בקיבוץ גבעת חיים "ייחוּד"
למרגלות הגבעה המוסתרת בין ברושים
נפרש נוף רחב ידיים של פרדסים ושדות
ובין צמחים ירוקים ופרחים צבעוניים
שוכן לו בצניעות בית עלמין מלא הוד.
השלווה והשקט מדי פעם מופרעים
בין הברושים הגבוהים מטילי הצל
בצווחות קולניות של להקות עורבים
אבל הדממה חוזרת בהקדם והמטרד בטל.
בבוקרים מגיע על קלנועית ומשאירה על יד עץ
איש בא בימים, נעים הליכות עם כובע בוקרים
ומטפל באהבה ומסירות אין קץ
בשבילים, צמחים ופרחים שעל ועל יד הקברים.
אני מזדמן לכאן לעתים תוך כדי הצעדה
חולף בין מצבות, מציץ בשמות ותאריכים
חלקם עזבו את החיים בשיבה טובה
אחרים נטשו את העולם בזמן שלא היו צריכים.
מייסדי הקיבוץ ודורות הבאים
לוחמים, אנשי מעש, גיבורים ויוצרים
זוגות ובודדים, גברים ונשים
שווים במותם, בגובה המצבות ואורך הקברים.
והברושים על הגבעה לדרום כפופים
נראים כמו מטריות הסוככות ממרום
מרכינים את הכותרות באבל על מתים
יהיה זכרם ברוך – שוכני המקום.
*כתב יוסי וינר מחדרה שעושה "הליכות" בשעה שאישתו צילה שוחה בבריכה. שני פנסיונרים שעושים זאת כבר 35 שנים!
גרשון שפע
Share this post
