תמר שמיר

"חציית קיץ" יצירתו הראשונה של קפוטה, פורסמה רק לאחר מותו.

הספר עוסק בסיפור התבגרותה של גריידי מקניל בת ה-17, אשר חיה בבדידות נפשית בעולם הסנובי של עשירי ניו יורק של 1945. אביה, מר מקניל השתקן והעייף, כמעט שאינו נוכח בחייה. אמה, לוסי מקניל, אשת החברה הגבוהה, עסוקה בעיקר במוסכמות חברתיות ופסגת שאיפותיה מסתכמת בכך ש"בנותיה יתקבלו בהצלחה מסחררת בחברה בשנות פריחתן". גריידי יודעת זה זמן רב כי אמה "אוהבת אותה אך אינה מחבבת אותה באמת", כנראה משום ש"היא עצמה, עוד כילדה קטנה ובמין דרך סבילה משלה, לא חיבבה כל כך את אמה". לראשונה מאז החלה המלחמה באירופה, אמורה משפחת מקניל להפליג לבית הקיט שלה בקאן, אבל גריידי מודיעה שהפעם היא לא מצטרפת. היא מתכוונת להישאר לבד בדירה בשדרה החמישית וכולה מבעבעת לקראת הקיץ העצמאי העומד לפניה "כגליל של בד ציירים הנפתח ונמתח, ואפשר לצייר עליו באותן משיחות מכחול ראשונות גסות שהן חופשיות לחלוטין". זו נקודת המוצא של "חציית קיץ".

"את מסתורית מאוד, יקירתי", אומרת לוסי מקניל לבתה בפתח הרומן ומתכוונת להחלטתה שלא להצטרף לחופשה. התגובה הזאת מסבה סיפוק עצום לגריידי הצעירה, ובאמת יש לה סוד מעורר רגשה. מתברר שהיא מאוהבת כבר כמה חודשים בקלייד מנזר, יליד ברוקלין, שעובד במגרש חניה ו"אפילו לא ידע שיש גן חיות בסנטרל פארק".

"היא הקרינה חן של נערה מיוחסת ובעלת יוזמה, והם הרגישו שזו נערה שבחייה צפויים להתרחש דברים רבים ומסעירים", כותב קפוטה על גריידי, ובמקום אחר בנובלה הוא כותב על קלייד: "הוא לא הצליח להבין אותה בכלל: במובן מסוים היא חרגה מהגבולות שסימן לה ונהגה בניגוד לציפיותיו: בחורה משוגעת, אמר, וידע היטב שהתווית הזו שהצמיד לה אינה הולמת אותה כלל, אבל מאחר שהיה מוגבל בשל עומק רגשותיה ודלות רגשותיו, לא עלה בידו למצוא תיאור אחר שיהלום אותה".

קלייד מרתק את גריידי בשונותו המוחלטת מכל מה שהיא מכירה, אם כי טורד את מנוחתה בשל שתיקתו המתמשכת בנוגע לחייו הפרטיים וחוסר הסקרנות שלו בנוגע לחייה. כשקלייד מזמין אותה לבר מצווה של אחיו, היא מבינה שהוא יהודי – עובדה חסרת חשיבות בעיניה, אבל מנימת קולו היא מסיקה שהוא מניח שזה יטריד אותה. כי הרי מה לנערה עשירה ומסוגננת ממנהטן ולבחור יהודי עני וחסר השכלה מברוקלין בניו יורק של שנות ה-40? בעיני קלייד – וגם בעיני פיטר בל, החבר הכי טוב של גריידי – זו יכולה להיות, במקרה הטוב, רק פרשיית אהבהבים חולפת. לכן קלייד לא מתמסר לגריידי באופן מוחלט, כפי שהיא מתמסרת לו. הוא בטוח שהיא תיעלם ברגע שתמצה את ההרפתקה.

במשך כל הקיץ גריידי וקלייד שוקעים בשיכרון חושים אקס-טריטוריאלי: החום הכבד, הדירה הסגורה והדוממת שרק קולות הבוקעים ממכשירי החשמל (משחק הבייסבול לו מאזין קלייד) וצלצולי הטלפון מהם עולים רעשים מגובבים, מפריעים את דממתה, ריחות הבישול הכושל של גריידי וטעמם של בישוליה שלא צלחו, שעות היום והלילה המתערבבות זו בזו משום שכל השעונים אינם מכוונים.

מתוך "תקופת ביניים" זו, שכרון חושים שאינו מחובר למקום או לזמן כלשהם, מתפכחים גריידי וקלייד לתוך פערי תרבות שאי אפשר לגשר עליהם וחוזרים ושוקעים בתוך משיכתם המינית.

קפוטה מפליא לתאר את קלייד החשדן, את גריידי הסקרנית ובתווך את מרחבי המחיה שלהם, עד המעשה הדרמטי והמפתיע. מבין השורות לא משתמע דווקא שפערי תרבות לעולם יהיו חזקים יותר מהתאהבות לוהטת, אלא כי החלומות הוורדרדים והלא מגובשים של תחילת הבגרות דינם להתפוגג לתוך מציאות היומיום. גרוע מזאת, משיכה מינית היא לא תמיד ערובה לחיבה הדדית ואפילו לכימיה אנושית פשוטה. החזקים שורדים את ההתפכחות, בעוד החולמים עלולים להתרסק בגללה – לתוך עתיד משועבד לחלומות של אחרים או לתוך מעשים קיצוניים שאין מהם חזרה.

סופו של "חציית קיץ" מפתיע בעוצמת הדרמה שלו, שלא עומדת בשום יחס לעידון המינורי של שאר הספר.

טרומן קפוטה, חציית קיץ, הוצאת כתר, 2010 (144 עמודים)(אחרית דבר – אלן א. שוורץ).