משועממת בחופשת לידה חזרתי לתחביבי הישן לקרוא כל מילה כתובה שבקרבתי ומצאתי את עצמי יושבת וקוראת את הירחון של קופת חולים מאוחדת .

הייתה שם כתבה קטנה שדיברה על מחקר שהראה שיש קורלציה בין חשיפת ילדים בני למטה משנתיים לטלוויזיה לבין הפרעות קשב וריכוז, אני מעריכה שכמו כל מחקר יש גם מחקרים שמראים אחרת, אבל אז התחיל לקנן בי הספק לראשונה, כי חברותי, שילדו לפני סגדו בזמנו לקלטות וידאו ודיסקים של ביבי מוצארט ודומיו וספרו לי תמיד כמה זה מפתח.

עם הגדילה של הילדים, גם הטכנולוגיה התקדמה בצעדי ענק והיום אנחנו מדברים כבר על מסכים, על מחשב, אייפד וטלפון. אני נשארתי בדעתי – מסכים לא תורמים ולא כלום להתפתחות ילדינו (עד גיל 12) ואפילו מזיקים.

למען הסר ספק, יש לנו בבית טלוויזיה, מחשב וטלפון נייד ובטח יהיה גם טאבלט בקרוב, והבנות גם צופות ומשחקות, אבל במידה מועטה (רק ביום שישי ולפעמים בשבת), וגם אז, ברור לי, שזה נעשה מצרכים שלנו ההורים, ולא לטובתן.

אני חושבת שכל משחק שיש במחשב, עדיף להמיר במשחק קופסא, שיש בו שימוש במוטוריקה ובעיקר אינטראקציה עם בני אדם ולא עם מחשב.

אני חושבת שהאלימות במשחקי המחשב יוצרת תמונה של עולם מעווות, לא אמיתי ומעבירה מסרים מאוד חזקים שממסמסים את ערכי המוסר שרובנו רוצים להקנות לילדינו.

רב תכניות הטלוויזיה אינן מותאמות לגיל הילדים, משתמשים בהן בשפה של מבוגרים, בדיבור לא יפה וגם מאוד נמוך מבחינת העושר השפתי.

ובעיקר, הזמן הפאסיבי שהילד מבלה מול הטלוויזיה הוא זמן יקר שהיה אפשר לעשות בו משהו אחר כמו לצייר, לגזור, לכדרר כדור ולקלוע לסל, להתאמן בכדורגל, לקפוץ על חבל, לשחק משחקי דמיון, להיות באינטראקציה עם אחים או חברים ושלא לדבר על לקרוא, למי שכבר יודע.

יש האומרים, שהחשיפה למחשב גורמת לילדים לפתח מיומנויות טכנולוגיות מגיל צעיר, וזה הרי העתיד, כך נגדל את הסטרטאפיסט הבא – חלומה של כל אימא יהודייה.

בעיני זה לא נכון, הרי עד שילדינו יהיו בוגרים, המחשבים כבר יהיו שונים לגמרי, גם אנחנו ההורים היינו כבר מבוגרים כשהומצא האינטרנט והמייל, ואנחנו משתמשים בזה יפה מאוד.

המיומנויות הטכנולוגיות נרכשות בקלות, המחשבים היום מיועדים לכך שכל הדיוט יוכל להפעילו אותם. בואו ניתן לילדים להיות ילדים, לפתח את היצירתיות שלהם ואת הדמיון כדי שקודם כל יהיו מבוגרים מאושרים ואח"כ גם ממציאים דגולים שקודם כל צריכים יצירתיות ודמיון.

פעילות במרכזונים,מתנתקים מהמסכים…

כפי שציינתי קודם, אני מוצאת את עצמי מאפשרת לבנותי לצפות ולשחק במסכים, גם כי אני נכנעת ללחץ שלהן, משתדלת שלא, אבל לא תמיד הולך.

אני גם מאמינה שצריך לאפשר מעט על מנת שלא יהיה כאן משהו בלתי מושג ששואפים אליו, כמו שחשוב, לדעתי לתת לילדים לאכול ממתקים, במידה, כדי שלא יחסלו את המגירה של השכנים.

 יחד עם זאת, אני מרגישה שאני, אנחנו, כהורים כל הזמן צריכים להזכיר לעצמנו שאנחנו המבוגרים ואנחנו יודעים מה נכון עבורם בשלב זה של חייהם ולתת להם לגדול כילדים בעולם של ילדים ולא לאפשר להם להיחשף למה שלא נותן להם את המזון הרוחני הראוי.