אביב בארצנו קצר הוא. עוד תמול היה גשם, סגריר, רוח וסער – והיום כבר פורצת שמש אביבית של ממש, מחממת, מעוררת.
מאימתי ראשיתו של אביב? – מט"ו בשבט? מראשיתו-אמצעו של אדר? מראש-חודש ניסן? – עוד אתה תוהה ומעיף עינך מסביב – וכבר אתה חש ורואה אותו: האוזן קולטת זמזומן הער של דבורים ואם אינך עצלן ועוצר רגע, תראה אותן עסוקות-טרודות במציצה שוקקת של צוף ובליקוט שקדני של אבקת פרחים הנצמדת-אל רגליהן, אגב כך גם הפריית פרחי עץ ושיח לעשות פרי; ועוד כרויה האוזן לשמע צפצופן הערני של צפורים והעין עוקבת בהנאה אחר משובת-שעשועים של דרורים, בולבולים וחוחיות צבעוניות.

והנה הנה כבר עולה באופק דוק עדין של ריחות אביב, של צמיחה ופריחה והעין נהנית משפעת צבעים חדשים: הפתעת לבלובה הפתאומי ממש של ערבת הבכות בירוק העדין והביישני שלה, עטרת צהוב-זהוב פרחי השיטה ואודם פרחי האלמוגן, פריחת האפרסק, לבלוב ורדים ורמונים ופקעי עלוות הנשירים העומדים לפרוץ החוצה במלוא אונם ומעל לכל – שכרון פריחת ההדרים.

טבבויה סנטה ברברה בחצר של יניב אופיר