מדור חדש נפתח ובמסגרתו נציג לכם ספורטאיות וספורטאים מהקיבוץ. הפעם: סהר, הבן של אפרת ומאיר אשל, אח של מאיה והנכד של ימימה וברוך גושן

"אני בכיתה י' ועושה שני סוגים של ספורט", מסביר סהר. "אתלטיקה, שם אני רץ בעיקר בין 800-5000 מטרים. אני משתתף בתחרויות בארץ ומדורג שני בריצת 2000 עד גיל 16. זה נקבע בתחרות ישראל האחרונה שהתקיימה בקיץ 2020 ושם הגעתי במקום השני – סגן אלוף. אני משתתף גם במרוצי שדה ושם אני מדורג במקום השלישי שאליו הגעתי באליפות ישראל של 2020. סיימתי כמה מאיות השנייה אחרי המקומות שלפניי".

איך הגעת לתחום?

"הגעתי לאתלטיקה דרך אימונים לריצת ניווט. התאמנתי לבד והגעתי לתוצאה יפה באחד המרוצים ולכן הזמינו אותי להשתתף גם באתלטיקה. התחלתי סקפטי וחשבתי שאתאמן לבד. הפנו אותי למאמן ריצה שנחשב לטוב בארץ שמאמן בהדסה נעורים וידעתי שיהיה קל להגיע לשם והחלטתי להתחיל להתאמן שם. מהר מאוד הבנתי שאני אוהב את סוג הספורט הזה והחלטתי להישאר.

תמיד אהבתי לרוץ אבל רק בשנתיים האחרונות זה ממש מקצועי. בסוף כיתה ח' יצאתי למחנה אימונים בחו"ל וכל מה שרציתי זה פשוט להיות בכושר. לפני המחנה בניתי לעצמי תכנית אימונים לבד ואחריו כבר נשאבתי לעולם הזה באופן מקצועי יותר".

ואז הגיעה תחרות ישראל. "האמנתי ביכולתי בגלל שאמיר רמון, המאמן שלי, האמין בי. יומיים לפני התחרות כתבתי לו הודעה ושאלתי אותו מה לדעתו הקצב שעליי לרוץ בתחרות. הוא השיב לי והוסיף שהוא חושב שאגיע בחמישייה הראשונה. יום לפני התחרות ממש דמיינתי שזה יהיה מטורף אם אגיע לפודיום ואקח מקום שלישי.

שיתפתי את ההורים שאני בלחץ והם ניסו להרגיע אותי. אמרתי שלדעתי יש לי סיכוי להשיג פודיום והם פחדו שאתאכזב והשיבו לי שאני רק שנה ראשונה בתחום ושאולי לא כדאי לי לא לקוות להגיע למקום כל כך גבוה.

בגלל הקורונה לא נתנו להורים להיכנס למתחם התחרות ולכן הם לא ראו אותי. היה זינוק, היינו חמישה משתתפים ופתאום הייתי שני. ההורים ראו מרחוק, היו בהלם, עודדו אותי, התלהבו ושמחו. וסיימתי את אליפות ישראל לריצת 2000 מטר במקום השני.

את הריצה הוא סיים בתוצאה 06:20. "כיום, אחרי כמעט שנה, זו תוצאה שנראית לי לא טובה אבל אז כן. כיום אני שואף לרדת מתחת לשש דקות ואני בדרך לשם".

סהר מאמין כי יש לו עוד דרך לעשות ולהשתפר. "בתחילת יולי אשתתף באליפות ישראל וכרגע אני נחשב לבעל סיכוי גבוה מאוד לסיים על הפודיום. אני מקווה שאגיע במצב טוב לתחרות ואצליח לסיים באחד משלושת המקומות הראשונים".

ספר על הספורט השני שלך. ניווט ספורטיבי.

"ניווט ספורטיבי זה ספורט מיוחד. מקבלים מפה עם נקודות ציון מוקפות בעיגול כשהמטרה היא לגעת בכל הנקודות עם סטיק מיוחד שמסמן שדקרת את המטרה. צריך לדקור את כל התחנות לפי הסדר בזמן המהיר ביותר. יש שני סוגים עיקריים של ניווטים: ניווט ביער וניווטים עירוניים. תמיד זה עם מפה ומצפן וצריך לחשב מהר מאוד את המסלול בו תרוץ. את המפה מקבלים ברגע הזינוק ואז גם מתחילים לתכנן את המתווה, כשבכל פעם המגיעים לנקודה, דוקרים אותה עם הסטיק ומקבלים אישור להמשיך לתחנה הבאה".

הוא מספר כי התחרויות מתקיימות בסופי שבוע. "יש ליגה ובכל ניווט שאני משתתף, אני מקבל ניקוד וככה מדורג. כרגע אני נמצא במקום השני, כשבתחרות האחרונה אפילו ניצחתי את מי שנמצא במקום הראשון בזמן די מכובד. אני חזק יותר בניווטים עירוניים והוא חזק יותר בניווטי שטח.

בניווט עירוני תחרות יכולה להימשך כרבע שעה ובניווטי שטח, עד כשעה. לפני כמה שבועות השתתפתי בתחרות ניווט ביער אודם וזה היה מאתגר מאוד. הצלחתי לאסוף את כל הנקודות, למרות שהיה קשה מאוד מכיוון שביער אודם אין כמעט שבילים והשטח הוא טבע אחד גדול. באחד הסיבובים החדים שם נפלתי בזמן שרצתי וקצת נפצעתי, אבל תוך יומיים התאוששתי וחזרתי להתאמן כרגיל".

מתברר שהוא לא לבד בעסק. "גם ליעד שחר מהקיבוץ עוסק בספורט הזה. אנחנו לא באותו מועדון אבל אנחנו שותפים לאותו ספורט וביקשנו שישרטטו מפת ניווט ספורטיבי לגח"א כדי שאולי יהיה אפשר לקיים תחרות של ניווט כאן אצלנו שיכולה לתת חשיפה לקיבוץ שלנו".

סהר מספר כי הוא מתאמן בין שישה לשבעה אימונים בשבוע. כל אימון נמשך כשעה ורבע. "אני לומד בתיכון 'מעיין' בעין החורש ואני תלמיד טוב, מגביר פיזיקה ומדעי המחשב ברמה של חמש יחידות וגם במתמטיקה ואנגלית. אני עובד בכלבולית פעם-פעמיים בשבוע ונראה שאני מספיק לעמוד בכל המשימות והמטלות והציונים שלי די טובים. חוץ מזה אני מקפיד לבקר את סבתא ימימה וסבא ברוך לפחות פעם בשבוע. אני אוהב לבוא אליהם".