זוכרים את הקורונה? אלדד ורדי מתאר את תקופתו כאחראי קורונה בשגרה במהלך השנה האחרונה ומסכם מגיפה שכולם מקווים שלא נפגוש שוב
צילום: סמדר כרמל
בחודש מאי 2020 נקראתי לדגל בידי שרון אולמן, אז מנהלת הקהילה, שהציעה לי את תפקיד אחראי בטיחות קורונה בשגרה. מגפת הקורונה הייתה בשיאה וכך גם אי-הוודאות באשר ליעילות והצורך בפעולות שונות שננקטו במטרה לצמצם את "שרשרת ההדבקה". מי שניהל את התמודדות הקיבוץ עם המגיפה והנחיות משרד הבריאות ופיקוד העורף, היה צח"י (צוות חירום יישובי) בניהול יניב אופיר, כאשר רוח ההתנדבות וההתגייסות של רבים היו המאפיין הבולט ביותר בהתנהלות קהילתנו במצב חירום.
לאחר מספר חודשים הבינו ההנהלה וצח"י שהמגפה נשארת, ככל הנראה, לזמן בלתי ידוע ולכן עלה הצורך באיוש תפקיד מנהל הפעילות היומיומית שאינה מקרה חירום או מקרה הדבקה רחב היקף.
המשימה שהוטלה אלי הייתה מורכבת ממספר נושאים עיקריים: כתיבת שיטת העבודה, אופן קבלת ההחלטות וחלוקת הסמכויות. מטרת המסמך היא ריענון שיטות העבודה ותהליכי קבלת ההחלטות בשגרת הקורונה, באופן מיטבי יעיל ומתואם עבור צוות קורונה בשגרה ועבור מנהלי הענפים והסקטורים השונים. כמו כן חידוד מדרג הסמכויות בין כלל הגופים וממלאי התפקידים השונים בניהול התהליכים. מיפוי הענפים והסקטורים להם נדרש מתווה התנהלות, פגישות עם מנהלי הענפים והסקטורים לתיאום ציפיות להתנהלות יומיומית, הגדרת אופן התנהלות הביצוע ותיעוד התחקיר האפידמיולוגי עם זיהוי הדבקה (אישית או רחבת היקף).
לאחר שהושלמו המשימות הנ"ל תוך כדי טיפול במספר רב של אירועי הדבקה בהיקפים שונים, נפגשנו בזום לפחות אחת לשבוע ולעיתים מספר פעמים בשבוע. הפגישות הנ"ל התקיימו בהתאם לאירועים וחלקן החלו או הסתיימו בשעות הקטנות של הלילה ולא פעם בתחילת או אמצע סופ"ש. כל פגישה שכזו לוותה בסיכום מפורט שנשלח בווטסאפ או מייל וכלל משימות וחלוקת תפקידים. המשימות בוצעו במיידי או למחרת בבוקר, תוך דיווח ושיתוף הגורמים הרלוונטיים שהיו אדם בודד / משפחה או מערכות רחבות היקף כגון מערכת החינוך, חדרוכל, כולבולית, בריכה וכו'.
צילום: סמדר כרמל
לצורך קיום דיונים יעילים ואפקטיביים, חלוקת והעברת מידע הקמנו שלוש קבוצות: צוות קורונה בשגרה (אלדד, יניב, עירית / גילת, שרון, איילת וולובסקי, יוני וציון). הצוות זימן לדיונים בעלי תפקידים וסקטורים, לפי הצורך. צוות "ריקוד הר הקורונה" למערכת החינוך (צוות קורונה + לביאה ניהול מערכת החינוך כולל הבלתי פורמלי + אנטה, הגיל הרך). צוות החינוך שלח פרסומים ומידע לקבוצות שונות במערכת החינוך לפי ההיקף והצורך. צוות פרסום להעברת מידע לציבור (צוות קורונה בשגרה + היידי). הפרסום בוצע לפי העניין ובמדיות השונות העומדות לרשותנו.
הייתה זו תקופה מאתגרת מלאה בעשייה ותחושת שליחות אמיתית. שיתוף הפעולה בתוך הצוותים עם מנהלי הענפים והסקטורים השונים היה מעולה, תוך התמודדות עם שאלות, דילמות ואתגרים לא פשוטים. הדילמות והאתגרים התחלקו למספר רבדים:
ברמה האישית (מול אדם או משפחה) – תוך הקפדה על אתיקה, דיסקרטיות ויצירת יחסי אמון הדדיים.
ברמה הכלכלית ומעשית – כאשר מדובר בענפי המשק השונים, כגון "לגעת בחיות", חדרוכל, כולבולית, חוגים, או בריכה.
ברמה הציבורית – בצוות התקבלו ההחלטות תוך מחשבה ושאלה, האם נוכל להצדיק החלטה שקיבלנו ולשמר את אמון הציבור? לעיתים קיבלנו החלטות בעלות משמעות אישית או ציבורית לא פשוטה והתקבלו גם החלטות "מחמירות" בהשוואה לדרישות מוסדות המדינה או משרד הבריאות. במקרים אלו תמיד עמדה טובת הציבור לנגד עינינו וכל פרט בתוכו. בדיעבד, אני יכול לומר שהרוב המוחלט של ההחלטות הוכיחו את עצמן ותרמו רבות לרמה נמוכה של הדבקה ותחלואה, גם בהשוואה ליישובי עמק חפר וגם ברמה הארצית.
אתייחס בקצרה למספר דילמות בולטות שליוו את הצוות ואותי באופן אישי
מערכת החינוך – מספר המטפלות שניתן להסיע בהסעות של הקיבוץ? האם מטפלת יכולה לעבור במשך יום העבודה בין בתי ילדים שונים? עטיית מסכה בידי הצוות לאורך כל היום? קטיעת שרשרת ההדבקה, סגירת בית ילדים או גן? כאשר תמיד עמדה מולנו המשמעות של הורים מושבתים מעבודה. לצאת לפעילות אזורית או לארח ילדים ממערכות חינוך מחוץ לקיבוץ ועוד ועוד. איך מתמודדים עם סרבני החיסון? היה מתח באוויר בנושא זה לאורך כל הדרך, אבל בסופו של דבר הושגו הבנות בטיפול רגיש של הצוות שלי וצוותי החינוך.
חדרוכל – האם לפתוח? באיזה מתווה? מפגש בין הילדים למבוגרים / פנסיונרים (קבוצה בסיכון גבוה). מה משמעות של סגירה? בעת סגירה, איך דואגים למבוגרים ולבתי הילדים? איך מתמודדים עם סרבני החיסון? הצבת "שומר סף" שיוודא שטיפת ידיים, מדידת חום ועטיית מסכה? לאלה זיו היה חלק משמעותי בקבלת ההחלטות, תוך שיתוף פעולה והפנמת המשמעויות שלעיתים היו קשות לעיכול כולל משמעויות כלכליות.
כולבולית – מקום שחייב להישאר פתוח ומצד שני, מקום מפגש צפוף עם פוטנציאל להדבקה והדבקות. כדי להשאירו פעיל, נדרש שיתוף פעולה סיזיפי של הצוות מחד והציבור מאידך. גם כאן היה שיתוף פעולה מצוין של תניה רטר והצוות שלה וברוב המקרים, של ציבור. גם כאן הוצב "שומר סף" שווידא שטיפת ידיים, מדידת חום ועטיית מסכה.
צילום: סמדר כרמל
בריכת שחייה וחדר כושר – דילמה לא פשוטה. מה הנזק הפוטנציאלי משימוש במתקנים מול ישיבה בבית של אנשים שהשימוש במתקנים הוא שגרת החיים שלהם ועוזר לשמור על בריאותם הפיזית והנפשית? בתקופות מסוימות עמדנו מול לחצים גדולים ובדרך כלל נצמדנו להוראות המוסדות המוסמכים. ברצוני להודות לאמנון הורביץ ויורם פרידמן על שיתוף הפעולה, ההבנה ואורך הרוח והעזרה הרבה בעיקר סביב התחקירים האפידמיולוגיים. תודה גם לציבור המשתמשים (בין השאר, גם אבא שלי).
חוגים ופעילות גופנית בסביום – בדומה לבריכת השחייה וחדר הכושר, גם כאן השתדלנו לאפשר את הפעילות תוך מגבלות על מספר אנשים בחללים סגורים ומקומות מאווררים או בחוץ באוויר הפתוח. כמובן שהיו גם תקופות שנאלצנו לסגור. ברצוני להודות לצוות הסביום והרווחה, מפעילי החוגים השונים וכמובן הציבור, על שיתוף הפעולה והסבלנות.
תרבות – כאן ההתמודדות הייתה מול הרצון העז לשמור ולשמר את המסורת לבין הסיכון בהתקהלויות ההמוניות בשבועות, מפגן האש וחנוכה, מסיבות פורים (גם נעורים) יום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות. נטע פרנק השתתפה בדיונים שהסתיימו לעיתים שלא לשביעות רצונה, אבל תמיד זכינו לשיתוף פעולה. נטע וצוותי החגים מצאו את הדרך לקיים את החגים תוך יצירתיות מופלאה, בזום, כסרט המוקרן לציבור, או צמצום האירוע / קיומו בחוץ.
לסיום בנימה אישית, אני מרגיש כי בתקופת ההתמודדות עם המגיפה, גיליתי שוב את פניה היפים של גבעת חיים איחוד. ציבור גדול של אנשים נלחם מול אויב בלתי נראה ולעיתים אכזר, ערבות הדדית מלאה ותרומה ללא ציפייה לקבל דבר בחזרה. כל הוויכוחים והמשקעים, אי-ההסכמות ולעיתים אווירת הנכאים, הוזזו הצידה ואיפשרו למבודדים לקבל עזרה, למערכת החינוך לתפקד ולקיים חיי תרבות במסגרת המגבלות.
צילום: סמדר כרמל
אני יכול לומר בסיפוק כי בעזרת קשרים ומידע שקיבלנו מגורמים שונים, רוב הזמן רמת ההדבקה והתחלואה אצלנו הייתה מהנמוכים בהשוואה לישובים בעמק חפר וישובים בארץ וגח"א תפקדה היטב תוך ניצול מלא של הפוטנציאל האנושי של הקהילה שלנו. כל זה לא היה קורה ללא עזרה, יוזמה ומקצועיות של צוות צח"י וקורונה בשגרה, הנהלת הקהילה שנתנה את הגיבוי והייתה שותפה כשנדרש, מרכזי הענפים והסקטורים השונים (אלה שהזכרתי וגם אלה שלא).
התמודדות לאורך יותר משנתיים מביאה לעיתים לוויכוחים, אי-הסכמות ואף כעסים. בכל שיחותיי עשיתי מאמץ להקשיב להיות אמפתי לצד השני ולעיתים נפרדנו ללא הסכמה ואף בטונים צורמים. אני מבקש סליחה ממי שאולי נפגע או כועס. כוונתי הייתה לטובת הקהילה וכל פרט בתוכה.
בימים אלה סיימתי את תפקידי בריכוז פעילות הצוות וניהול הנושא חזר לידיהם של יוני ארי ויניב. אני מבקש להודות באופן אישי ופומבי למספר אנשים יקרים שליוו אותי לאורך התקופה: יניב, עירית, שרון אולמן, איילת וולובסקי, לביאה, אנטה, אלה, תניה, היידי, גילת וממי, אמנון ויורם, יוני ארי.
בריאות טובה לכולם ונתראה בשבילים.
Share this post
