ראשית איחולי ליו"ר הנבחר, שנבחר מתוכנו וטוב שכך, שאלמלי כן עוד היינו מקבלים חוצן מכוכב אחר.

השטח שאליו אתה נכנס, ברוך, הוא שטח שקודמיך שרפו בו כל חלקה טובה, ובעיקר את השקיפות שנתפסה  בעיניהם כמכשלה לשליטה ושלטון תקין.

משימותיך גדולות, קשות וסבוכות, לדעתי – יום וחצי לתפקיד שכזה אינו מספיק וגם לא הגיוני.

ראשית ולפני כל דבר, תצטרך להחזיר את אמון הציבור בהנהלת הקהילה. הנהלת הקהילה נסמכה שנים רבות על לוביסטים, חלקם בעלי תפקידים וממונים, ורבים אחרים בעלי צרכים כאלה ואחרים שנהפכו ל"יס מנים". השיח הציבורי התאפיין בחוסר ביקורת ציבורית ובהשתקת בעלי דעות אחרות.  רק לאחרונה ניסגר מבנה המג"ח, חציו הפך לאבן שאין לה הופכין, ולא ברור שיימצא הייעוד שאליו כיוונו ראשי הקהילה, יועציהם הממונים ומנהל הקהילה.

משימה נוספת שאין חשוב ממנה הוא נושא דיור בר השגה לבני המשק, שגדלו והתחנכו פה במקום הזה, ואינם יכולים לממש זכות אלמנטרית שיש לכל בת או בן בכל משפחה. תקנון הדירות בהרחבה חייב להשתנות, כדי שנוכל לקלוט את כל שוכרי הדירות שהם בני קיבוץ ורוצים לראות את עתידם פה בקהילה, ולממש את הזכות של בית קבע.

ועוד נושא חשוב הוא הקמת ועדות ציבוריות שיפקחו ויבקרו את הנהלת הקהילה ויממשו את עקרונות התקנונים. שתי ועדות חשובות מאוד צריכות לקום בהקדם. א. ועדת חברה, שתטפל בסכסוכים מקומיים בין חבר לחבר ובין חבר להנהלת הקהילה. מתוך הועדה צריך שתקום ועדת פרט. הועדה השנייה היא ועדת כלכלה, שבפניה יוצגו כל התוכניות הכלכליות, והיא תפקח על יישום וביצוע.  שתי הועדות חיבות להיות אוטונומיות לחלוטין, ובעלי תפקידים יצטרכו לממש את המלצותיהן.

נושא אחרון הוא ייעול המערכת הניהולית: אין צורך במנהל קהילה. יו"ר קהילה צריך להיות במשרה מלאה ושכר הוגן כך שגם אנשים צעירים תושבי המקום יחפצו במשרה, זו משרה רצינית וחשובה. כולי תקווה שיו"ר הקהילה הבא יהיה מתוך הקהילה הצעירה שנקלטה, אישה או איש מוכשרים שלידם יהיו פנסיונרים בעלי ניסיון וידע, שיש רק לבעלי ותק.

דרך צלחה, ברוך.  אהבתי את אומץ ליבך למרות הכל. הייתי בעדך ובעיקר מפני שיש בך את החמלה.  (אומרים שאני מתנגד כפייתי אז זה ממש לא).

ברצוני גם לברך את היו"ר היוצא שמוליק שהיה סימפטי, ושידע לצמצם ולהפחית את חוב הקיבוץ לבנקים אבל גם לסגור את ענפי החצר, נכסים ציבוריים ומקורות פרנסה של חברים ושל הקהילה.

מדיניותו של שמוליק המוצהרת היתה שצריך להתפרנס רק משכר עבודה ולכן סגירת מקורות פרנסה אחרים היא לגיטימית וראויה.

הסגירות התחילו בכיתות מקדמות  (הנגרייה, המוסך, המסגרייה, השרברבייה וענף ההודים חוסלו עוד לפניו), ניסיון סגירת המטבח וחדר האוכל, ניסיון שלא צלח לסגירת ענף הפרדס, סגירת מבנה המג"ח והכנסותיו מהשכרה, וסגירת פרויקט המים החמים בדרך לא דמוקרטית. על הדרך ולאחרונה היה ניסיון לסגור את החשמליה וענף הנוי.

המדיניות שלא לפתח מקורות פרנסה ולא להשקיע בפרויקטים מפרנסים הצליחה מעל ומעבר, רק שעל הדרך, שכחת שמוליק, שקהילה שרוצה רווחה, בריאות וחינוך ברמה גבוהה לא יכולה להתפרנס רק מתשלום מיסים. קהילה כזו צריכה מקורות עתירי הכנסה, שאותם לא ידעת לפתח.

לנו ולהורינו היה ביטחון תעסוקתי, שכרנו היה מועט, אבל עתידנו היה מובטח. בעת הזו החברים הצעירים, דיירי שכונות הבנים, אין להם ביטחון תעסוקתי, (הם לא מאוגדים ואין להם בטחון סוציאלי, הפנסיות והביטוחים למיניהם אינם בטוחים ואינם מניבים את מה שמצפים מהם.) פרנסתם אינה מבטיחה את עתידם ואת יכולתם לשאת בנטל המיסים הקהילתיים.

עתיד הקהילה אינו מובטח.

אחרי שמכירת הנכסים תמצה את עצמה, ולא יימצאו נכסים מניבים –  יתרוקנו קרנות המילואים של קבוצת ה400 וקרנות התשתית. זקני הכפר, שכל כך יודעים היום לדאוג לצרכיהם, לא יוכלו להגן יותר על התקנונים שהם ממציאים חדשות לבקרים, הם ימצאו עצמם על פרוות הדוב.

בעוד כמה שנים גם הצעירים מבני קבוצת ה-400 יימצאו מעבר למעגל מקבלי ההחלטות, וכשהם יהיו זקנים וחולים הם ימצאו שהדור החדש והצעיר מוביל ומנהל את הקהילה. הדור הזה כבר היום נושא בליבו את עוון הוריו האגואיסטי, שדואג רק לעצמו במימוש נכסים שישולשלו לכיסיהם בלבד.

לסיכום, כשהמפעלים מנוהלים גרוע ומפסידים, במקום להחליף מנהלים מחליפים פועלים וכשזה גם לא עוזר מחליפים את השיטה. בעוד שמנהלים חוגגים, החברים/הבעלים מוצאים עצמם חסרי פרנסה, חברים עובדי קיבוץ מקבלים שכר מינימום, ופנסיונרים מוצאים לגמלאות כשאין בהם יותר צורך, בעוד שמנהלים ממונים, לא יעילים, זוכים במשכורות גבוהות,  מבנים עומדים ריקים, וארנונה משולמת על נכסים חסרי תועלת.