
- בתוך ימים אחדים הסוכר ירד מ-250 ל-130.
- בתוך שבועיים הורדתי את שלוש זריקות האינסולין שהייתי לוקח לפני האוכל.
- נשארה זריקה אחת שלקחתי לפני השינה. בביקורי הבא אצל הרופא הוא נדהם אבל אמר: "את זריקת הלילה אל תנסה להוריד כי זה בלתי אפשרי".
- התחלתי להוריד בזהירות את כמות האינסולין בזריקה שנותרה, הגעתי בערך למחצית מהכמות ההתחלתית והסוכר המשיך לרדת. תוך שבועיים נוספים הסוכר ירד כבר ל-105.
הייתי המום ומרוצה. שום תרופה שקיבלתי עד היום לא עשתה לי את מה שעשה השינוי בתזונה. זה היה קל ומהיר, ממש לא יאומן.
בשלב זה נסענו לטיול ביפן ובמשך הטיול לא עשיתי שינויים. בטיסה חזרה התכסיתי כולי בפריחה אדומה מכף רגל ועד ראש כמו שאומרים. נחתנו בשבת, הימים ימי חג ואין אפשרות לראות רופא. אני צריך לבחור בין מיון שאני ממש שונא, לבין פתרון שאבחר בעצמי.
בבדיקה קצרה מסתבר שהפריחה היא תופעת לוואי ידועה של הזרקת אינסולין. בשלב הזה אני מחליט להפסיק לחלוטין את זריקת האינסולין האחרונה שכזכור הרופא אמר שאין שום סיכוי בעולם שאצליח להפסיק. הפריחה האדומה נעלמת תוך יומיים והסוכר נשאר נמוך ללא שינוי. נשמתי לרווחה, אמנם לקחתי סיכון אבל זה עבד. הרגשתי טובה, אני שולט בסוכרת ולא היא בי.
בפגישה עם הרופא אני מראה לו את התוצאות. הרופא המום, הוא יושב במקומו וכנראה לא מאמין לי. הוא קם, לוחץ את ידי ואומר לי: "סיימנו את הטיפול, תבוא לבדיקה בעוד שלושה חודשים". בהמשך השתחררתי מכל תסמיני הסוכרת ויש רבים כאלו שלא כאן המקום לפרטם.
רמות הסוכר שלי מאז ועד היום בריאות ללא תרופות. כאן המקום לציין ששחררתי את עצמי מכל התרופות האחרות שלקחתי לתחזוקת הלב, הריאות ועוד. הכל על אחריותי ובהתייעצות עם רופא שלמד רפואה רגילה ועסק בה במשך שנים ולאחר שהתאכזב ממנה, למד בהמשך נטורופתיה.
במקביל לתהליך שעברתי, התחלתי ללמוד רפואה טבעית – אינטגרטיבית. מזה חמש שנים וחצי אני לומד כשלוש שעות ביום, כמעט כל יום.
אחד הדברים שלמדתי הוא שהגוף, מטבעו, רוצה להיות בריא ויודע גם איך להבריא. הגוף תמיד יעשה זאת, באם תיתן לו את התנאים הנחוצים. מה שקובע הוא בעיקר אורח החיים הכולל ובעיקר, כמה מרכיבים חשובים: תזונה, פעילות גופנית, שינה טובה, ניהול נכון של סטרס וניקוי רעלים מהגוף.
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
- רעיה מירון על "בכל זאת, זה צובט בלב" / איילת אסטליין כהן
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות




