ראשון למגיבים היה אדם הישראלי:

"מדידות" – בגדים או פרצלציה? פעם… היינו מודדים פעמיים בשנה (חורף/קיץ) בגדים ב"מחסן" וכל מה שהיום עוד לא למדו בעולם על מיחזור וקיימות, בקיבוץ של פעם כבר שכחו.
והיום… המודדים הם המפרצלים (מלשון פרצלציה) וקובעים הכול – וכמו שלמדתי בעלון אפילו את בית הקברות! אם פעם המדידות מטרתן הייתה לשתף ולהחליף בגדים, המדידות של היום מקבעות ומשייכות את הנכסים.

 שני, אלדד ורדי:

ה"הגשר" – הכוונה כמובן לנקודה אליה הגענו כדי לחכות להסעה בקצה מגרש החניה מתחת לעץ המילה ז"ל.

 אפרופו הבקשה למילים וביטויים שאינם, מביאה ברכה הישראלי את הסיפור הבא:

"שמעתי סטנדפיסט אחד מספר על הופעה שלו בקיבוץ. רכזת התרבות הציגה אותו בפני החברים, ובסוף דבריה הוסיפה "אני מבקשת מה"מחסלים" להישאר בסוף ההופעה.

בחשש מה הוא החל את הופעתו… ונשאר בחיים.

כשסיפר על כך לחברו הקיבוצניק, אמר לו הלה: "זה עוד כלום – בסדר פסח, אב הסדר נותן הוראה שכל שולחן יחסל את עצמו בסוף הסדר."

בסוף המופע בקבוץ, ניגשו אליו חברים על מנת לברכו. הוא התעניין בחברה מבוגרת אחת ושאל אותה במה היא עוסקת בקיבוץ? אני?! אני "מבשלת ילדים" ענתה בגאווה.

(מי זוכר שפעם היה מטבח מיוחד לבישול אוכל לילדים).

 ולסיום אני:

קהילה – המילה קהילה כבר תפסה לה קביעות במחוזותינו. כולם מפריחים אותה לכל עבר (גם אני, בעוונותי) ונשבעים בשמה לכל דבר ועניין. ממתי המילה "קהילה" הפכה להיות כה פופולרית? האם תהליך זה חפף להפרטה ולהולדתו של "מנהל הקהילה"? בכלל, במקורה, נדמה לי שהקהילה, שהחליפה את ה"חברה", היה מושג שזוהה עם תפוצות ישראל בגולה. (לדוג' "קהילות ישראל" או ק"ק – קהילת קודש). התנועה וההתיישבות הציונית דווקא ניסו לנער מעל עצמם את הביטוי הזה, עד שזה חזר לו, יחד עם ביטויי גלות אחרים (לדוגמא – עבודה מועדפת על בני הקיבוץ הצעירים – להיות סוייחער ומוייכער וחנווני בכלבולית).