באתי לשמוע מכם על המסיבה ועל מפגן האש, אמרתי.

בהתחלה הייתה שם שתיקה, "מה כבר אפשר להגיד על מפגן אש, או על מסיבה?" – גם בדור השלישי הפרקטיות הייקית מעוטת המילים מקשה על מלאכת הדיבוב.

אבל בסוף השתיקה נשברה, העיניים חייכו, שפת הגוף התרככה, והסכר נפרץ.

אז מה היה לנו שם? הרבה מאוד גשם, ולחץ שבסוף זה לא יקרה. יומיים מתוכננים של עבודה במאנז' שהצטמצמו ל 3-4 שעות בלבד. 60 שעות של הכנה, 10 ימי עבודה, 1500 מטר יוטה, 120 ליטר סולר.

מתקן זיקוקים חדש, עשוי מאופניים (שנדרש אומץ וסיכון רב להפעילו). מתקן ישן (ויחסית בטוח) קבור מתחת לבתי השכונה. אחד אווירון שבער ופעל היטב, הרבה סטיקלייטים, שני ריקודים (שבסוף התבטלו). והרבה מאוד  אנשים שבאו ונהנו.

14 כתובות, שמבטאות את אש המחאה ומרד הנעורים (כל הכתובות פרי דמיונם של בני הנעורים, נבחרו בהליך דמוקרטי למופת), רק שלוש הצעות הגיעו מחברים מבוגרים בקיבוץ (וגם הם לא משהו!)

לסיכום: משהו מקסים במיוחד קורה שם בפינה הדרום מערבית של הקבוץ. כדאי לברר אצל שחר ביליס (24), בת זיקים, סטודנטית לאדריכלות נוף. מדריכת נעורים. מסיבה אחת, 250 מוזמנים, הרבה יותר שרצו להגיע והתחננו לכרטיס, הרבה כבוד לבני הגבעה, שעות של הכנות, הרגשה של אחדות, גיבוש והישג. (רק) חמישה שנשלחו הביתה שתויים, 1 אמבולנס, 1 לילה של ניקיונות וסידורים, הרבה תודות, ולשתיים במיוחד: איילת סטוארט וגלי אבן שושן.

לסיכום: משהו מקסים במיוחד קורה שם בפינה הדרום מערבית של הקבוץ. כדאי לברר אצל שחר ביליס (24), בת זיקים, סטודנטית לאדריכלות נוף. מדריכת נעורים.