לפני שנים ספורות – בעקבות ויכוח על יום הכיפורים, הצום והמשמעות שלהם – אמר לי אחד החברים החכמים שלי:

" תראי, את יכולה להאמין ביום הכיפורים ואת יכולה לא להאמין בו. את יכולה לצום ביום הכיפורים ואת יכולה לא לצום בו. זה לא משנה את העובדה שבתאריך מסוים, ביום מסוים בשנה – יום הכיפורים יורד על ארץ ישראל והאנרגיה שלו ממלאה את הארץ במשך 48 שעות. את יכולה להשתתף בו ואת יכולה לא להשתתף. זאת הבחירה שלך."

המוות ישנו. זאת עובדה. אני יכולה לבחור להתיידד אתו או לכעוס ולשנוא אותו. אני יכולה ללמוד ולהעמיק את הידע והתובנות שלי על המוות ואני יכולה להכחיש אותו ולחיות כאילו הוא לא קיים.

המוות ישנו. הוא קיים. הוא שזור בחיים שלי. אני בחרתי להתיידד אתו וללמוד כל מה שאפשר כדי להבין את הסוד הזה הטמון מאחורי כל הדברים.

ואחד הסיפורים הראשונים, המקסימים ביותר בעיני, ששמעתי בנושא הזה הוא המפגש הגורלי.

לפני הרבה שנים חי לו מלך גדול ונערץ. לילה אחד חלם חלום ובו נאמר לו שהוא עומד למות למחרת. המלך התעורר בבהלה ואמר לעצמו – "זה לא יכול להיות. אני לא מסכים למות."

התלבש. העיר את המשנה למלך, סיפר לו על החלום ואמר:

"אני מתכוון לקחת את הסוס הכי מהיר שלי ולהתרחק מהמדינה, במהירות הגדולה ביותר, האפשרית. כך, שכשהמוות יבוא לקחת אותי – כבר אהיה רחוק מאוד מהארמון."

השר הסכים עם המלך ויחד הלכו לאורווה, רתמו את הסוס, ארזו צידה לדרך, והמלך עלה על הסוס ובדהרה יצא הארמון, מהעיר ומהמדינה.

כל היום רכב המלך, מדי פעם הסתכל אחורנית לראות אם לא רודפים אחריו.

וכשהשעות חלפו ואף אחד לא נראה באופק, נרגע המלך והגיע למסקנה שחלומו היה חלום שווא. הוא המשיך לרכוב בנחת עד שהגיע לנחל קטן ולידו חורשה עם עצים נותני צל. והחליט לעשות חנייה, לאכול ולשתות ולתת גם לסוס להירגע ולנוח. הוא ירד מהסוס, קשר את המושכות לעץ, והרגיש שמישהו נוגע בכתפו, הסתובב בבהלה, וראה את המוות עומד ומחייך אליו: "הגעת מהר מאוד. בהתחלה תהיתי למה שלחו אותי דווקא הנה, כל כך רחוק מהארמון שלך. אבל – הגעת בדיוק בזמן."

אני בחרתי להתיידד עם המוות ולנסות להגיע להבנת הסוד שמאחורי כל הדברים.