יום גשום קר אז יצא  קצת פילוסופי

הסתיים השבוע ראשון לנוכחות  קורונה בחיינו ! זה נראה כמו שנה . לא ככה?

"היום"  שלי התחיל למעשה באחת בבוקר  כאשר קראתי את המאמר המכונן של דויד גרוסמן בעיתון הארץ . עם הרעיונות האלו הלכתי לישון . בטוחה שכבר קראתם . אני לפחות קיבלתי מאז הרבה שיתופים למאמר הזה .( מי שעדיין לא קרא שיתפתי בבוקר בפייסבוק שלי ).

לחדד סדרי העדיפיות ,  להבין את החשיבות של מה שבאמת  טוב לכל אחד, להיפרד ממה שמיותר , לוותר על מה שמכביד וסתם סותם את העורקים והמוח , יותר מידי מידע , יותר מידי רכוש, ופחות מידי אנושיות . אולי המגפה הזו תבהיר את  העניין והכי חשוב תצליח להדגיש כמה מיותרות המלחמות לסוגיהן .

יום  קר וגשום , רק עשיתי סיבוב  קצר בקיבוץ , כשעברתי ליד הבריכה התגעגעתי לשחייה, שמחתי לראות מרחוק משפחה צעירה שחזרה מחו"ל לבידוד בחיק המשפחה, ילדים והורים בספורט משפחתי – לא מכירה את רובם – גם זאת תובנה  מעוררת מחשבה על ניכור וחיבור בין אנשים שחיים יחד בקהילה כה קטנה .

כשהתחיל גשם ממש חזק , ועדיין הייתי בהליכה על הכביש העוקף –  מישהו נתן לי טרמפ – במקרה מכירה אותו ,  תודה  למי שסיכן את חייו!

(השם סודי כדי שלא תאשימו אותו ברצח קשישה  או אותי בקורונה שלו )

שמחה  להיווכח שהטכנולוגיה שרבים מבני הדור שלי קצת חוששים ממנה – דווקא מוכיחה שאפשר גם " חיבור ללא חיבוק"   מרחוק . למשל:

בעלי היקר השתתף בשיעור יוגה קבוצתי , -(אל דאגה בהמשך היום הוא המשיך במילוי כל המטלות הביתיות – שהוא עושה הכי טוב כשאני לא בסביבה ולא מפריעה לו ).

הבן הצעיר  כינס את המשפחה  בשידור חי דרך הפייסבוק  למסיבה נוסטלגית- משפחתית   עם מוזיקת שנות השישים ,.

ובערב  נפגשנו שוב עם כל הילדים בשיחת ZOOM    שקבענו מראש וניהל הבן הבוגר .

סיפרתי לנכד סיפור בשיחת וידיאו, והוא הקשיב, אבל…

בפרידה הוא נתן נשיקה למסך  של הטלפון – וזה ממש לא אותו הדבר כמו נשיקה אמיתית. אכן ! אין כמו אינטראקציה בין אישית ממשית! .

בחדשות ממשיכים לדבר על "יישור העקומה " – כששמעתי את המונח הזה לראשונה קיוויתי שמישהו סוף סוף מצא דרך לטפל ברגל הימנית שלי , אבל מתברר שיש עוד עקומות שצריך ליישר .  כשמדבר הרודן אני מיד נכנסת למקלחת ופותחת מים פן חס וחלילה אשמע שוב הסבר על טישו וכמה הוא  הוא ורעייתי  וכולנו … עדיין זוממת איך ומתי להתחיל עם PLAN B

את החשש הרב שלי מהשתלטות הדיקטטורה , החלטתי להרגיע .באסקפיזים מבורך .

חדשות מחוץ לתחום! סרטים, מוזיקה, שיחות ארוכות עם חברות בעולם – בלגיה ארה"ב

כמו אצלנו ככה גם אצלם.

זהו ! עבר כבר שבוע מאז התחלת הטירוף . עדיין מנסה  לדבוק במה שאני מאמינה  שכדאי ואפשר  לעשות . – לחיות במלוא הקיטור, בכל העוצמה, ליהנות ממה שאפשר כל עוד אפשר.

אמנם הרעיון הזה מתנגש לעיתים קרובות ברעיונות אחרים ודרך שונה להסתכל על החיים. בעוונותיי, כתמיד, אינני מוותרת על הדרך שלי, לכן מצטטת במלואו את השיר שמשמש השראה גם לטיול, ליציאה למסע, לעתות משבר  ומגפה ולחיים בכלל. שיר של דונה מרקובה, ש"פגשתי" לראשונה בחוג שירה. ה טקסט הזה מעצים את הפילוסופיה הבסיסית שלי בחיים.

לא אמות חיים שלא ניחיו – דונה מרקובה / (תרגום: אסף רולף שחר)

לא אמות חיים שלא נחיו 

לא אחייה בפחד,

שמא תאחז בי אש. 

אני בוחרת להיות נוכחת לימיי.

לאפשר לחיי לפתוח אותי,

לעשות אותי חוששת פחות,

נגישה יותר.

לשחרר את ליבי ההדוק 

עד שיהיה הוא לכנף.

לאבוקה, להבטחה.

אני בוחרת לסכן את חשיבותי העצמית,

לחיות כך 

שמה שבא אלי כזרע, 

ייצא ממני פורח 

ומה שבא אלי כפריחה 

ייתן פרי!

—————————————————————-

שבת שלום , תהיו חזקים