אני פוגש את ניר על המרפסת שלי בשעות הצהריים המוקדמות לאחר שבמשך השבוע ניסינו לקבוע מספר פעמים וסוף סוף זה הצליח.

ניר, נצר למשפחת סינדליס, בנם של איתי וחגית ונכדם של אברהם וגליה, הוא נער מרשים במיוחד –  גבוה, חזק ומוצק העוסק בספורט הראשון בחשיבותו בקיבוץ – כדור מים (כן, יותר מכדורגל, למי שלא זוכר). הוא התחיל לשחק כדור מים כבר בילדותו, בכיתה ה', כאן בקיבוץ ושיחק במשך כמה שנים בהדרכתם של מספר מאמנים, כמו שרון בר שלום ועומר נווה.

"כשהצטרפתי לחוג כדור מים בכיתה ה', הצטרפו גם בני כיתה אחרים ובמשך שלוש שנים התמדתי ונשארתי בענף. שרון בר שלום זיהה בי כשרון כבר מתחילת הדרך והעביר אותי להתאמן עם נערים שהיו בגיל מבוגר ממני. לאט לאט עזבו החברים שלי ועברו לתחומי ספורט אחרים, כך שנשארתי היחיד מכל החבורה. בסיטואציה הזו, הייתי בתוך משבר: גם נשארתי לבד מהקיבוץ וגם הקבוצה לא התרוממה. הפסדנו משחקים רבים וזה היה מתסכל מאוד. באותה תקופה עזב את גבעת חיים גם המאמן שלי, עומר נווה, שעבר לאמן בבית יצחק וחברים לחצו עליי שאעבור לשחק שם. לקחתי החלטה מאוד לא פשוטה מבחינתי והחלטתי לעבור, אבל ברגע שהגעתי לבית יצחק ישר נכנסתי לעניינים. אני משחק בקבוצה בשלושה תפקידים מרכזיים: בהגנה אני שומר על הסנטר ובהתקפה אני לפעמים מרכז ולפעמים חצי פינה, שוטר (Shooter)".

"בעונה הראשונה שלי בבית יצחק עלתה מאוד רמת המשחק שלי. עומר נווה אימן אותי ושמחתי שהוא מכיר אותי ואני אותו, מה שנתן לי בטחון. במועדון שלהם היו אימונים רבים יחסית וזה דרש ממני השקעה רבה. לאחר שעומר סיים לאמן אותי שם, הגיע מאמן קשוח מאוד שהחזיק את כל הקבוצה קצר מאוד הוא היה קפדן מאוד ולימד אותנו משמעת ואחריות משחקית. בשנה השנייה שלי, כשהייתי כבר בכיתה ח', הגענו לשני גמרים וזה היה הישג חסר תקדים עבורי. שני גמרים באותה עונה זה יוצא מן הכלל וזה משהו שכל שחקן רוצה להגיע אליו – הגענו לגמר גביע המדינה ולגמר אליפות המדינה. בגמר הראשון שלי כל כך התרגשתי,עד שלא הצלחתי לישון, לא אכלתי והגוף שלי היה מפוצץ באדרנלין. למרבה האכזבה, הפסדנו בשני הגמרים וזה היה מתסכל מאוד ומעציב, אבל גם למדנו המון על עצמינו כיחידים וכקבוצה. שנתיים אח"כ, היינו אותה קבוצה רק עכשיו בכיתה י', כשהגענו שוב לשני גמרים – והפעם ניצחנו את שניהם ולקחנו דאבל. זו הייתה התרגשות מטורפת וכל כך שמחתי. זה היה מיוחד, כי הצלחנו לגבור על הקבוצות שניצחו אותנו בגמרים הקודמים וזה היה כל כך משמח. יש מסורת בענף שאם אתה לוקח תואר, אז המאמן שובר דיסטנס וקופץ עם השחקנים לבריכה וזה היה מרגש. הייתי בתחושת אופוריה ואיזה כיף לקחת אליפות וגביע פעם ראשונה בחיים".

"בעונה של כיתה י"א הגענו לגמר גביע המדינה והפסדנו. בעונה של כיתה י"ב שזו העונה האחרונה, הפסדנו ברבע גמר הגביע והקבוצה נכנסה למשבר של ארבעה הפסדים. המאמן היה קשוח מאוד איתנו וניסה להחדיר בנו מוטיבציה רבה. הוא דיבר על זה שאנחנו אלו שהכנסנו את עצמנו למצב הזה ולכן רק אנחנו אלו שיוכלו לצאת ממנו ואני זוכר שזו הייתה תחושה קשה מאוד. יצאנו למשחקים שנותרו לנו עם אמונה גדולה בעצמנו, הגענו למשחק עלייה לגמר וזה היה להיות או לחדול. נכנסנו לבריכה, היה מאמץ אדיר, הגענו לפנדלים אחרי משחק צמוד מאוד ושם ניצחנו. במשחק הגמר שהיה ממש לפני שבועיים, הכל התחבר לנו והתפוצצנו בתוך הבריכה, ניצחנו את הגמר וכרגע אנחנו האלופים. זה היה כל כך מיוחד ומרגש ושוב קפצנו עם המאמן למים. גם ראשת המועצה הגיעה לברך אותנו".

בימים אלה נמצא ניר בעיצומן של הבגרויות האחרונות וברגע שיסיים אותן, הוא ייצא לשנת שירות בתנועת "השומר החדש". היו לו התלבטויות אם להתגייס לצה"ל בתור "ספורטאי מצטיין", מה שיאפשר לו שמירה על שגרת אימוני כדור מים – או להתגייס גיוס רגיל. ניר לקח החלטה שהוא רוצה לתרום למדינה, הוא יוצא לשנת שירות ואח"כ יתגייס ליחידת "מגלן". החלום שלו היה להתגייס לשייטת-13 אבל הוא לא עבר את הגיבוש. כיאה לנער נחוש וחזק כמו שהוא, הוא מתכוון לעשות גיבוש נוסף בשנה הקרובה ומקווה שהפעם כן יתקבל.

וכך, אחרי שפגשתי נער מיוחד, חזק פיזית ומנטלית, חדור מוטיבציה ובעל ערכים, כל שנותר לי הוא לאחל לו המון הצלחה.

נפגש בטור הבא.