חמקמק

בוגדני לעיתים

נעלם אם לא משתמשים בו לעיתים תכופות.

הזכרון.

כל חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה מגבעת חיים איחוד, נולדו, חיו ונהרגו במאה שחלפה.

אחת התופעות המבורכות של "הקיבוץ המתחדש" היא הצערתו ותופעה מבורכת אף יותר היא היעלמותן של המלחמות הגדולות מההוויה הישראלית.

צירופן של תופעות אלו מביא לכך שרבים מאלו החיים כאן כיום, לא הכירו את הנופלים ומכאן שאינם מסוגלים לזכור אותם. מספרם של אותם תושבים יעלה בצורה חדה בשנים הקרובות.

מצד שני, צעיר מקומי בן 46 המעורה היטב בהיסטוריה של הקיבוץ, שהכיר שניים מהנופלים וזוכר קלושות אחד נוסף מבין 29 החללים, מאמין כי מה שנוצק כאן לתוך ה-DNA של הזכרון הקיבוצי בפרט ו"קדושת יום הזכרון" בכלל, קיים גם בנפשם של תושבים צעירים המתגוררים פה ומכירים נופלים שאינם מהקיבוץ ומכאן שברורה להם חשיבות שימור זכר הנופלים מגח"א.

בישיבת מערכת העלון לקראת הגליון הנוכחי שהוא גליון יום הזכרון, דיברנו לא מעט על כך:

איך אתה מזכיר את מי שאתה לא מכיר? מה הוא מקומם של הנופלים במרקם "הקיבוץ המתחדש"? המרקם הזה שהיה ברור ביותר במציאות המאה ה-20, מציאות של מלחמה גדולה פעם בעשור, האם נותר ברור גם במאה בה כבר אין מלחמות, אלא רק "עימותים" או "סבבי לחימה"? האם "הקיבוץ המתחדש", השונה מהותית, במובנים רבים, מגבעת חיים איחוד של המאה ה-20, מסוגל לתחזק את עוצמת הזכרון מהקיבוץ ההוא? האם זכרון הנופלים שהיה אבן יסוד מהותית בבית ההוא, יישאר כזה גם בבית המתחדש?

אנחנו, מצידנו, ממשיכים לספר עליהם.

צילום: עדנה ארזי