שאלו אותי אם אני מוכנה לכתוב על הדרמה שארעה ביום שבת חורפית בקיבוץ, ושמחתי לחלוק את הסיפור על אנשים טובים באמצע הדרך.

בשבת אחת סוערת, גשם זלעפות בקיבוץ, עופר יצא לזרוק את הזבל (הגשם לא הפריע לו…). מתחת לפחים פתאום ראה עיינים חומות עצובות ניבטות אליו. הוא חזר הביתה וסיפר שיש כלב מסכן למטה מתחת לפחים.

עדי ואני מיהרנו בעקבותיו וראינו יצור חלש ורזה מכורבל בעצמו, ושיניו נוקשות מקור. הבאנו לו מים ואוכל, והוא החל מיד לשתות ולאכול. צילמתי אותו ושלחתי בקבוצת הווטסאפ של המשפחות הצעירות בקיבוץ בתקווה שאולי מישהו יזהה אותו. ענת אופיר צרפה אותי לקבוצת בעלי הכלבים (כן יש קבוצה כזו אם לא ידעתם…).

חששנו לגעת בכלב שמא הוא חולה או תוקפן. ביקשתי עזרה בקבוצה, ומיד הגיעו שתי מלאכיות – אביב אייזנברג ושרי סיוון. אביב ללא היסוס הרימה אותו והעלתה אותו למריצה שהבאתי. שרי ביררה אצל מי נמצא סורק השבבים של הקיבוץ, ונסעה להביא אותו מרונית פולק כהן. הסריקה של השבב העלתה שהבעלים מתגורר בגבעת חיים מאוחד. חלקכם מכירים אותו – אופיר הספר. לא הצלחנו להשיג אותו אבל כשכבר דברנו איתו, הוא סיפר שהכלב הזקן נעלם מביתו לפני שבוע וכל מאמציו למצוא אותו עלו בתוהו.

לולא מצאנו אותו, וודאי היה מת מקור ורעב.

תודה לכל האנשים המקסימים שעזרו לנו לעזור לכלב. חיממתם את ליבנו ביום חורף קר.