מזה זמן רב שאני פוקד חבר לכוס קפה, אחת לשבוע בבוקר שבת, בשכונת משק בית-הספר. אני מחנה את הרכב שלי בסמוך לביתו, בתוך גבולות שטח פנוי, בין גדר ביתו לבין הכביש ומבלי לבלוט אל הכביש כלל וכלל.
לאחרונה, משיצאתי מבית חברי אל הרכב, מצאתי דף מודפס על שימשת החלון אשר מודיע לי כי אני חונה במקום אסור, לא נכון!
חוסם את הדרך, לא נכון!
וכן את המדרכה גם לא נכון !
חתומים על המסמך: איל ניסן וצוות אכיפה בדרכים.
בנוסף, פנתה אלי אחת השכנות בבקשה שלא לחנות שם בימי שישי לפני הצהריים, מפני שאז היא חוזרת מקניות ומאחר וההליכה קשה לה לאחרונה, היא מחנה באותו המקום לצורך זה בלבד ולאחר מכן היא מוציאה את רכבה אל מחוץ לשכונה.
שאלתי את השכנה האם גם בשבת הרכב שלי מפריע – והיא השיבה שלא.
"האישור" שנתנה לי השכנה נודע לכמה "נשמות טובות" ומאז הם ממררים את חייה. וכי מה היה הפשע הנורא שעשתה אותה שכנה? שדיברה איתי במילים ולא בדפים?
אני מצהיר בזאת שאם מישהו מאותן "נשמות טובות" היה מדבר איתי (כפי שעשתה אותה שכנה) ומבקש שלא אחנה את הרכב במקום הנ"ל, הבעיה הייתה נפתרת מיד באותו הרגע.
אני לא מצפה ולא רוצה תגובות ולא הטפות מוסר ולא מערכי שיעור ולא הרצאות על קהילת מופת איכותית שקופה ומשתפת.
סתם ככה בא לי לפרסם את הסיפור!
אני מצטער על כך שמקרים כגון אלו קורים. מדובר במקרה נוסף הממחיש את צורת התקשורת המעוותת שהתפתחה כאן במשך שנים – במקום לדבר, נוזפים במי שמתנהג כמו בן אדם.
והרשעים כרגיל יעלוזו, עצוב!
8 Responses to סיפור שהיה כך היה / יגאל מוהר
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- 7 באוקטובר (37)
- אמנות ושירה מקומית (184)
- בטחון (26)
- בטיחות (37)
- ביקור בית (10)
- בנות ובני משק שחזרו (13)
- בנות ובני משק שעזבו (19)
- בריאות ורווחה (52)
- גינון (69)
- דבר המערכת (161)
- הנהלה (381)
- הפרטה (193)
- הקיבוץ של פעם (12)
- התנדבות (74)
- וידאו (22)
- ותיקים (193)
- חברות (80)
- חגים (14)
- חדר אוכל (7)
- חו"ל (1)
- חוגים (10)
- חיות (15)
- חיילים (30)
- חינוך (237)
- חירום (23)
- חניה (20)
- חקלאות (58)
- חשמל (27)
- טור דיעה (54)
- טיולים (49)
- יהדות (31)
- ילדים (151)
- כללי (1,000)
- לזכרם (236)
- לילדים (15)
- מועצה (12)
- מועצה אזורית עמק חפר (100)
- מזון (75)
- מחזורים (10)
- מטפלים/ות (13)
- מילה טובה (99)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מקום העבודה שלי (18)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (207)
- מתכונים (99)
- נדל"ן בקיבוץ (20)
- נוסטלגיה (259)
- נעורים (46)
- סביבה (169)
- סיפורים (129)
- ספורט (50)
- ספרים (25)
- סרטים (85)
- עובדים זרים (8)
- עיצוב הבית (7)
- ענפי הקיבוץ (74)
- עסקים (107)
- פוליטיקה (39)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (15)
- צעירים (104)
- קהילה (551)
- קורונה (39)
- קליטה (172)
- שיוך ונושאים קשורים (163)
- שכונת בנים (176)
- שנת שירות (4)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (11)
- תכירו (29)
- תכנון (175)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (70)
- תקשורת (35)
- תרבות (119)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
אוגוסט 2026 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על כלבולית בתנועה / שלמה כהן
- יגאל מוהר על הנוי שאיבד את פניו / נמרוד ידיד
- יואב על אני אוהב את הנוי בגח"א / ליאור פלג
- נדב דרך על אני בעד / ענת ברנע
- צביקה על על דו"חות ומידע / שמעון הישראלי
- ענת על אני בעד / ענת ברנע
- נויה לס על אני בעד / ענת ברנע
- ארנון שרטר על מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- רענן רז על אני בעד / ענת ברנע
- ענת על אני בעד / ענת ברנע
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / נמרוד ידיד מעביר ל…
- "שואלת בשביל חברות" / יהודית פרנק
- מצב המועצה / ליאור אסטליין
- כלבולית בתנועה / שלמה כהן
- גאווה מגבעת חיים: ספורטאינו במכביה 2026 / גילי הדר סגל
- קהילת גבעת חיים איחוד – מחשבות עבר הווה ועתיד / אלדד ורדי
- מצנעא בתימן לקיבוץ בישראל ואל עצמי / ברכה הישראלי
- קווים מקבילים נפגשים על נייר / אלה עוקב פרטל
- טיפוסים בגבעה / חנוש מורג
- פשטידת קישואים / בלהה זיו
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / גיורא ידיד מעביר ל…
- צח"י בכוננות / שלמה כהן
- הנוי שאיבד את פניו / נמרוד ידיד
- אני אוהב את הנוי בגח"א / ליאור פלג
- "מולהלול" והנקודה: עבר, הווה וקהילה / עופר חגי והיידי עפרון
- בואו לטייל איתי / ליאור אסטליין
- ברוחו של שמאי מדיני
- הילה מהגליל / שלמה כהן
- כרובית בתנור / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / אריק סיון מעביר ל…
- על הפרק / ליאור אסטליין
- אז מה למדנו מתהליך הלמידה? / אדם הישראלי
- שקיעה / ליאור אסטליין
- מה לחות'ים ולגבעת-חיים? / שלמה כהן
- עוף מחולק לארבע על מצע כרוב לבן / אייל זיו
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תמי הורביץ מעבירה ל…
קטגוריות
7 באוקטובר אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


יגאל, נראה לי יותר ויותר, שהחברה שלנו במעבר לכיוון הרע, על הסקאלה, שבין קבלה והסכמה לבין עויינות. גם על-ידי, בשכונת המגדל, ישנו כבר רצף של ארועים בכיוון הזה.
משה נתיב שלום לך,
יכולת להזכיר שמות אין בי פחד.
אם פעם החנתי את הרכב שלי בתוך השטח שלך, אין זה אומר שאני עויינת, החנתי לרגע ושכחתי להזיז, ואתה כן מסיבות עויינות חסמת יום למחרת את הרכב שלי, במקביל אתה מתעקש לא להחנות במקום החניה שלך אלא באמצע הכביש החלופי היות ואתה בנוסף מתעקש להגיע דרך שהיא בהחלט דרך לשעות שהכביש של המגדל חסום.
מציעה לך לא לקחת את דבריו של יגאל כדומה להתנהגות שלך.
אז על תדבר על עוינות כדי שלא נצטרך להזכיר לך ימים עברו.
לנויה שלום.
הטענה שלי היתה על שהרכב, שלך או של מי ממשפחתך, חנה בחניה שהיא ממש בתחום שלי, במשך יומיים שלמים. אני מקפיד לחנות כך, שתמיד יהיה מספיק מקום לרכב שעובר בדרך הזאת, אני מזמין אותך או את כל אחד לבוא ולבדוק אם חניתי כהלכה. כשפרסמתי את התמונה ההיא – לא ידעתי מי חנה כך -מדוע שאפרסם את שמך? מעבר לכך – לא הבנתי את הטענה שלך בעניין התעקשותי לבוא בדרך מסויימת, בזמן מסויים, נראה לי, שאין בכך ממש. ולסיום: יום אחרי הארוע – מצאתי על שמשת הרכב שלי הודעה, שלפיה איני חונה באורח חוקי, שאני חוצפן, ושהרכב צולם. יש לך מושג מי שם את הדף הזה, המכיל איום…? הדף ברשותי, וניתן יהיה לבדוק של מי כתב היד.
למה אתם מדברים דרך האתר. אתם שכנים משה ונויה. למה לא תדברו פנים אל פנים בכבוד גם אם אינכם מסכימים. היום ט באב יום שמזכיר לנו שכדאי שתהיה אהבת חינם בינינו ולא שנאת חינם.
צודקת, אבל אי אפשר לדבר כנראה.
תרצה, כנראה משה נתיב רצה שכולם ידעו.
ולעולם לא הייתה בי שנאת חינם
חברים "הויסה"
אנא עצרו
אל תגיבו מיד אל תגיבו ברגש
מילים כתובות נשארות הן לא נמחקות
חקוקות בזכרון המחשב ובענן
מילים צורבות מכאיבות ולרוב פוגעות יותר חזק ממה שהתכון הכותב
שימרו על חוסן החברה שלנו
כולם חושבים ורוצים שכאן בקיבוץ יהיה
טוב ונעים לחיות
אז התאפקו " הרימו " טלפון ודברו
זכרו גם הילדים שלנו יודעים לקרוא
אדבר איתך, ברוך